קטסטרופה{Adonai}
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
Lanya Colson כתב/ה: האמפרי כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). ועם זאת, ''מיליון דולר בייבי'' היה סרט ערבי (או תורכי, מה שתרצו) מה את מתערבת בכלל? |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
קטסטרופה כתב/ה: Lanya Colson כתב/ה: האמפרי כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). ועם זאת, ''מיליון דולר בייבי'' היה סרט ערבי (או תורכי, מה שתרצו) מה את מתערבת בכלל? נראה לי שהתכוונת ל- ''מהאתמתערבתבכלל'' |
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
האמפרי כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: קודם כל, לא ראיתי את שניהם אז אין לי מושג.
ואחרי זה, אם יורשה לי, אז להשוות בין אמריקאי פוריטני כמו איסטווד לבין גאון בריטי מופרע כמו גרינווי, זה, זה, זה, זה כמעט חילול הקודש. (ולא איכפת לי אם הסרט ההוא היה מהנה יותר מהסרט ההוא) הרי איסטווד, גם אם היו כולאים אותו שנתיים בבידוד על הסט, לא היה מצליח לייצר משהו הזוי כמו טובעים במספרים, כרס של ארכיטקט, כתוב בעור או הטבח וכו'. אצלו הגיבורים כולם זועמים-שקטים עם אולקוס במצב מתקדם (קצת כמוהו). של נעליך כשאתה מדבר על קלינט איסטווד ואני לא מתכוון רק על עצם העובדה שאפילו פרס נראה לידו בטלן מעוך נטול פעילות. כדי ליצור ולגעת באנשים לא מוכרחים להתחכם ולעשות קולות של מופרעות הזויה. אני לא טוען שאין לה מקום ביצירה רק שהיא איננה הדבר העיקרי וזה מתקשר מבחינתי לכל יצירה באשר היא. לקלינט יש את היכולת המופלאה לגעת ולרגש אותך באופן כאילו אגבי. הוא לא "צועק" לך את הסרט מול הפרצוף ולכן הוא גם מעניין יותר עבורי. הדמויות שלו גם כשהן משניות וקטנות תהיינה תמיד "עגולות" ומורכבות יותר. אני מאמין שזהו חלומו של כל שחקן לעבוד איתו (אבל מאחר ואנחנו בתקופת מיתון נשמיט את המילה "איתו" מהמשפט). יכולת מופלאה לגעת ולרגש באופן כאילו אגבי ? אמממ. מיסטיק ריוור? מיליון דולר בייבי? הגשרים של מחוז מדיסון? הבחור נהיה דביק מנשוא לעת זיקנה. (או שהוא סתם יוצר סרטים בינוניים, כמו ספייס קאובויז, למשל) בכל מקרה, אין בסרטים שלו ניצוץ גאוני, רק מינימליסטיות, ולגבי טיב המינימליסטיות (לגעת ולרגש כאילו דרך אגב, כמו שאמרת, או סתם מיני' שאינה אומרת מאום), אני כשלעצמי סבור שאין בה יותר מדי, אבל זה כבר עניין לויכוח ולא לכך התכוונתי, בהחלט יכול להיות שהוא יוצר מעולה (אגב, את "בירד" הוא באמת ביים מקסים), אבל גאון מטורף הוא לא, וזה כל מה שאמרתי, כי השורה הראשונה שמורה רק להם. |
|
|
האמפרי
|
לפני 15 שנים •
8 במרץ 2009
או קיי. צפיתי בסרט הערב והוא מהנה אבל בהחלט לא
מהגדולים שלו. ישנה חזרה מסוימת קצת על עצמו. רצסיבי, אני רוצה להוסיף ולחדד בדרכי האבסטרקטית שלא רק שהוא אינו "צועק" לך את הסרט אלא הוא פשוט מניח אותו על מפתן נפשך להנות ממנו בדרכך ולא שואל אותך בכל רבע שעה מתוכו: "נו...? ראית איזה תחכום? ראית איך הבאתי אותה בשנינות? קלטת את המסר הבסיסי שהשתקף דרך זוית הצילום המהפכנית שלי?" להיות פשוט יכול להיות מאד מסובך ואני תמיד אעדיף את הפשטות נטולת הפשרות. (משפט סופר מתחכם ומנופח מצידי אבל אין לי כח לשכתב מחדש). |
|
|