שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ויכוחים על כשרות בבית

מיתוסית​(שולטת)
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
מיתוסית​(שולטת) • 17 בפבר׳ 2008
אני לא הולכת להכריח אף אחד, כי הילד יגדל לתוך מציאות מסויימת שאותה הוא מכיר. אותי אף אחד לא הכריח לאכול כשר ולא הכריח אותי להתחפש בפורים ולא הכריח אותי להדליק נרות בחנוכה ולא לאכול חמץ בפסח וכו'...
בדיוק כמו שאותו אף אחד לא הכריח לאכול שרצים וחזיר.

כל אחד גדל בבית שונה ולפיכך התעצבה הזהות שלו וראיית העולם שלו.

אני מבחינתי רוצה להביא את הילדים שלי לבסיס מסויים, לנקודת התחלה מסויימת שבה אקנה לו זהות יהודית בסיסית. בגדול אני והחבר שלי שנינו לא דתיים ולא מסורתיים אלא חילוניים- רק שאני מרגישה צורך גדול יותר ממנו לשמר אלמנטים יהודיים מסויימים בבית שלי.

אז אני רוצה לגדל את הילדים שלי לאכול כשר עד גיל מסויים, ואם אחריו הם יחליטו שבא להם לנסות כי הם רואים את אבא אוכל או כי הם סתם ישאלו- אז שינסו? לא אומר להם לא- אבל בהחלט אביע דיעה.
להיות הורה זה להיות גם ובעיקר מחנך, ומה לעשות שכולנו נחנך על פי ראיית העולם שלנו, כי ככה אנחנו חושבים שזה טוב- זה טוב לנו ומאמינים שזה יהיה טוב לילדנו.

אני מאמינה שכל בנזוג יתגמש אחד לשקראת השני, אבל ברור שאם אחד קיצוני יורת מהשני וזה יכול להיות בכל תחום שהוא- אז ייתכן בהחלט שהזוג יפרד או יתגרש. למשל חילוני ומישהי שחוזרת בתשובה, מישהו שמעשן כל הזמן ומישהו שלא והוא לא מוכן לצאת ולעשן כל הזמן בחוץ או כל דבר אחר שהופך לחלק חשוב ומשפיע בחיי הזוג.
אנחנו נגדל את הילדים שלנו בבית ספר ממלכתי רגיל, אבל אם הם יחליטו יום אחד שהם רוצים ללכת לבית ספר דתי, נבדוק למה ונשקול את זה, כי טובת הילד מעל הכל.
למה מלכתחילה לא נרשום אותו לבית ספר דתי? כי שנינו לא דתיים, שנינו חילוניים ואורח חיים קיצוני ושונה מהבוקר בבי"ס לערב בבית יבלבל את הילד ובטח לא יעשה עימו חסד.

אני לא רוצה אוכל לא כשר בבית גם בגללי וגם כי אני לא רוצה "פיתויים" או "הסתה", כך שלא לאכול בבית אבל לאכול בחוץ- זה לא משיג את המטרה של להנחיל להם ערך של אכילת אוכל כשר. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל בגיל מסויים שהם יהיו בוגרים דיים ייתכן וניתן להם את שתי האופציות ושהם יבחרו.

מנגינה, את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל: bluequeen@walla.co.il
תודה icon_smile.gif

וסליחה שאני לא עונה לכולם, זה פשוט לדעתי עונה על כל מה שהועלה פה פחות או יותר...
נולי
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
נולי • 17 בפבר׳ 2008
כחולית: אוכל זה לא ערכים.
אוכל זה משהו שמקיים אותנו
אוכל זה משהו שמענג אותנו
אוכל אינו ערך.

כשרות גם היא אינה ערך אלא מנהג דתי.

סובלנות היא ערך.
קבלת האחר והשונה היא ערך.


ותחשבי על זה.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
מיתוסית​(שולטת) • 17 בפבר׳ 2008
נכון, אבל בעיניי שמירה על מנהגים דתיים בעלי ערך תרבותי המחזקים את הזהות היהודית שלי, היא ערך icon_biggrin.gif
פנטין
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
פנטין • 17 בפבר׳ 2008
אני חושבת שיש פה אנשים שלוקחים את הכוונות שלך קצת רחוק מידי.
או שאני לא הבנתי נכון..

אני חושבת שבכשרות את מתכוונת ללא לאכול חזיר, פירות ים וצ'יזבורגר. אולי גם לא סנדביץ' עם פסטרמה וחמאה אבל זהו.

את לא מתכוונת לדרוש מהם שיעשו הפרדה של 6 שעות בין בשר וחלב נכון?
כי זה כבר נראה לי קצת מוגזם...


ובקשר לערכים- אני מסכימה איתך שלעשות חגים "כמו שצריך" וקידוש בשבת זה משהו שכדאי להעניק לילד.
זה מאוד כיף ואני שמחה שההורים שלי עשו את זה.
חוץ מזה זה גם נותן תחושת שייכות. לעם. למדינה.
ובעיני זה חשוב..
נולי
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
נולי • 17 בפבר׳ 2008
כחולית כתב/ה:
נכון, אבל בעיניי שמירה על מנהגים דתיים בעלי ערך תרבותי המחזקים את הזהות היהודית שלי, היא ערך icon_biggrin.gif


לצערי זהות יהודית מתבססת ומתחזקת רק אם יש אנטישמיות/רדיפה בסביבה.

אגב אני גדלתי בבית כופר. לא שומרת כשרות, שבת וכל זה אבל כן מקפידה על חגי ומועדי ישראל.
יהדות מעודכנת. זה הכל.


בהצלחה לך.
רק לא לריב לפני הילדים. זה מלחיץ אותם.
מיתוסית​(שולטת)
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
מיתוסית​(שולטת) • 17 בפבר׳ 2008
הבנת נכון.
אני אגיד להם לחכות שעתיים בין בשר לחלב ובין חלב לבשר חצי שעה כמו הלא מחמירים icon_smile.gif

קידוש בטח לא יהיה כי ממילא אף אחד מאיתנו לא עושים, אבל אני אוהבת את הרעיון של זה, לכי תדעי מה יהיה. הרבה פעמים שמעתי על ילדים שאהבו קידוש בגן וביקשו מאבאמא גם בבית icon_lol.gif

(מסתבר שיש הרבה השפעה גם מהצד ההפוך!)

אגב, אני לא מתכוונת בכשרות להפרדת כלים וכל החרא הזה icon_smile.gif
מרגריטה
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008

טקסים

מרגריטה • 17 בפבר׳ 2008
ילדים אוהבים טקסים. חצי מהחומר בגן הם טקסים והטקסים האלה הם שלנו. icon_smile.gif

גם כשרות היא טקס שהיה נהוג פעם. יכולים להעביר אותו לילדים בצורה כייפית של "נהוג בעם שלנו".
אני מכירה זוג שלא עשו קידוש לפני שנולד הילד אבל בשבילו הם עושים את הטקס. אני חושבת שרובנו כבר לא חוגגים ועורכים טקסים בגלל דת אלא בגלל תרבות ומורשת.

איזה טקסים לקיים ואופי הטקסים יוחלטו בין ההורים אבל העיקר שיהיה כייף והילדים ירגישו שעורכים אותם בהנאה.
שיהיה בהצלחה.
Paragon
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008

הצד השני של הדיון

Paragon • 17 בפבר׳ 2008
אני אנסה להסביר את הצד שלי.
אני גדלתי בקיבוץ, חילוני לחלוטין.
אני אטאיסט מבחינת דת אבל יהודי מבחינת תרבות.
אני חוגג את כל חגי ישראל, ואני אכבד את האמונות של האנשים.
אבל......
אני חושב שמסורת זה דבר טוב ויפה אבל שלא צריך לעשותה בעיניים עצומות, אלא להבין מה ומדוע אנחנו עושים.
להלן הכשרות: חוקי בריאות גאונים לתקופה שבה נכתב התנ"ך, פעם אם היית אוכל חזיר רוב הסיכויים שהיית מת מתולעת או זיהום אחר. לאכול בשר וחלב זה לא הכי טוב בבטן וזה נכון גם היום.
כיום החזירים גדלים בתנאי מעבדה, הרבה יותר טובים מהבקר.
הכשרות כיום היא מוסד מושחת קודם כל, שנית הבשר המוכשר עובר המלחה נוראית שא' זה לא טעים וב' זה לא בריא.
אני מעוניין להעניק כמה שיותר חופש לילדים שלי, מדוע אני זה שכופה אם יהיה לי אוכל לא כשר בבית ולא מי שרוצה שהילד יאכל כשר?
אני עדיין אעניק לילדים שלי תרבות יהודית ואלמד אותם את התנ"ך.
אני מאוד מעריך את התרבות היהודית ולמדתי עליה הרבה ואני מצפה שהילדים שלי ילמדו אותה.
בנוסף, בבית של ההורים שלי לא ישמרו כשרות והילדים שלנו יחשפו לזה.
לסיכום אומר שכל מה שאני רוצה זה להעניק לילדים שלי את מירב חופש הבחירה.
פנטין
לפני 16 שנים • 17 בפבר׳ 2008
פנטין • 17 בפבר׳ 2008
באמת יש לי שאלה אליך, כחולית,

הרי את לא מתכוונת להכריח אף אחד לשמור אז אני מניחה שזה כולל גם את ק'..
ובגן קרוב לוודאי שהילדים כן יחשפו לילדים שלא מפרידים..

עכשיו השאלה שלי, זה לא יצור אצלם בילבול?

האמת שאני מסכימה עם ק'.
אם מלמדים את המורשת ועושים את החגים כמו שצריך אז אין סיבה שילדים לא יפתחו חיבה וכבוד ליהדות.
אני מדברת מניסיון, כי כפי שאמרתי קודם, ההורים שלי עשו חגים וקידוש אבל לא שמרו כשרות וגם לי וגם לאחי הקטן יש כבוד למסורת היהודית.
מרגריטה
לפני 16 שנים • 18 בפבר׳ 2008

חינוך

מרגריטה • 18 בפבר׳ 2008
אני חושבת שלא המנהגים קובעים את היחס ליהדות אלא החוויה והחינוך.
בעוונותיי icon_smile.gif במשפחה שלי יש הכל. מאפיקורסים גמורים וזוללי טרפות להכעיס (מתוך עקרון נגד הדת ולא מתוך חיבה לשרצים) ועד דתיים גמורים. רובם יודעים להתיחס אחד לשני בסובלנות ובהבנה.

אני מכירה כבר דרכי פשרה של חברים חילוניים שמגדלים ילדים ואיך הילדים מקבלים את החוויות בדרך טבעית ובלי שיפוט. הם יכולים להבין שמשפחה אחת אוכלת כשר, כשמבקרים במשפחה אחרת מקנחים ארוחה בשרית בכוס קפה עם חלב והם יכולים להגיד שאצלם שומרים על כשרות.

אני מסכימה עם ק' שהכשרות היום היא מוסד שיש בו שחיתות, אבל תמיד יכולים לבחור מבין כל הכשרויות או לקנות לא כשר ולהכשיר. הכשרות עצמה קלה או חמורה לפי מה שבוחרים ולדעתי העיקר הכוונה והחינוך לילדים. אני יודעת שגם הכשרות שלי תהיה "לייט" ולא לפי החומרות שאני מכירה (ואני מכירה icon_smile.gif ) הילדים יצטרכו לדעת שאצל הסבים בקיבוץ לא שומרים כשרות וזה בסדר, אצל אמא כחולית שומרים כשרות (אם תחליטי) ולכל בית יש מנהגים משלו.

הילדים שאני מכירה מסתדרים טוב עם הסובלנות שבכל בית שומרים אחרת ופעם שמעתי אותם מספרים על מאכלי עדות ובודקים מאכל שהם מזמינים אצלם בבית מהעדה השניה כי היה טעים. icon_razz.gif

אני צמחונית כמו כחולית. קל לי לשמור כשרות. אומרים שגידול החזיר לא יותר טוב מגדול בשר אחר והוא פחות בריא ממה שהיה בימי קדם. אם אני במקרה אוכלת בשר אני מחכה שעה כמנהג המקילים. icon_smile.gif

לקינוח לכחולית.
בהפרדה בין בשר וחלב יש אסכולות שונות וכל אסכולה היא פשרה כי היו רבנים שאמרו שהכרזה על סיום ארוחה ופינוי כלים מספיקה ושש דקות מספיקות לכשרות ולהפרדה בין בשר וחלב. אני מכירה מנהג לחכות אחרי אכילת בשר שעה, שעתיים, מנהג של שלוש שעות, והמנהג החרדי-דתי של שש שעות.

אני מביאה את התשובה של הרב מוטי דשא לאישה מבולבלת ששואלת כמה שעות לחכות לפי מנהגים שונים.
"בראשונים אנו מוצאים שני הגדרות להפרדה בין בשר וחלב. ברור שמי שאכל בשר בארוחה זאת אסור לו לאכול חלב עד הסעודה הבאה.
אלא שנחלקו חכמי אשכנז (תו"ס ומרדכי ואחרים) וחכמי ספרד (רי"ף, רמב"ם) האם ההפרדה בין הארוחות היא ענין טכני היינו אם סילקו את השולחן, ברכו ברכת המזון, ניקו את הפה והידיים - מותר לאכול חלב אף אם עברו שתי דקות מאז שסיימתי את הבשר, ואם לא עשיתי כן אסור לאכול גם לאחר 8 שעות (חכמי אשכנז) או שההפרדה מוגדרת על ידי זמן היינו שש שעות (רי"ף, רמב"ם).

השולחן ערוך (יו"ד פט, א) פוסק כרמב"ם כי יש לחכות שש דקות בין בשר לחלב. והרמ"א מביא את המנהג שהיה נוהג בין האשכנזים בפולין להמתין בין בשר לחלב שעה ובתנאי שברכתי ברכת המזון בזמן זה על הארוחה הבשרית. ומסיים שאף על פי המנהג הרווח "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות".

המנהג לחכות שעה הוא מנהג פשרה של אלו ההולכים במנהג אשכנז אולם לא רצו להקל כל כך ולכן לקחו את מושג הזמן מפסיקת הרי"ף והרמב"ם (ט"ז שם ס"ק ב) ואף שהרמ"א מעדיף להחמיר כשו"ע כמו שכתב שכך נהגו המדקדקים, מכל מקום רבי דוד הלוי (הט"ז) אומר שאי אפשר למחות במי שנוהג לשמור שעה אחת. המנהג של שלוש שעות גם הוא מנהג פשרה. ואין למחות באשכנזי שנוהג כך. ואינו צריך לשנות מנהגו שהרי מנהג ישראל הלכה וגם אם לא נביאים הם - בני נביאים הם. "