מזוכיזם מנטאלי

אני מקבל את דבריה של Devil's Angel

אני הייתי מבדילה בין שתי רמות של מזוכיזם כזה. יש את הכאב הנפשי הנקודתי שמרוכז אל תוך סשן ספציפי - אם תרצי - נפילה לשם עלייה וכו', ויש כאב נפשי מתמשך ששזור בתוך הגדרת הקשר, והקשר אחראי ליצירתו ולתחזוקתו. הראשון מתחבר לי למזוכיזם פיזי.
הרצון/צורך/שאיבת הנאה תוך כדי/אחרי מלהרגיש רע, ואני לא עושה הבדלה ממשית פה בין רע פיזי ורע מנטלי, אבל באופן נקודתי. היכולת לרדת למקום קשה המחייב אותך להתמודד עם עצמך, תוך ידיעה שמדובר בזמן קצוב וכי הפרטנר שליידך ילווה אותך בתהליך ההישלפות שלך משם.

השני מתחבר לי ליצר הרס עצמי.
משיכה לקיומו של קשר שמסב לך צער וכאב על בסיס קבע, שבעצם חלק מהגדרתו ומהווייתו הוא צער וכאב, זה נשמע לי פתולוגי.

ואולי שניהם יושבים על נקודות שונות בסקאלה אחת, ו"השני" הוא בעצם דמות המזוכיסט הארד קור, שלקח את המשיכה לכאב (הנפשי) עד הקצה. איי דונט נוו.

ההשתוקקות לכאב, ההתענגות מכאב והצורך בכאב הם בעיני מרכיבים של תכונה מבורכת ומגרה, מעצימה את החוויה המינית וחווית השליטה . אני רואה קשר בין חווית הכאב במיניות של האישה ובין חוויות מרגשות אחרות במעגל חייה: בתולין, וסת, לידה והנקה.

הכאב האחר שאופק קסומה מדברת עליו כאן ובבלוג שלה, מתקשר לעניות דעתי, לתכונות אחרות
שמן הסתם אכן מתחברים להרס עצמי, ואני מסכים עם Devil's Angel , גם לי זה נשמע לא בריא.

כמאסטר אני רואה חובה לעצמי להפריד בין שני היצרים הללו. הראשון ראוי לטיפוח והעצמה, לחקר ובדיקה, ככלי גירוי מהמעלה הראשונה.
מאידך השאיפה לקשר כואב והרסני היא מורכבת מאוד, קלה להתעלמות וניצול. המקור שלה בדרך כלל קשה להבנה וההתמודדות עימה מאוד לא קלה ולעיתים בלתי אפשרית. הדרך הטובה להתמודדות היא לחזק את הצדדים הבונים והיצירתיים, חיזוק הביטחון ב"אני", הצבת מטרות ברות השגה, הענקת ביטחון, והמון תמיכה ואהבה.
בהערת שוליים אפשר גם לדבר על הצד המקביל אצל אדונים: הכוח והתשוקה של הכאב כמכשיר שליטה ועינוג מהמעלה הראשונה ובין צורך (נוראי בעיני) לבנות קשר כואב והרסני כמקור לבנית בטחונו הרעוע של השולט. צורך בניצול חולשתה של הכנועה - דברים שבינם ובין שליטה במובן הבי די אס אמי אין ולא כלום. בעצם הם ההפך הגמור.