| אחותופל |
לפני 15 שנים •
21 באוק׳ 2008
Re: לפגוש את אלוהים שוגי כתב/ה: Space,"
The final frontier these are the voyages of the star ship Enterprise Its contineuing mission in exploring brave new worlds to boldely go where no man has gone before" נשמע מוכר? האם צריך להרחיק לכת עד שם בשביל להיות מסופק? האם החיבור החזק בעת סשן יכול להעיף למרום? האם תחושת הספייס היא משהו שהוא OUTCOME של אנדורפינים ויש לו הסבר מדעי גרידא או שמדובר פה על חוויה מיסטית שלא ניתן לתאר במילים? לאחר טעימה ממעגלי מיסטיקה ואיזוטריה שונים ומחוויות ספייס מצאתי איזשהוא קשר בין השניים. הייתכן שלעולם הניו-אייג', אילו המחבקים ואוהבים לבושים לבן יש משהו המשותף גם לעולמנו ה"קר כואב ומנוכר" כפי שהוא נתפס בעיניים הווניליות? מה דעתכם? ובכן, בתור אחת שמעורה גם בתחום הניו אייג', אני יכולה לומר שהדברים מאוד דומים: לטעמי בשני המקרים מדובר במרחיבי גבולות. סשנים המרחיבים את גבולות הגוף, הנפש וההכרה, כמו גם מדיטציות. בשניהם יש את המימד הזה של חוסר נוחות: הנקודה ההיא שקרובה להתחלה בה אומרות: "לא, זה לא נוח/ זה כואב/ אין לי כוח/אין רצון/ אני נראית מצחיק/ מגוחך/ מוזר" - זה משהו שאפשר להגיד בתחילת סשן כלשהו (פיסי או מנטאלי) ואפשר להגיד גם בתחילת מדיטציה או תרגילי גוף/נשימות/ קונדליני/טאי צ'י/חמשת הטיבטים ועוד הרבה שיטות ותרגולי מודעות גופנפש. בשתי המקומות הללו אנו בתוך הקופסה של החוויה היומיומית הרגילה (והמשעממת) ובקפיצה קטנה אפשר לצאת מהקופסה ולחוות משהו חזק ועוצמתי שדווקא מחבר לגוף (שאותו בקושי מרגישות ביומיום) וגורם לנו להרגיש אותו ביתר שאת, משהו שמרחיב את גבולות הגוף והנפש שלנו ולפי אמונתי בהכרח מרחיב גם את ההכרה. |
|
|
|
|
|