ראובן
|
לפני 17 שנים •
5 בפבר׳ 2007
פרדוכס? איזה פרדוכס???
לא פרדוכס ולא סתירה ולא נעליים - עונג וכאב כרוכים זה בזה מקדמת דנא - לפוצץ חצ'קון, לאכול סחוג, לטפס על הרים וכל השאר - הרי עצם העונג מוגדר על ידי הימצאו או היעדרו של הכאב, ואין בלתו.
הדבר נכון גם לגבי הזהות השולטת והזהות הנשלטת המקננות בכל אחד מאיתנו - כולנו משמשים ביחסי-תפקיד במהלך חיינו, לעתים כאדונים, לעתים כמשרתים. אין כאן שחרור משיטת המעמדות - לכל היותר, בדס''מ מהווה עידון ו/או סאטירה על שיטת המעמדות. ''כולנו עבדים של מישהו'', שר בארי סחרוף. ''המוות הוא חופש'', שר דן תורן. עד למוות אין שחרור מה'עונג המהול בכאב'* של החיים - וכל שאנו יכולים לעשות הוא ליהנות ממנו כמיטב יכולתנו, אז מה הטעם לנבור ולתהות? עדיף פשוט לעשות, לחייך, ולבכות : ) ראובן *''עונג מהול בכאב'' הינו מונח שטבע לאקאן, בבואו לפרש את מנגנוני הליבידו, ובצרפתית זה נשמע הרבה יותר טוב: Jouissance |
|
|
DRAKULLA(שולט){בתו של דרק}
|
לפני 17 שנים •
5 בפבר׳ 2007
זה נראה עולם של פרדוכסים אבל
מתוך דבריך זה בהחלט עולם וסוג של קשר המבוסס ומקצין את הפרדוכסים אבל לדעתי אין כאן פרדוכס שכן אין כאן עניין והיפוכו שי כאן מצב של הסרת המסיכות , העכבות, כל מה שחינכו אותנו שצריך לקרות בין גבר ואישה, יש כאן מקום של להתקלף מהקליפות לעמוד על סף התהום ולקפוץ אליה בנפש חפצה וביטחון מלא שהדרך למטה רצופה הנאה צרופה שכרון חושים עילוי של הנפש ושם למטה ניצב האדון לקלוט את שפחתו.
ושילוב הרצונות הזה בין האדון לשפחתו הוא שיוצר לכאורה את הפרדוכס. אבל הפרדוכס הוא בראשם של אלה שלא חוו את השליטה את ההכנעה ואני מתכוון לשני הצדדים של השוט הצד האוחז בו והצד החש את צריבתו. בעיני אלה שנמצאים משני צידי השוט התחושות וההתרחשויות בקשר הזה הן ברורות ומובנות זה מצב של מילוי רצונות הדדי כל אחד מקבל את מה שהוא צריך ועשיית האהבה היא מכלול של לתת ולקבל ולהגיע לסיפוק ועונג והתרגשות וריגוש ומה זה משנה כיצד זה נגרם העיקר הוא שזו התוצאה. |
|
|