אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ולא נותר כלום מלבד הזכרון

מאסטר יקיר​(שולט)
לפני 21 שנים • 16 בספט׳ 2003
מאסטר יקיר​(שולט) • 16 בספט׳ 2003
ואולי...

ואולי לא היו הדברים מעולם
אך היא השכימה עם שחר לגן..
גן העדן, שמצליף בגופה בוורדים
והיא נחה על זרי זיכרונות,
מביטה אל אדונה בליטוף מרוחף,
מבקשת לעטוף אותו בפרחי כותנה,
לספוג את פצעי כאביו
מן האובדן, מן המר, מן היגון...

אדון יקר,
כואב את כאבך!

מאחל לך חזרה מהירה אל מסלול הווייתך,
כי גם הדמעות לא ישטפו את הכאב.
Tel-Aviv-Master​(שולט)
לפני 21 שנים • 20 באוק׳ 2003
Tel-Aviv-Master​(שולט) • 20 באוק׳ 2003
אני מאד מודה לכל מי שהגיב/ה וניסה להקל עליי קצת את הכאב. אשמח לקבל תגובות נוספות.
נוריתE
לפני 21 שנים • 22 באוק׳ 2003
נוריתE • 22 באוק׳ 2003
נגמרו לי המילים

אל מלא רחמים
השוכן במרומים
הביאנה על כנפי השכינה
ומצא מנוחה נכונה לנשמתה.
ותבטיח לו
שתמיד תהייה איתה.
TV_Eye​(שולט)
לפני 21 שנים • 22 באוק׳ 2003
TV_Eye​(שולט) • 22 באוק׳ 2003
לפעמים הזיכרון הוא הדבר שנישאר
הוא הדבר שישאר
תרצה או לא הזיכרון של אהוב שהלך בטרם עת (לו דווקא לעולם אחר משלנו)
לפעמים הזיכרון רק נישרק רודף נוטף שוטף אותך
ואתה נישאר חנוק לכמה רגעים בזיכרון האהוב שכבר לא תראה
אני מודה שאהבתי הלכה ממני היא עדיין מסתובבת כאן
אבל אני יודע שאני כבר לא יראה אותה לא יגע בה עוד
ולפעמים שאני נזכר אני נשנק דמעה אפילו יכולה לעלות בזוית העין
כי שאתה מאבד דבר טוב זה קשה ולפעמים רק הזיכרון נישאר
הזיכרון, הזיכרון
ושפחות ילכו ויבאו ובמיטתי נקשרו רבות מאז אבל ליבי עדיין נתון לאחת
לא משנה כמה זמן יעבור הזיכרון תמיד יהיה כאילו רק אתמול הייתי איתה. אני לפעמים מתעורר בלילה מסתכל לשמאלי ליראות עם היא ישנה טוב ליראות את החיוך על הפנים שלה שהיא חולמת. ואני מסתובב ואני רואה את הכר הריק או יותר גרוע את הכר המלא בראשה של אישה אחרת. בפרצוף שהוא זר לי לא הפרצוף שהייתי רוצה ליראות שם . אבל רק הזיכרון עוד חי בזיכרון היא שם שוכבת לידי דואגת לי שאני חולה מחבקת אותי שאני עצוב צוחקת איתי שאני שמח. הכול בזיכרון.
היא כבר לא תחזור אלי זה אני יודע אבל הדמעות ישובו שוב ושוב .

מכיר את הכאב של האובדן
אבל אל תשכח את הזיכרון