kael
|
לפני 16 שנים •
14 בפבר׳ 2008
אחחח
כפרה עליך פולניה יפה שלי.
מלהיב כל פעם מחדש. בדיוק כמוך. אוהב. k. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 16 שנים •
14 בפבר׳ 2008
אוי! נו!!!!
מתי כבר המשך?
|
|
|
הפולניה(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
16 בפבר׳ 2008
4. שותפים, פרק אחרון
"אני לא מבין את הילד הזה." התלוננתי לפני אלברט, ידידי הוותיק שהספיק לשכוח מה שאני עוד לא למדתי. "אני מכאיב לו והוא נהנה מזה, ראיתי אותו בודק את עצמו בראי, מלטף את הסימנים שעשיתי לו ומחייך, והוא עושה את זה כל פעם מחדש."
"עושה מה? מתגרה בך?" "בהחלט כן. הוא בכוונה מפלרטט עם כל מיני ... סתם מכוערים שאני בטוח שהם לא הטעם שלו, והוא עושה את זה מול הפרצוף שלי כדי לעצבן אותי, וכשאני כועס ומתנפל עליו ... טוב, לא חשוב." "יש סקס אדיר, אבל אלים?" ניחש אלברט. "אלים זה קצת מוגזם, אני לא בן אדם אלים, ואני נזהר עליו, הוא רק ילד, אני שוקל יותר ממנו וחזק יותר. תראה, זה לא שתמיד אני ככה, אבל לפעמים..." "כן, אני יודע." הנהן אלברט בנחת, לא נראה מופתע כלל. "גם אצלנו זה ככה." "אבל אתה ועמי... אתם מזדיינים גם עם אחרים, נכון?" "בעיקר אני." גיחך אלברט שלמרות גילו נשאר דק גזרה ומלא מרץ וחרמנות, "ולפעמים אני מצליח לגרור גם את עמי." "ולא מפריע לך לראות אותו עם מישהו אחר?" "כיום כבר לא, פעם זה הטריד אותי יותר." "אולי גם אני אגיע לזה פעם, אבל היום אני מתרגז רק מהמחשבה על גבר אחר שנוגע בו והמניאק הקטן מנצל את זה. אני לא מבין את עצמי, לא הרגשתי ככה עם אף אחד אחר, רק איתו זה ככה, אני מרגיש שהוא כאילו שייך לי." אלברט צחק. "אתה לא צריך להרגיש רע בקשר לזה, הוא נהנה מהקנאה שלך, הוא צריך להרגיש שייך למישהו, יש אנשים כאלו." "אבל היחסים שלנו הם לא בסדר, זה נורא לא הוגן לחיות ככה." "הגינות תחפש בעסקים ובכביש, לא במיטה. אם תנסה להיות הוגן איתו תאמלל אותו. מיקי צריך מישהו שישלוט בו ולמזלך הוא בחר בך." "כן, למזלי, למרות ש... אני דואג לפעמים בגלל האחריות הזו." "אתה תתרגל לזה, הוא לא היה נשאר אתך אם לא היית נותן לו בדיוק מה שהוא צריך." "זה מה שהוא צריך? גבר שמשאיר לו לעשות את כל עבודות הבית, מצפה שישרתו אותו על ימין ועל שמאל, שוכב עם אחרים ומתרגז עליו כשהוא מסתכל על אחרים." "כן, זה בדיוק מה שהוא צריך." הסכים אלברט, "אז תגיד תודה ותיהנה." אחרי שחזרתי מהשיחה עם אלברט ניסיתי לדבר עם מיקי על היחסים שלנו. לא הצלחתי. הוא התחמק, העמיד פני טיפש שלא מבין מה מדברים איתו, ובסוף שפך עלי, כאילו בטעות, כוס תה רותח, מה שגרם למהומה שלמה. הוא השתפך בהתנצלויות ואני הייתי חייב כמובן להתפשט ואחר כך הגענו למיטה ולא דיברנו שוב. ואז, כמה ימים אחר כך, התקשרו אלי פתאום לעבודה מבית חולים לשאול אם אני מכיר מישהו בשם מיכאל שטרן. לקח לי רגע להבין שמדובר במיקי. "כן." צעקתי, "הוא השותף שלי לדירה, מה קרה לו?" הרופא נאנח ואמר בעייפות שמר שטרן הותקף וחטף מכות. יש לו זעזוע מוח קל וכדאי שאני אחזיר אותו הביתה כי הוא לא יכול לנסוע במצבו באוטובוס. דהרתי לבית החולים ומצאתי שם את מיקי יושב על המיטה במיון, מכונס בתוך עצמו, פניו חבולים ומוכים, עיניו עצומות וידיו כרוכות סביב גופו כאילו קפא מקור. התיישבתי לצידו והנחתי יד על שכמו. "מה קרה חמוד?" הוא כבש את פניו בחזי והתחיל להתייפח. "כל כך פחדתי, לא יכולתי לעשות כלום, הם שרפו לנו את המסעדה ו... ו..." הוא רעד ולא הצליח להמשיך לדבר. אחות הגיע ונתנה לו כדור הרגעה וכמה דקות אחר כך הוא נרדם. הרופא קרא לי לחדרו והתחיל לחקור אותי בקשר למיקי. די מהר הודיתי שאנחנו גם בני זוג, לא רק שותפים, ושאני בעצם כל המשפחה שלו כי הוריו הדתיים זרקו אותו מהבית אחרי שהבינו למה הוא מסרב להינשא. "הוא סובל מחבלות לא רציניות." הסביר הרופא, "גם זעזוע המוח לא מדאיג אותי, אבל בגלל האונס הוא נמצא במצב נפשי מאוד לא טוב וחייבים לתת לו תרופות בגלל שהאנסים לא השתמשו בקונדום ויש חשש לאיידס." "אונס?" לחשתי וראשי הסתחרר, "הוא נאנס?" "כן, אני מצטער." אמר הרופא בעדינות, "הוא לא רצה לדבר על זה וסירב למסור עדות לשוטרים, אבל ברור שהוא הותקף מינית לפחות על ידי שני גברים שלא השתמשו בקונדום. גם בעל הבית שלו חטף מכות." "למה? מה... למה הם עשו את זה?" "מסתבר שבעל המסעדה סירב לשלם דמי חסות ולכן שרפו לו את המסעדה והכו אותו. התקיפה של מיקי הייתה כנראה בונוס." "המשטרה יודעת מי התוקפים?" "כן, העדות של בעל המסעדה הייתה מפורטת מאוד. הם יתפסו ויענשו." "ומיקי? מה יהיה איתו?" "אנחנו לא יכולים לעשות יותר כלום בשבילו. תקפיד שהוא ייקח את התרופות עד הסוף ואם מצבו לא ישתפר כדאי שתפנו לייעוץ נפשי." יומני היקר קשה לי לכתוב על מה שקרה. אני לא אפרט, זה מכאיב מידי. אני מרגיש טמא, מחול,ל לא ראוי. הוא כל כך טוב אלי, מטפל בי, דואג לי, מחבק אותי כל לילה, מפציר בי לא להאשים את עצמי... הוא לא מבין שאין לי יותר מקום לצידו. אני מלוכלך והרוס, שום דבר כבר לא יתקן אותי יותר... הנסיך שלי ראוי לטוב ביותר ואני כבר לא ראוי... אני הולך. זה היה הרישום האחרון ביומן שלו. מצאתי אותו בחדרו אחרי שהוא ניסה להתאבד. למזלו חזרתי הביתה מוקדם מהרגיל – דאגתי כי הוא לא ענה לטלפונים שלי - ומצאתי אותו מעולף, בקבוק כדורי שינה לצידו. הזעקתי אמבולנס שהחיש אותו למיון ובזמן ששטפו את קיבתו ישבתי בחדר ההמתנה ונשבעתי שאם הוא יישאר בחיים אני אשתנה. אני אפסיק להיות קנאי, לא אבגוד בו יותר, אעשה את חלקי בעבודות הבית ואתנהג איתו בעדינות ובהגינות, גם במיטה וגם מחוץ לה. אחרי שהרופאים הצילו את חייו שכחתי כמובן את כל הבטחותיי ובתקופה שבה מיקי היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית זיינתי מהצד והזנחתי שוב את הבית, אבל התמדתי לבקר אותו בנאמנות, עוקב בשמחה אחרי השינויים שחלו בו. בהתחלה הוא היה מדוכא מאוד, סירב לדבר איתי או להביט בי, אבל לאט לאט השתפר מצבו. אחרי כמה שבועות הוא התחיל לחייך אלי, חזר לשוחח איתי וחיבק אותי כשהייתי מגיע לביקור. יום אחד הוא הודיע לי שמיקי זה שם ילדותי ומהיום הוא מיכאל. "בסדר, שיהיה מיכאל." הסכמתי, "אבל למרות שאתה כבר לא מיקי אני מקווה שאני עדיין הנסיך שלך." הוא האדים מכעס, נזף בי שקראתי ביומן שלו ואמר לי לשכוח מהשטויות הילדותיות האלו, אחרי שהוא יחזור הביתה הכול יהיה אחרת. אחרי כמה חודשים הוא חזר הביתה ובאמת הכול אחר עכשיו. מיכאל מאמין בזוגיות מאוזנת, במונוגאמיה ובחלוקת עבודה שוויונית. מעכשיו אני עושה את חלקי בעבודות הבית, מקפיד מאוד שהוא לא יגלה שאני בוגד בו לפעמים עם איזה יזיז, ואם אני רוצה ליהנות מהבישול שלו אני צריך להבטיח שאחר כך אשטוף כלים ואעשה לו מסג'. רק לפעמים, במיטה, אם אני מאוד מאוד נחמד ומשתדל, הוא קורא לי הנסיך שלו, ואחר כך צוחק צחוק פרוע, "היית מת." הוא מוסיף, ונרדם בזרועותיי, מחייך. |
|
|
|
kael
|
לפני 16 שנים •
16 בפבר׳ 2008
אמממ
שונה מהנורמל. מה קרה? מישהו השתנה לפתע?
אגב, אהבתי את ההוספה של אלברט ועמי... מתי תתקשר אלי כבר? נודניק! |
|
|
SPENKY{שייכת}
|
לפני 16 שנים •
2 באפר׳ 2008
אוף נתקלתי בסיפור ונהניתי בעיקר מהטוויסט בסוף. אהבתי...
|
|
|