כמה כאב יש בעולם שלנו...

אבל עם הזמן אני רואה שיש פה הרבה אנשים שהם פשוט חולים, שהבדסמ בשבילם הוא רק דרך להוציא את המאווים החולניים שלהם, בין אם בצד הנשלט, המושפל, זה שמתעללים בו ובין אם הצד השולט, המתעלל, הפוגע, האלים.
ובכל זאת, כולנו מוקיעים רק את המתעללים ולא את אלה שמחפשים שיתעללו בהם, שיתעללו באמת ולא בכאילו. באמת ולא במשחק.
אנשים שלא אכפת להם מעצמם, אנשים שהם מזוכיסטים בנפש. שהם לא בורחים מסכנה- הם מחפשים אותה, וככל שתהיה גדולה יותר ומאיימת יותר, הם ימשכו אליה. אנשים שתפיסת עולמם ועצמיותם מעוותת.

אני קוראת פה אנשים שלפעמים נראה לי שיש להם בעיות נפשיות של ממש, אולי אפילו כאלה שגובלות בהפרעות אישיות וזה כואב לי. כי בחוץ, הם יפגעו בעצמם גם, אבל פה יש הרבה נבלות שרק מחפשים קורבנות כאלה, ולפעמים הם יכולים לפגוע אפילו בלי להבין במה הם מתעסקים, כי הקורבנות האלה הם גם סוג של מלכודת שמעוניינת בהלקאה עצמית באמצעות "שליח".
השולט שהם מחפשים, לדעתי, הוא שולט שהוא רק כלי בדיוק כמו שהסכין שחותכת את הבשר או הוורידים אצלהם היא רק כלי לפגוע בעצמם.

שרשור חשוב. מילים חשובות. והגיע הזמן שמישהו יתחיל להגיד אותן כבר.
תודה, כחולית.

קשה.
הוא הגיע אלי כמו טובע שבשארית כוחותיו ניסה למצוא שולטת משל עצמו. השולטת הקודמת רצתה להעביר אותו לשולטת אחרת כי הוא נמאס עליה. הוא התחנן שאקח אותו ואהיה השולטת שלו. הוא אמר שיסכים לכל תנאי. הוא היה מוכן לשבת בפינה ורק להביט עלי מידי פעם.

הבעיה בסיפורים האלה היא הביצה והתרנגולת.
כדי לשלוט עליו הוא היה צריך השפלות ולהרגיש כמו אפס. ככל שהיא השפילה אותו יותר, הוא ראה בה שולטת ראויה יותר. השיא היו השפלות בפני המשפחה שלו, שאחריהן הם החליטו שהוא מטורף וניתקו איתו קשר. לא ידעתי אם אפשר להוציא אותו מהמצב הזה בלי עזרה מקצועית ואם הוא יהיה יותר מאושר אם יצליחו לשנות אותו.

הסכמתי שאני לא מסוגלת לעזור לו. איחלתי לו שימצא שולטת שתדע לעשות את עצמה אכזרית אבל תרחם עליו. הוא ענה ששולטת ברמה גבוהה תדע שהוא תת אדם, שלא ראוי לרחמים, ואם אכיר אותו אפסיק לרחם עליו. הוא אמר שאני מרחמת עליו כי אני לא מכירה אותו.

הרגשתי שראיתי אדם טובע ולא יכולתי לעזור. .

כמה כאב יש בעולם הזה?
למה אנשים רוצים שיכאב להם?
ואני לא מדברת על פיזית.
פיזית אני מבינה, מבינה בגוף שלי.
אני לא מבינה למה אנשים משליכים את עצמם לרגלי אנשים שמתעללים בהם.
למה אנשים רוצים שיכאב להם בלב, בנשמה.
למה אנשים רוצים לבכות, רוצים למות...
וממשיכים.
למה אנשים חושבים שלא מגיעה להם אהבה בריאה וטובה?
למה אנשים חושבים שלא מגיע להם שיהיו מאושרים?
למה אנשים חושבים שאושרם של אחרים חייב לבוא על חשבון אושרם האישי?
למה אנשים נותנים לאחרים לדרוס אותם, לבגוד בהם, להכאיב להם, להתנהג אליהם כעל תת אדם חסר זכויות ורצונות וזה לגיטימי לגמרי בעיניהם, זה אפילו נראה להם טוב ומובן??

בחיי, אני לא מבינה את זה.
תמיד תפסתי בדסמ כמשהו טוב ומהנה ואפילו כזה שיכול לעשות אותך מאושר.
אבל עם הזמן אני רואה שיש פה הרבה אנשים שהם פשוט חולים, שהבדסמ בשבילם הוא רק דרך להוציא את המאווים החולניים שלהם, בין אם בצד הנשלט, המושפל, זה שמתעללים בו ובין אם הצד השולט, המתעלל, הפוגע, האלים.
ובכל זאת, כולנו מוקיעים רק את המתעללים ולא את אלה שמחפשים שיתעללו בהם, שיתעללו באמת ולא בכאילו. באמת ולא במשחק.
אנשים שלא אכפת להם מעצמם, אנשים שהם מזוכיסטים בנפש. שהם לא בורחים מסכנה- הם מחפשים אותה, וככל שתהיה גדולה יותר ומאיימת יותר, הם ימשכו אליה. אנשים שתפיסת עולמם ועצמיותם מעוותת.

אני מקווה שהם מיעוט.
ואני מקווה שמתישהו מישהו שחשוב לו מספיק מהם, יפנה אותם לטיפול.
התירוץ של "ההסכמה" הוא גרוע בהרבה מ"חוסר הסכמה" של אישה מוכה, ולו בגלל איצטלת ה"בדסמ", בדסמ לכאורה.
אני מקווה שהאנשים האלה שמצאו להם כאן מקום טוב ולגיטימי לכאורה לפגוע בעצמם, לא ישארו כאן.

אני קוראת פה אנשים שלפעמים נראה לי שיש להם בעיות נפשיות של ממש, אולי אפילו כאלה שגובלות בהפרעות אישיות וזה כואב לי. כי בחוץ, הם יפגעו בעצמם גם, אבל פה יש הרבה נבלות שרק מחפשים קורבנות כאלה, ולפעמים הם יכולים לפגוע אפילו בלי להבין במה הם מתעסקים, כי הקורבנות האלה הם גם סוג של מלכודת שמעוניינת בהלקאה עצמית באמצעות "שליח".
השולט שהם מחפשים, לדעתי, הוא שולט שהוא רק כלי בדיוק כמו שהסכין שחותכת את הבשר או הוורידים אצלהם היא רק כלי לפגוע בעצמם.