עוד כתבה עלינו, לאור המסיבה

נוריתE • 29 בדצמ׳ 2006

זה היה בציניות מלאה
אם לא הבנת.
כל אלו שמותחים עלינו ביקורת לא מזיזים לי בכלום.

המלט • 29 בדצמ׳ 2006

אני בכלל לא בטוח שכל העולם נגדנו. בעצם, רגע, מי זה "נגדנו"?

ולכתבה עצמה.
מה רואים כשמסתכלים? כותרת ענקית "יאללה מכות יאללה". הכותרת, אליבא דיוני כהן, צריכה
למשוך כמה שיותר קוראים. ההנחה הבסיסית היא, שאלימות מוֹכרת. הנחה זו הינה נכונה ומדויקת,
ואכן אלימות מוכרת. אממה, "אנחנו", לא אוהבים שמלנקג'ים אותנו עם אלימות. 1:0 "נגדנו".
אם עוברים את הכותרת ומתחילים להסתכל פנימה, מה רואים? רואים את הסאב-כותרת שמתחת
לכותרת. כאן דווקא מגלה יוני כהן עניניות ללא פניות, ומדווח על החדשות: חברי הקהילה
הפטישיסטית בארץ מוחים על כך שקוראים להם סוטים. ואם עוברים גם את שלב הסאב-כותרת,
אז מגיעים לשאלות המודגשות בשחור. אלה קופצות ראשונות לעין, (ולכן הן מודגשות בשחור) -
ומענין לבחון את הסברה של סאברכה, כי השאלות מאפשרות את ההסברה. להלן, אצמיד לכל
שאלה ניקוד: 1 אם השאלה מאפשרת הסברה ולכן מעצבת דעת קהל חיובית, מינוס אחד אם היא
מעצבת דעת קהל שלילית, ואפס אם היא נייטרלית, ונראה מה יצא בסוף.


מה בקשר לאורגיות ההמוניות הצפויות? +1 -- מאפשר להסביר שאין סקס המוני, מטורף,
באורגיות פרועות, שטוף זימה וחשקים שהביא לחורבנה של פומפיי. (למה?? למה אין ?? למה??)


מאיפה בא הצורך שלך במשחקים כאלה? -- 0.

אתה רציני? -- 0.

אנשים מסביבך יודעים? +1.

בטי, מה תפקידך בכח? +1

יש לך עבד? -1

אוקיי, אבל בעבר נהגת להצליף בעבדים, האם זו לא בעיה בתור גננת? -1

אבל העובדה שיש לך נטיות אלימות קצת מדאיגה לאור העבודה שלך +1

אבל עצם זה שיש לך את הרצון הזה, הוא בעייתי -1


סה"כ: +1. מסקנה: השאלות מנוסחות באופן שעשוי להועיל בעיצוב דעת קהל חיובית.
שא ברכה, סאברכה.

אלא מה,
עכשיו גם חשוב מאד מהן התשובות. זה לא מספיק שהשאלות טובות. גם התשובות צריכות להיות
טובות, וכאן, כמו בכל משא ומתן על דעת הקהל, יש טעם לדעת מה להגיד ומה לא להגיד, או מה
כדאי להגיד ומה לא כדאי להגיד. לעניות דעתי המרודה, לא כדאי להגיד שנטיות בדסמיות באות
מדימוי עצמי נמוך. זה לא עוזר לשום דבר חוץ מאשר ליצר החצנת הרגשות המטורף
שמאפיין "אותנו" . כשגברת כהן מחדרה (אולי אמא של יוני) קוראת דברים כאלה, זה לא עוזר "לנו".
ממש לא. כל כתבונת כזה נצרבת בזכרון הציבורי, ואם מישהו בכלל מעונין להילחם על דעת הקהל,
לצאת מארונות דמיוניים וכו, אז הדרך היא להציג את עצמך כנורמטיבי לחלוטין ואף יותר בכל
מה שאינו קשור לבחירה המינית שלך, ואם אינך כזה, אז אל תייצג "אותנו".

גננת, אה?

זה הראיון המלא וזה מה שהיה לי חשוב להעביר

בטי בום​(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2006

מי שמקצועה מעניין במיוחד לאור פעילותה בתחום היא בטי, גננת בת 35 מאזור המרכז.

בטי, מה תפקידך בכוח?
"אני מלכה".

יש לך עבד?
"לא, משום שאני חיה עם בן זוג שאינו חלק מזה, אבל אני עדיין מלכה, כי אני כזו בהגדרתי, כי ככה נולדתי".
וזו לא בעיה עבורך, לחיות עם בן זוג שלא משתף פעולה?
"אני מונוגמית, ואני אדם ישר, ואני לא עושה שום דבר שפוגע בבן זוגי. אז אני חלק מהקהילה, פעילה, כותבת ומגיעה לאירועים, אבל כרגע אני עם בן זוגי".
או קיי, אבל בעבר נהגת להצליף בעבדים, האם זו לא בעיה בתור גננת?
"מה זה קשור לגננת? גם בסקס רגיל שוכבים עם אנשים, אבל לא עם ילדים. אני עושה הבדלה בין חיי המין שלי לבין ההתנהגות שלי עם ילדים. אף אחד לא לוקח את חיי המין שלו לעבודה. גם רואה חשבון לא מקיים יחסים רק בתנוחה המיסיונרית, וגם כומר לא מקיים את התנוחה המיסיונרית עם כל עדת מאמיניו. בבוקר אני בעבודה, ובלילה אני עם הבחירות שלי".

אבל העובדה שיש לך נטיות אלימות קצת מדאיגה לאור העבודה שלך.

"צר לי, אך אין לי נטיות אלימות. גם ביחסים שלי עם גברים אני לא מצליפה בכל אחד, אני לא נגנבת מכל אדם שרוצה שאצליף בו. לא אצליף במישהו שלא איכפת לי ממנו או שלא מעניין אותי לשתות איתו קפה אחרי זה".

אבל עצם זה שיש לך את הרצון הזה, הוא בעייתי.

"אין לי שום רצון בחיי היום יום להעיף למישהו סטירה. אלה יצרים מיניים בלבד, ואני יודעת להגביל אותם לתחום הזה. אני גננת מצויינת, נחשבת מאוד באזור, נרשמים מראש לגן שלי כבר מפברואר, ונשים בהריון באות להירשם לתינוקייה. אתה יודע למה? כי אני עושה את מה שאני עושה באהבה. גם בחיי המין שלי, אני לא אלך עם מישהו שאינו ראוי בעיניי, או עם מישהו שלא יודע מה הוא עושה, או שהגיע לתחום מסיבות לא נכונות. הקוד שלנו של "שפוי, בטוח ובהסכמה" הוא לא באוויר. אין סיכוי שאצליף במישהו שאני לא בטוחה שיגיד לי לעצור אם הוא לא נהנה. אגב, שליטה היא לא רק הצלפות, אפילו לא קרוב. שליטה זה גם לקבל אחריות, זה גם לעזור לקבל החלטות, זה גם להחיל התנהגויות מסויימות".

נשמע דומה לחינוך.

"אולי, אבל חשוב לציין שההשפעה היחידה של הצד הזה בי על הצד המקצועי שלי, זה שאני גננת עצמאית. לא הייתי עובדת בתוך משרד החינוך, כי לא הייתי רוצה אנשים שאני לא סבורה שיודעים טוב ממני מעליי".

את עצמך הרגשת פעם שזה בעייתי?
"במשך שנים חשבתי שאני הסוטה היחידה ביקום. חשבתי שאני אדם חולה כי כילדה היה עובר בי ריגוש כשראיתי סרטים של מכות. פתאום גיליתי שאני לא היחידה, וכחלק מתהליך ההתבגרות השלמתי עם עצמי. יש דברים, כמו ההעדפות המיניות שלנו, שאנחנו לא יכולים לשנות. ואפשר לחיות כל הזמן בתחושת אשמה, או אפשר לקבל את זה ולדעת שאי אפשר לשנות את זה, ולהפיק מזה את המירב. יכול להיות שיש דברים בעולם שאפילו יותר בסדר מזה, אבל כל עוד דבר נעשה בהסכמה, בבטיחות ובשפיות, ונעשה בסך הכל לשם ההנאה והריגוש ולא במטרה לפגוש באיש, אין שום ספק שזה בסדר ובריא".

------------------------------------------------------

זה הראיון המלא וזה מה שהיה לי חשוב להעביר

בטי בום​(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2006

מי שמקצועה מעניין במיוחד לאור פעילותה בתחום היא בטי, גננת בת 35 מאזור המרכז.

בטי, מה תפקידך בכוח?
"אני מלכה".

יש לך עבד?
"לא, משום שאני חיה עם בן זוג שאינו חלק מזה, אבל אני עדיין מלכה, כי אני כזו בהגדרתי, כי ככה נולדתי".
וזו לא בעיה עבורך, לחיות עם בן זוג שלא משתף פעולה?
"אני מונוגמית, ואני אדם ישר, ואני לא עושה שום דבר שפוגע בבן זוגי. אז אני חלק מהקהילה, פעילה, כותבת ומגיעה לאירועים, אבל כרגע אני עם בן זוגי".
או קיי, אבל בעבר נהגת להצליף בעבדים, האם זו לא בעיה בתור גננת?
"מה זה קשור לגננת? גם בסקס רגיל שוכבים עם אנשים, אבל לא עם ילדים. אני עושה הבדלה בין חיי המין שלי לבין ההתנהגות שלי עם ילדים. אף אחד לא לוקח את חיי המין שלו לעבודה. גם רואה חשבון לא מקיים יחסים רק בתנוחה המיסיונרית, וגם כומר לא מקיים את התנוחה המיסיונרית עם כל עדת מאמיניו. בבוקר אני בעבודה, ובלילה אני עם הבחירות שלי".

אבל העובדה שיש לך נטיות אלימות קצת מדאיגה לאור העבודה שלך.

"צר לי, אך אין לי נטיות אלימות. גם ביחסים שלי עם גברים אני לא מצליפה בכל אחד, אני לא נגנבת מכל אדם שרוצה שאצליף בו. לא אצליף במישהו שלא איכפת לי ממנו או שלא מעניין אותי לשתות איתו קפה אחרי זה".

אבל עצם זה שיש לך את הרצון הזה, הוא בעייתי.

"אין לי שום רצון בחיי היום יום להעיף למישהו סטירה. אלה יצרים מיניים בלבד, ואני יודעת להגביל אותם לתחום הזה. אני גננת מצויינת, נחשבת מאוד באזור, נרשמים מראש לגן שלי כבר מפברואר, ונשים בהריון באות להירשם לתינוקייה. אתה יודע למה? כי אני עושה את מה שאני עושה באהבה. גם בחיי המין שלי, אני לא אלך עם מישהו שאינו ראוי בעיניי, או עם מישהו שלא יודע מה הוא עושה, או שהגיע לתחום מסיבות לא נכונות. הקוד שלנו של "שפוי, בטוח ובהסכמה" הוא לא באוויר. אין סיכוי שאצליף במישהו שאני לא בטוחה שיגיד לי לעצור אם הוא לא נהנה. אגב, שליטה היא לא רק הצלפות, אפילו לא קרוב. שליטה זה גם לקבל אחריות, זה גם לעזור לקבל החלטות, זה גם להחיל התנהגויות מסויימות".

נשמע דומה לחינוך.

"אולי, אבל חשוב לציין שההשפעה היחידה של הצד הזה בי על הצד המקצועי שלי, זה שאני גננת עצמאית. לא הייתי עובדת בתוך משרד החינוך, כי לא הייתי רוצה אנשים שאני לא סבורה שיודעים טוב ממני מעליי".

את עצמך הרגשת פעם שזה בעייתי?
"במשך שנים חשבתי שאני הסוטה היחידה ביקום. חשבתי שאני אדם חולה כי כילדה היה עובר בי ריגוש כשראיתי סרטים של מכות. פתאום גיליתי שאני לא היחידה, וכחלק מתהליך ההתבגרות השלמתי עם עצמי. יש דברים, כמו ההעדפות המיניות שלנו, שאנחנו לא יכולים לשנות. ואפשר לחיות כל הזמן בתחושת אשמה, או אפשר לקבל את זה ולדעת שאי אפשר לשנות את זה, ולהפיק מזה את המירב. יכול להיות שיש דברים בעולם שאפילו יותר בסדר מזה, אבל כל עוד דבר נעשה בהסכמה, בבטיחות ובשפיות, ונעשה בסך הכל לשם ההנאה והריגוש ולא במטרה לפגוש באיש, אין שום ספק שזה בסדר ובריא".

------------------------------------------------------

סופגניה • 29 בדצמ׳ 2006

אני חושבת שהראיון טוב מאוד.
הכתב הציג לבטי בשאלות את כל הסטריאוטיפים הקיימים ובטי ענתה מעולה.
הזכיר לי את "בת השכן" האמריקאית הבדסמית. עובדת כגננת, חיה בזוגיות רגילה ומלכה שלא מתבישת להתראיין ועונה בטבעיות על כל שאלה.
לדעתי היה אחלה. ברכות לבטי.

מיתוסית​(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2006

שמת את זה פעמיים בטעות..
לא ברור מהריאיון הזה אם בכוח מחפשים את הצהוב ולפרסם כותרת עסיסית של "תזהרו! הגננות המתעללות? הן כנראה מלכות!" או שם באמת לא מבינים...
ההתעקשות של המראיין הרגיזה אותי.

סופגניה • 29 בדצמ׳ 2006

בטי כתבה שהגן שלה מבוקש ועם תור של פונים ולכן ברור שהיא לא גננת מתעללת.
גננת מבוקשת משדר אהבה לילדים כי ההורים פחות או יותר שומעים מהילדים מה קורה בגן.
הכתב התעקש כי הקוראים חושדים כשהכתב יותר מידי אוהד. הוא שאל את השאלות שהקורא הלא אוהד היה שואל בעצמו וההסברה מיועדת ללא אוהדים ולא לכאלה שאוהדים מראש.
לפעמים טוב להציג בחריפות את השאלות אם המרואיין הוא טוב.
בטי היתה טובה. לדעתי היא ענתה מצויין על השאלות הקשות. לכל שאלה היתה לה תשובה טובה.

בטי בום​(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2006

לי היתה תחושה עם המראיין שהוא באמת מנסה להבין , העיתון חיפש את הצהוב כי זה מוכר ולכן הכותרת , כמו בהרבה כתבות אחרות שלא קשורות אלינו .
לגבי העיתונאי באמת היתה לי תחושה של עניין ורצון לתת לי להסביר את הנטיה שלי ועל כך אני מודה לו .
וסופגניה , תודה

מיתוסית​(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2006

ברור שהיא גננת לא מתעללת, אני אומרתץ שהוא התעקש על זה שיש לה נטיות אלימות כדי ל"הוכיח" את זה...
אכן נהנתי מהתשובות שלה.
אבל לדעתי יש גבול בין לשאול שאלות טובות וחודניות המנסות להבין לבין להציק- כשאתה תוקף את אותה נקודה בשלוש שאלות כמעט זהות אחת אחרי השניה זה כבר נראה כאילו הוא מנסה להכנס לה לנשמה ולהוציא לכלוך שאין.

Rainbow • 29 בדצמ׳ 2006

כחולית, אין מה להתעצבן, ההתעקשות נובעת מבורות, מדעות קדומות, ומאטימות, אני לא בהכרח ממשיל את זה על המראיין, המראיין שאל את השאלות כראי לדעת החברה שעדיין רואה בנו חבורה של סוטים.
אני חושב שטוב עשה המראיין לשאול בדיוק את השאלות האלה שאולי לשניה ניראות עוינות אבל כשבטי ענתה כמו שענתה (סחתיק עלייך) מציגות את הפן הבוגר, האחראי, השקול, והכי חשוב, זה שיודע לעשות את ההפרדה בין אלימות לבין "בהסכמה" , ובין חיי היום יום וחיי המיטות.
אני חושב שזה עוד שלב אחד בדרך להפתחות החברה לדברים שעד עכשיו נחשבים תרבות אפלה, במיוחד בחברה שמרנית כמו שלנו.