תסמונת האישה המוכה ותסמונת שטוקהולם

שכולנו , במידה כזו או אחרת, מאמצים ומסגלים לעצמנו התנהגויות
שמקורן בסביבה הקרובה שלנו, ולא רק בתקופת הילדות.

סוהרים שלאחר שרות ממושך סיגלו לעצמם התנהגויות/תגובות/ ערכים של אסירים,
זוגות נשואים במשך שנים רבות אפילו מתחילים להיות דומים בפנים ובמחוות שונות
ואני בטוח שיש עוד דוגמאות שאני לא חושב עליהן כרגע.

מסתבר שבחיים, כמו בתחרויות ריצה, תמיד יש מי שמושך אותנו, לפעמים מעלה ולפעמים מטה.
teacher

לגבי ההגדרה שלא רצית להיות מזוהה איתה:
בעיני לפחות, הדבר החשוב ביותר הוא ההתאוששות שלך, - זה שיצאת משם.
ובעיני עצמך את כבר לא שם. מה חשוב מה אחרים מזהים, אומרים או חושבים?
אי אפשר לשפוט מי שאינו עומד למשפט, בטח לא על מה שהיה ונגמר.
WATER UNDER THE BRIDGE

ראיתי לנכון להקפיץ את זה