"לחטט בפצעי העבר"

huan • 26 בנוב׳ 2006

מעניין כמה "סאביות מסוכנות לעצמן" ו"ודומים באשליות וללא טיפת צניעות" קראו את הפוסט הזה ופוסטים אחרים בנושא...אני לא בא להגיד שלא צריך פוסטים אלה שצריך הרבה מעבר כפי שכבר אמרתי לא פעם בעבר.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

את הסכנות שבאקדח טעון אמיתי כולנו מבינים. חשוב להצביע גם על עניינים המשולים לאקדחים טעונים. תמיד יהיו את אלה שמסיבותיהם שלהם, לא ירצו לשעות לאזהרות.

יש משהו נורא מרגש במשחק ברולטה רוסית. אני בטוחה. הארדנלין עולה לראש, האופוריה...

וכך גם במשחקים בטראומות, פצעים, ועניינים שבנפש. זו מין חוויה של הליכה על חבל דק.
מה ששוכחים, או רוצים לשכוח, זה שכשהולכים על חבל- אפשר ליפול. שיש מחירים רבים לשלם. ושלא כולם שורדים.

דום ספייס/ סאב ספייס

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

אני לא מדברת בדיוק על הרגע המדוייק בו האנדרופינים (או איך שלא קוראים לזה ) עולים לראש, וחווים את ה "סוטול". אני מדברת על המקום הזה שמגיעים אליו בבדס"מ, אם בסשן ואם בכלל במערכת היחסים בין דום לשפחתו- מקום בו הסאבית מתמסרת, ונותנת בעצם ש "יעשו בה דברים", והדום מצידו, פעיל. הדום מעצב, הסאבית מתעצבת. הדום משפיע, הסאבית מושפעת... אל תתפסו אותי במילים המדוייקות, כי זה יותר עניין של תחושה. חושבת שרובכם תבינו.
ומהמקום הזה, קל מאוד לחצות גבולות ולהגיע רחוק. הסאבית מתקשה יותר לעמוד על המשמר. היא עם פחות מגננות, כי בעצם היא רוצה "להתמסר". לדום מצידו, יש אולי רצון למתוח גבולות, ובכל מקרה הוא רוצה להשפיע על הסאבית, לגרום לה להרגיש דברים. מיכולתו להשפיע עליה, הוא שואב את הדום- ספייס שלו.

זו פשוט סיטואציה ואווירה שמאוד קל ליפול בה, ולכן חייבים לבוא עם מודעות לסכנות.

לא יודעת למה, אבל קופצת לי לראש דוגמה אחרת, של מין בטוח- לפני שמתחילים במשחק המקדים, יודעים שבלי קונדום לא עושים את זה, אבל ככל שהעניינים מתלהטים, כך מתערפלת החשיבה, ומתחילים עם תירוצים- אגמור בחוץ, הסיכויים להריון/ מחלות נמוכים, וכו'.

יש כל מיני דוגמאות שאפשר לבחור. הרעיון הכללי הוא שחייבים לבוא עם מודעות לסכנות אפילו לחשיבה שקולה והגיונית של הצדדים, ולהזהר.

זאלופון​(שולט) • 26 בנוב׳ 2006

אני אחזור על המנטרה שלי
בדסמ הוא לא מסוכן. אנשים שמשתמשים בו הם מסוכנים.

"טיפול" הוא מושג אמורפי. הוא לא מוגבל לאנשים שעברו מסלול מכשולים של גוף ידע מדעי-למחצה וזכו להמנות על חברי מסדר הפסיכולוגיה הקלינית המערבית. רוב הטיפולים אינם מתבצעים כלל בשום קליניקה, אלא על ספות, מיטות וכורסאות ביתיות, על ידי חברים טובים, בני זוג או סתם שוחרי טוב ולא על ידי אנשים עם תעודה על הקיר.
דום יכול לנסות לטפל, ממש כפי שבן זוג יכול לנסות לטפל, ממש כפי שחבר יכול לנסות לטפל. אבל בעשותו כן, עליו לחשוב על טובת הצד השני, עליו להיות שם עבור הצד השני, עליו להיות נכון, כפי שנאמר כאן, להכיל את הצד השני, ולא פחות חשוב - עליו לחייב עצמו למינימום השקעה בטיפול שלו.

ברשותך (ואם אין את רשותך, אנא פני לכלובי שימחק חלק זה של דבריי) אקח את הדוגמה שפרסמת בבלוג, של דום שכהוכחה להתמסרותך מאלצך להתמודד עם פחד הגבהים שלך ולבצע צניחה חופשית. הבעיות העיקריות שאני ראיתי שם אינן הנסיון לטפל בפחד הגבהים כשלעצמו, אלא אופן הביצוע הקלוקל מן ההתחלה ועד הסוף.
ראשית, זה לא צריך לבוא ממנו. אלא אם היתה לו סיבה טובה מאד לחשוב שאת מעוניינת לטפל בפחד הגבהים, לא לגיטימי בעיניי להחליט בשבילך שהנושא דורש טיפול.
שנית, "הוכחה להתמסרות" היא תמיד דבר בזוי ביותר, אחד הבזויים שקיימים בבדסמ וכמעט תמיד מניפולציה מכוערת. לא מציגים דבר באופן כזה גם בקטנות, וודאי שלא כאשר מדובר בפוביות. זה גם מרמז שהמניע לא היה רווחתך, אלא האגו שלו.
שלישית, אני בספק אם מינימום ההשקעה אמנם בוצע. מינימום השקעה במקרה הזה פירושו לקרוא מעט על חשיפה לפוביה ולבדוק מה היתרונות והחסרונות של חשיפה הדרגתית מול חשיפה פתאומית.
רביעית, אם הביצוע נכשל התפקיד של הדום/מטפל/חבר הוא בדיוק לא להשאיר אותך בתחושה שאת כשלון, שאכזבת, שזו אשמתך. סוג של אפטר קייר, אם תרצו.

אם, לעומת כל אלה, יש לסאבית פוביה כלשהי שמאד מפריעה לה, והדום שלה טורח ללמוד מעט על הכחדת פוביות ומסייע לה בתהליך הזה למען רווחתה שלה תוך שהוא נמצא שם בשבילה ותומך בה כשקשה - לא יהיו לי טענות כלפיו ואני מאמין שהסיכוי שתגרם לה טראומה קלוש.

huan • 26 בנוב׳ 2006

כל כך הרבה מטאפורות שמפספסות את העניין.

על הפוסט הזה היסתכלו קצת פחות מ150 איש...כאשר 5 מיתוכם לפחות הייתי אני ועוד כמה את...תעשי את החשבון בעצמך כמה אנשים בכלל מכירי את האזהרות שלא לדבר על שועים להם

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

זאלו החכם- אני מסכימה איתך שעזרה להקלת מצוקותיו הרגשיות של אדם אינה צריכה להיות מוגבלת למטפלים, אבל יש דברים שללא הכשרה מקצועית מסוכן להתעסק איתם!

מי יקבע מה מסוכן ומה לא? שאלה טובה.

להמשיל- יש דברים שגם מי שלמד קורס עזרה ראשונה, או סתם אדם עם היגיון בריא, יכול לעשות כדי לעזור, ויש דברים שעבורם צריך רק רופא! שפשוט מסוכן להתעסק איתם ללא הידע הנחוץ.

טראומות כמו גילוי עריות למשל, אונס... פשוט מסוכן. הם יכולים להיות מקושרים לכל כך הרבה דברים מהעבר, לשחרר שדים שאפילו הנפגעת אינה מודעת לקיומם...

אז לא לאסור עזרה בכלל, אבל כן, לנהוג בכבוד ובזהירות הראויים לתחום זה, ובעיקר- בלי שאננות ובלי יומרות מוגזמות.
ובדיוק עבור אנשים שטוענים כמוך, המאמר המצויין שהבאתי לו קישור נועד.

אי אפשר לעשות הפרדה מוחלטת, לומר- בדס"מ זה רק לכיף ולמין, טיפול הוא רק לפסיכולוג.
אנשים נקשרים זה לזה- כבני זוג, כחברים... דברים עולים באופן טבעי, ואז השאלה היא- מה לעשות איתם ואיך.
ולא חושבת שנוכל לקבוע כאן כללים ברורים, מה מותר לעשות ואיך. רק להזהיר שלא להקל ראש בעניין.

עניין הצניחה החופשית שלי (שלא צלחה ) ... קצת כאוב, אבל זה בסדר שהעלית אותו כאן.
זו דוגמה מצויינת לזילזול שאני מדברת עליו. להתעסקות ביד גסה בעניינים עדינים ביותר.
דוגמה אחרת, היא אותו דום מופלא, שכדי לגמול אותי מאמונתי מאלוהים, שבעיניו לא הייתה רציונלית, ציווה עלי לקרוא לו "אלוהים".
אם זה קרה לי, ואם זה קרה/ קורה לאחרות, העניינים האלו משאירים צלקות של ממש- במקרה הטוב.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

בעיה ידועה שלי היא טביעה במטאפורות. אז אולי במקום לדכא- תעזור להסביר?

huan • 26 בנוב׳ 2006

כבר הסברתי אותו....רק מיעוט קורא את כל הפוסטים המפוצצים האלה בפורומים ואיך בדיוק אתה יכול לא לשעות לאזהרות עם אתה בכלל לא מודע להם? ועם אתה כבר מודע אז יש אדם שההשפעה שלו עליך גדולה בעשרות מונים מכל אותם ניקים אלומים בפורום....

לפעמים כל הפוסטים האלה נראים לי קצת כמו אוננות...ססמאות נזרקות לחלל האוויר ואין כמעט איש שישמע וישים לב.

זאלו ועוד רבים לא מסכימים איתי בקטע הזה אבל צריך לחנך ולדחוף לאנשים אינפורמציה ולהזהיר באם הם יבחרו או לא יבחרו להיכנס לפורום מסויים ולדפדף בו או לא.

aka BODYGUARD • 26 בנוב׳ 2006

השירשור הזה חשוב מאד...
סך כל הצפיות- 176 (אפ טו נאו..) נובע מכך שהוא לא מהווה
אטרקציה צהובה. ועל כך חבל מאד..
תרבות ה- "לי זה לא יקרה "נפוצה במקרים הללו ולכן ,כנראה,
ההתעלמות מתוכנו של השירשור.

הנושא שהעלת איימי , חשוב מאד ודן בדיוק במקום שבו שולט
אינו מרפא ,רופא או כל הגדרה טיפולית רפואית מקבילה
וחמור מאד שמישהו מגדיר עצמו כך ללא הכשרה מתאימה.
התערבות נפשית בפצעי עבר פסולה פר-אקסלנס ושולט אמיתי
אולי יזהה את הבעיה מתוך ניסיון אולם האחריות שבו אמורה
להצביע באופן ברור לכיוונו של האדם שעבר הכשרה מתאימה
ורפואית כגון פסיכולגים ופסיכיאטרים. המשלה עצמית לאלוהים
אינה תהליך של ריפוי בכל מקרה ולאורך זמן עומק הפגיעה רק יעמיק.
אחריות שולט ואחריות עצמית של הנשלטת מהווים בסיס ליחסים
בינהם ואת הרפואה נשאיר כולנו לרופאים.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

בהחלט, וגם להזכיר לעצמנו, ביי דה וויי (זו תגובה לחואן)