| ליידי מדונה |
לפני 16 שנים •
11 ביוני 2008
משחקי בדסמ לכל בית הספר
אצלכם לא שיחקו בבדס"מ בכיתה ב' וג'? אצלנו כל בית הספר שיחק בבדס"מ עד שהגענו לכיתה הגבוהה של ד' ולמדנו לשחק אחרת.
אני הייתי "הילדה הכי יפה בן", "מלכת הכיתה" בין הבנים. מתחתי היו שתי חברות, שונאות בנפש עם שני מחנות, המלכות האמיתיות, שקבעו מתי יהיה חרם על בן או על בת, אבל היו צריכים הסכמה סופית שלי. בכיתה ב' הבנים למדו מכיתה ג' את "הבנים על הבנות". המשחק הוא שהבנות בורחות בהפסקה והבנים תופסים שבויות וקושרים להם את הידיים מאחור או מחזיקים אותן בשבי. הבנות יכלו לברוח ולהלחם(הזדנות לבנים להפיל אותם ולמשש כל מקום שהם רצו), כדי להבטיח כניעה. לבת מותר להאבק ולבנות מותר לעזור לה להאבק עד שהיא אומרת שהיא נכנעת ומובלת למקום איסוף השבויות. בסוף ההפסקה סופרים כמה בנות נלקחו בשבי וכמה בנות נשארו חופשיות. אם יש יותר שבויות מבנות חופשיות הבנים נצחו. המשחק היה רק תרוץ לתפוס את המלכה, סגניות או בת אחרת ובתרוץ של לחימה לשלוח ידיים לכל מקום שאפשר. אחרי כמה משחקים הבנתי שאני מקבלת גם כמה מכות אמיתיות כשהשובים לא נזהרים ותוקפים אותי בכוחות משותפים כדי לשבות אותי. למדנו אסטרטגיות איך מלך הכיתה וסגניו יהיו השובים ואיך להעיף את הנעלבים שסגרו חשבון שלא רוצים אותם. כשנמאס לנו הופיע המשחק "הבנות על הבנים". הבנות צריכות לשבות את הבנים. כל יום המשחקים השתנו אבל כמעט שנתיים המשחקים של "הבנים על הבנות" ו"הבנות על הבנים" היו יותר פופולריים מכדורגל. בסוף למדתי איך לסדר שרק מלך הכיתה ישבה אותי ואיך אני אשבה אותו, בלי שבנים אחרים יופיעו בהצעות לשבי. |
|
|
| ליידי מדונה |
לפני 16 שנים •
11 ביוני 2008
דולי, אחת הסגניות שלי הזכירה אותך. היה לה מנהג קבוע לתפוס בת או בן ולהעליב אותו לפני כולם כדי שיזהרו ממנה.
אני הלכתי אליהם בסוף ההפסקה וניחמתי אותם בצד. היתה לי קבוצה שלישית של בנות ובנים דחויים שהייתי המלכה שלהם, בלי שידעו למה ואיך. אחת מאותן בנות דחויות היא היום אמנית וזוכרת לי את ההפסקות בבית הספר אחרי כל השנים היא רצתה להחזיר לי שעזרתי לה. קיבלתי דבר אמנות יקר. היא סלחה לשדה הקטנה מבית הספר. בכיתה ד' החליטו לעשות על הסגנית שלי חרם וניסו להכריח אותי להצטרף. פעם אחת היא טעתה בקרבן התורן והוא היה אח הזקונים של מישהי חשובה. היא הלכה להורים של כמה מהילדים בכיתה והם השפיעו עליהם. החרם נמשך שנה וחצי. כל הדחויים התאגדו כדי להחזיר. הזמנים של פעם עם "חרם כיתתי" ובלי שהמורים ידעו. |
|
|