ginger |
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
ginger • 2 בנוב׳ 2008
שוב, ביקורת נפלאה בעיני.
בין אם את שיפחה, בין אם את קוראת לעצמך מלכה, התפקיד הזה שאישה לוקחת על עצמה, וגבר מלביש אותה לצרכיו וסיפוקו המיני להיות חפץ, או פרגמנט לסגוד לו או להתפלש בו.. בין אם הוא קורא לעצמו שולט, או נשלט. היא עדיין מהווה "נעל" והוא עדיין הגבר הסוגד ומתפלש במושא הערצתו. תוהה, היכן העוצמה, והיכן נקברה שליטה מבפנים, שלא מחפיצה, אף לא אחד מהצדדים, כי אם רואה בהם אדם שלם עוצמתי בין אם הוא שולט או נשלט, שולטת או נשלטת. "בוודאי שלא מפריע לי שאת נעל, (אפילו שהיא נעל עקב סקסית ביותר) אבל תמשיכי להיות כזו, זה עושה לי". ומספק את הבידור הזול, נותן את הסיפוק המיידי, אינסטנט. להקיא. כן, להקיא. ג'ינג'ר. |
|
Tame |
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
Tame • 2 בנוב׳ 2008
אני חושב ששליטה היא דבר מורכב מאוד,
חלק מהשליטה הוא גם החפצה ויש אנשים שאוהבים את זה. חלקים אחרים כוללים גם דברים אחרים (כל אחד לפי טעמו). אם אנחנו נכנסים למושג "שליטה" בגדול אז תמיד ניתן להעמיק ולשאול מהיכן מגיעה השליטה, מיהו או מהו הגורם השולט האמיתי ובאיזה מידה כל אחד מאיתנו שולט/נשלט בעצמו ויתכנו המון צירופים (שולט ש"נשלט" ע"י תאוותו לתחום, נשלטת יפייפיה ש"שולטת" בתשוקתם של השולטים אליה או אפילו הישלטות ברמה החברתית תרבותית שמגדירה לנו תפקידים, העדפות ולפעמים אפילו התנהגויות). אם נחזור לתחום השליטה הבדסמית שלפי דעתי קשורה יותר לתחום המיני מאשר לתחום הפילוסופי (למרות שגם כאן בעצם מדובר בסקאלה ואצל כל אחד היחס הפנימי בין הגורמים שונה) נוכל לוותר על השאלות הגבוהות יותר של מי או מה נמצא כרגע בשליטה ונוכל להתמקד בשאלות היותר פרקטיות של סיפוק ורווחה והנאה ואהבה (התלויה בדבר). כמובן שלשאר השאלות הגבוהות יש טעם ואין סיבה לפסול התעסקות בהן, אבל לדעתי לא צריך לעשות זאת דווקא בהקשר הבדסמי אלא של מערכות יחסים באופן הכי מופשט של המושג. ועם כל זאת, אני עדיין חושב שהפעולות של רפאל הן עקיצה סאטירית נוקבת ומשעשת מאוד שבאה במקומה. |
|
אנדרפוט |
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
לפני 16 שנים •
2 בנוב׳ 2008
אנדרפוט • 2 בנוב׳ 2008
פטיש לנעלי עקב קשור יותר להפיכתה של האישה לאובייקט מיני מאשר ליחסי שליטה, למרות שגם בשליטה יש הפיכה של השולטת לאובייקט מיני נחשק ובלתי מושג.
העניין עם אובייקט מיני דומה קצת לעניין עם קללות - בהתחלה לוקחים מילה עם משמעות, נגיד - פאקינג - ואז הופכים אותה לקללה. בתור קללה המילה מזעזעת, שוברת חוקים ומתריסה, ואז לאט לאט היא מאבדת את משמעותה המילונית והופכת לסתם עוד קללה. פאקינג שיט. פאקינג הל. כך גם עם אובייקט מיני, בהתחלה יש אישה, ואז היא לבושה בנעלי עקב, מאופרת, מסורקת ועומדת בתנוחה מגרה. עכשיו היא אובייקט מיני. לאט לאט היא מאבדת מאופיה האנושי והופכת יותר ויותר לחפץ. עכשיו אפשר לעשות זום על נעל העקב ולהתרגש מאוד מכל המעמד. איפה האישה עצמה? היא נשכחה. הרבה יותר קל להמשך לאובייקט מיני מאשר לדמות אנושית מוכרת. זה טבעי ואפילו אנושי. יש משהו בקירבה שמסכן את המתח המיני, משהו באינטימיות עם פוטנציאל מסרס. זה לא אומר שצריך להימנע מזוגיות וחיים משותפים, אבל חשוב לדעת שיש כוחות מסויימים שעובדים בצורה כזאת. זוג חברים שלי נפרדו אחרי 9 שנים. הם לא רבו, הם מסתדרים יופי טופי, קצת יותר מדי טוב. הם התקרבו בצורה שהפכה אותם לאח ואחות, אין משיכה מינית - לכן הם נפרדים. יופי של נעל אגב. |
|