מה בסך הכל רצית?

מיתוסית​(שולטת) • 5 בספט׳ 2007

גם אם זה על חשבונם והם סובלים באמת?

מקבי​(מתחלף) • 5 בספט׳ 2007

בוודאי. הקרבה היא אלמנט חשוב וקריטי בכל מערכת יחסים. יש כמובן לדאוג ל'תמורה' בעד ההקרבה, או לפחות להכרת-תודה ונתינה של משהו בחזרה (וזה ממש לא חייב להיות אותו דבר או באותה רמה).

מיתוסית​(שולטת) • 5 בספט׳ 2007

הקרבה צריכה להגיע עד גבול מסוים.
אני בתור בת זוג או בתור שולטת לחליפין, לא הייתי רוצה שהבנזוג שלי/נשלט שלי יסבול, יהיה לו רע והוא לא יהנה בקשר שלנו או בסשן שלנו רק כדי שאני אהיה איתו או רק כדי שאהיה מרוצה.

אני מצטערת, אבל אני חושבת שיחסים בין אנשים צריכים להיות סימביוזיים ושהנתינה והקבלה צריכות להיות הדדית ושבדסמ בבסיסוצריך להיות מהנה לכל הצדדים סופו של דבר.

אני לא רואה טעם בלעשות משהו שלא רק שלא מהנה אותי, אלא גם גורם לי להרגיש רע עם עצמי עד כדי בכי.

וכמדומני שרוב האנשים חושבים כמוני, אחרת לא היו קיימים המושגים "גבולות" ולא "מילת ביטחון", שהרי תכלית הנשלט היא לרצות את השולט והוא זה שאמור להחליט על הכל, לא?

מקבי​(מתחלף) • 5 בספט׳ 2007

ואני פשוט חושב שלא הכל שושנים וארנבונים, ושלפעמים (או לעיתים קרובות, תלוי) צריך להקריב ולסבול למען אלו שאוהבים. למעשה, זהו ערך בעיניי. בסופו של דבר, אני חושב שזה טוב לי לחשוב שאנשים יכולים לסמוך עליי, ואני מחפש גם אנשים שאני יכול לסמוך עליהם, כמו שהם עליי. אני צריך לדעת שמי שאיתי תהיה מוכנה ללכת בשבילי רחוק, כמו שאני בשבילה. ולא רק בקטע של 'סימביוזה', יחסים זה לא מערכת ביולוגית... יכולה להיות תקופה ויכול להיות מצב שבן-זוג אחד יצטרך את השני מאוד, וזה אומר שהשני ישלם מחיר - ולא בטוח שזה יהיה משהו שאפשר להחזיר עליו, פרט בהוקרת-תודה (שכמו שאמרתי, יש לה ערך אדיר).

אנחנו כל הזמן 'סובלים' בשביל בן-הזוג שלנו. בכלל לא בטוח שהיא אוהבת שמשהו תקוע לה עמוק-עמוק בגרון וגורם לה לעיתים להקיא, אבל היא עושה את זה בכל זאת. בכלל לא בטוח שהוא אוהב ללקק כוס, אבל הוא עושה את זה בכל זאת. אולי היא כבר עייפה, אבל היא עדיין תיתן לגבר שלה עיסוי טוב. הוא אולי חולה, אבל עדיין דואג לאשתו ולילדים. ועל כל אלה אין תמורה מיידית, ולעיתים אין תמורה כלל. לפעמים, צריך לשאוב תחושת סיפוק מעצם הנתינה.

מיתוסית​(שולטת) • 5 בספט׳ 2007

שנינו מדברים על משהו ברמה אחרת לגמרי. אתה משווה אגואיזם טהור לנתינה בסיסית במערכת יחסים ואני מסכימה איתה.

לצורך העניין יש הבדל בין אם האדון שלי מבקש ממני לעשות משהו שאני לא מתה עליו או ש"סתם לא בא לי לעשות אותו" ואני עושה בכל זאת כי הוא ביקש לבין לעשות משהו שגור לי להרגיש ממש רע ואותו אני בד"כ אגדיר כגבול שלי.

לך אין גבולות? לך אין קווים אדומים בבדסמ או ביחסים רגילים שתרגיש שאם תיתן מעבר להם כבר תפעל בניגוד לעקרונות שלך או שתרגיש ממש אומלל? הרי אם היית צודק, שום מערכת יחסים לא הייתה נגמרת ככה, מישהו בטוח היה מתפשר עד אובדן עצמיות וכולם היו שמחים.

אגב, בסך הכל מדובר במישהו שהוא לא בנזוג שלי ולא אדון קבוע שלי, כך שזה גם פרמטר חשוב.