יחי הבשר החדש! - מאמר על סרטיו של דיוויד קרוננברג

ידידי היקר,

Homelander​(שולט) • 16 בדצמ׳ 2008

ראשית, אינך נאלץ לכלום- אתה בוחר לא להסכים איתי חשוב לציין זאת.

ועל כן אומר לך, שאני חושב שלא הבנת אותי נכון, או שפשוט לא הסברתי עצמי עד הסוף- איני שולל את העיסוק בבשר אצל קרוננברג, אבל כפי שתיארו זאת יפה בדיוק בתקציר הסרט RABID (שאגב ראוי לציין שמדובר באישה שהופכת לדמות צמאת-דם, משמע עוד משהו העוסק בדברים שמעבר רק לגוף): "קרוננברג מאז ומעולם היה אובססיבי לגבי הקשר בין סקס ואלימות, והן לגבי היות הגוף האנושי כגורם הקמאי והחייתי בבני אדם, המדכא את הנפש."

ז"א, שגם כאן, אותו עיסוק בבשר ובגוף, נובע ממצבים תודעתיים שונים היות ואם נביט על מכלול היצירה של קרוננברג אז קיימת יותר תודעה מאשר בשר וכפי שאמרתי לדעתי, המין הוא רק פועל יוצא של זה.
כי מין מתחבר היטב לתודעתנו- בנושא זה אני ממליץ לך לקפוץ לפוסט שפתחתי בקהילת מד"ב ופנטזיה של דה'מרקר (תחת הכינוי השני הנפוץ שלי- DYONISOS) שם אני עורך אותה לצד אדם לב ארי: http://cafe.themarker.com/view.php?t=781956


אז כמוך, אני מאמין בכך שבסאב-טקסט של קרוננברג יש הרבה יותר, פשוט ההרבה יותר הזה מתעסק בנפש ובתודעה.

התכוונתי להגיב לך כבר מחר, כי אני צריך לקום מוקדם ביום הבא

Geshem Black • 16 בדצמ׳ 2008

אבל אני חייב להסביר את העניין.

ראשית כל, ברור, עניין ה'נאלץ' הוא רק ביטוי ורבלי, אם לא הייתי רוצה, ממש כמו עכשיו,
לא הייתי מגיב.

אני מבין שאתה לא שולל את העיסוק בבשר אצל קרוננברג,
אבל נראה לי שגם אתה לא הבנת אותי נכון, או את כוונותיי.
אני מוצא קשר ישיר בין תאווה לבשר לבין מיניות, ובין מיניות לתודעה.

שנית כל, ה'ראוי לציין' שלך לגבי Rabid אינו מדויק.
אמנםן מדובר בבחורה שנהפכת לדמות צמאת דם, אבל את כל קורבנותיה היא מדביקה באמצעים מפתים-מיניים, כלומר, שוכבת איתם ואז היא "מחדירה" לתוכם את הטפיל הזרועי שלה.
לכן, יש כאן קשר מאוד ישיר לטרנספורמציה גופנית שמובילה לטרנספורמציה תודעתית.
זה הרי ברור שהתאווה למין מתחילה בראש (אני שולל את ההנחה המופשטת שהמין מתחיל הרבה יותר למטה, הכל מתחיל בתודעה).

והתקציר שהבאת לגבי Rabid מצדיק את טענתי, כי קרוננברג השליך קשר בין סקס ואלימות.
למעשה, המיניות אצל קרוננברג כמעט תמיד מלווה באלימות.
וכמו כל אלימות מינית, היא מתחילה בנפש. לא שללתי זאת.

החלוקה היחידה שעשיתי היא בין סרטים שמתעסקים נטו בתודעה, לבין סרטים שמשליכים מיניות כתוצר של התודעה, וכאלה יש - לסרטים שקרוננברג כתב ללא כל אסמכתא ספרותית - הרבה יותר.

דוגמא נוספת שעלתה בראשי, היא הסרט 'הזבוב', שברגע שבראנדל (המדען) מתחיל בהליך הטרנספורמציה הבשרנית, הוא נהיה הרבה יותר תזזיתי, חזק, אגרסיבי, ואונו המיני גובר.
זה מתבטא בבחורה שהוא פוגש בבר ואחרי זה מתיש אותה מרוב סקס.

אני אקפוץ לפוסט שפתחת כבר מחר,
כי נעשה לי מאוחר, צריך לקום מחר דיי מוקדם.
אבדוק אם המשכת את הדיון באשכול זה כשאחזור מהלימודים.