מציאות ופנטזיה ושליטה מלמטה

גזעני, רדוד, לא ברור וכתוב רע. - המוטו החדש שלי.

ריפרף • 2 בנוב׳ 2009

יא איך כולכן צודקות.

פנטזיה לא משהו בכלל
הסיפור אמיתי עד כמה שסיפור יכול להיות אמיתי
ברור זה בפורום הנכון כי אני לא לא סאב אני שולט מלמטה
כי שליטה מלמטה זה כורח המציאות .

ובכלל היום אני ספק יותר מתמיד בקיומה של השליטה האמיתית.
נכון שכתבתם כבר תילים, ונכון שהמניפסט של אסכולת ריפרפריסקו כנראה כבר לא יכתב מעולם.

אבל שליטה מלמטה זה לא רק מלכות בתשלום, זה גם איש זר על רצפת המועדון.
וזה יותר מכל מטען כימי, משהו באינטראקציה של בני הזוג. ולא קשור לגבולות או למג"ב.

בימים פחות גשומים האמנתי במשחק שמביא את האינטימיות לאקסטזות חדשות. ככה בשאר ימי החול אני מצטער להחזיק בעמדה שהפטיש הוא חיץ ומסכה. תו לא. עור נוסף מלייקטס שמאפשר את סיפוק היצר בלי הפרעות של האישיויות שלנו <personalities>. או האגו אם תרצו.

תסלחנה לי דומינות יקרות המתקבצות פה בכיכר של עיר אחרת. כשאני מנשק מגף לא כל כך אכפת לי איזו רגל מחוברת אליה, וכל שהעקב יותר גבוה, והעור יותר מבריק כך אכפת לי פחות.

זה אפילו הבסיס של משחק התפקידים, כשאת קוראת לי כלבה, ואומרת לי לאכול מקערה, זה היא עושה את זה, הכלבה. אני אחר כך קם, ולא נודע לאף אחד שבא אל קירבי. ממתחת לשולחן.

בגלל זה התלונות על הנשלטים הפחדנים והשקרנים- הבעיקר מפנטזים,
ובגלל זה התלונות על המלכות שאין מספיק ולא יפות ולא דומות למפונטזות.

אז סליחה, אבל אני אומרש הפטיש בעיקר מפריד בין המגע לאינטימיות- כן אני מודע להשלכות, לצעקות : "רק אני מכירה את נפש בהמתי הסוטה ואיך היא אוהבת לקבל ממני! מה לא אינטימי בזה? "
פסדר.

תכנסי לחדר החדש בצ'ט: 'מתמסר רק לך'
תגידי שריף שאל : רק למי ?

זה לצערי לגמרי אינהרנטי. נו טוב, אולי חוץ ממקרים ממש קיצוניים, אבל ממש.
בכל זאת אולי כדאי להזהר מלדבר בשם איזה כולנו ורק להודות על האמת,

אני, ריפרף, שולט מלמטה.

תודה אמת.





http://www.youtube.com/watch?v=7553dvuGyB4&feature=related


ד"א הידעתם שמתי שהוא ב 70ים, תוך כדי כל מיני צומות ונסיונות גמילה מסמים, אלכוהול ומזון לא בריא לנשמה- ג'ון היה מפוצץ את יוקו במכות? פעם אחת עד כדי כך הם עשו נזק ליאכטה בה הם שטו כל החבר'ה...

ג'ון היה מפוצץ את יוקו במכות, { אני שמעתי ביום שישי בתוכנית שומעים חיפושיות עם < ח"כ > הוא עדיין ח"כ? >מודי זנברג. }
הייתי בשוק.
רק לזכותה יאמר שיוקו <המתוקה בלי קשר> לא הלכה ויללה מתחת כל מגזין רענן כמו רעותה ג'וזי כץ <המלעונה.>.
אבל עכשיו אני שוב סוטה, וזאת כבר צליבה אחרת.

פרה פרה.

גו ריף רף!

פרלין​(נשלטת){ש} • 3 בנוב׳ 2009

אהבתי את הסיפור ואת המניפסט אפילו יותר.

פטיש הוא בדיוק ההיפך מאינטימיות. מן הסתם.

הפעם אני מקווה שאתם יושבים. זעזוע אחד אחרון.

ריפרף • 6 בנוב׳ 2009

אבי הסטרקטורליזם קלוד לוי שטראוס מת שלשום.

כנראה לא היה די בשיקוץ המיתוס של לנון, ובגילוי הדעת קל הדעת שלי.

אני אהבתי הדרך של הסטרקטורליסטים. בין היתר כי שנים אחר כך הם הביאו את דה סוסייר להגיד ש"שפה היא אינה הרעיון, אלא מערכת הבדלים בסיסיים שהופכים את הרעיון לאפשרי. "
אצלהם בעיקר דיברו על היחסים בתוך השפה, על מה שקורה בין מה שמרכיב אותה כמה שמסביר אותה.

בעיני זה רעיון יפה. אפשר לזרום עליו זה לאלף כיוונים.
מזוית מסוימת, מאוד חדה, אפשר לראות את הדברים מתפרקים, או בשפה אחרת, מתרוקנים.
יפה להגיד שהדברים, ריבוא הדברים, בהעדר מסמן אחר ליצגם, ריקים מקיום עצמאי ונפרד.
אפילו יותר מיפה. אבל לא רק בגלל שהכל יחסי, גם בגלל שהדברים לא מתקימים אצל אף אחד אותו דבר אף פעם. למעשה הם עצמם לא מתקיימים אף פעם אותו הדבר. הדברים הם חד פעמיים לחלוטין. הכל נגוז, ריק ואין במה להאחז. ואין משמעות שעומדת בפני עצמה.
מדהים שאיך שכדי להבין משהו פשוט מבינים מה הוא לא, איך משתמשים באין כדי להבין את היש.
את זה ביקש צ'וואנג דזה כשהוא אמר פה לפני די הרבה זמן, "מי יתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה"... בכלל תנו לי שכחה.
השפה היא עבד טוב, מסטר רע
ברורה או לא ברורה ככל שתהיה.

המסמן והמסומן מגלים גמישות יוגית, נזילות סוריאליסטית והפכפכות סוערת דאדא סטייל.
"קצה של מזלג עומד על רגל אחת"

והטלטלה הזאת, איפה היא נמצאת? מישהו יכול להראות לי אותה?

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1125605.html


"העברית אוהבת שאני מזינתותה" [היתושה]

מה שהם אומרים, הסטרקטורליסטים המגניבים האלו, זה שהתוכן הוא לא העיקר בשפה.
הסטרקטורליזם מסתכל על המבנה, נגיד שמשפט בנוי כמו רכבת והקרונות הן המילים. כיוון שבתוך המשפט ניתן להחליף בינהן - הילדה הקטנה ליטפה את את הכלב- הכלב ליטף את הילדה הקטנה- זהו נקרא ניתוח פרדיגמטי( אנכי). כשלמילה "כלב" במקרה הזה תפקיד פוליסמי. היחידות בפרדיגמה נפרדות ומובחנות מהשניה. האות ב' לא דומה לאות ד' והמילה "ילדה" שונה מן המילה "חתול".
אך המשמעות שלהן נגזרת מתוך מקומן במבנה, כך כלב יכול להיות בעל חיים חמוד או איש מניאק, פ' יכולה להיות רפה או דגושה ואפילו להראות כך ף' אם היא מופיעה בסוף משפט.
לוי שטראוס דיבר על כך שהשפה מורכבת ממבנים מנוגדים, תרבות/ טבע, חוץ/פנים שולט/נשלט.
משמעות היחידה בפרדיגמה מוגדרת ע"י המובחנות שלה מיחידות אחרות בפרדיגמה שלה.
המרכיבים שלה לא עומדים בפני עצמם. כלומר, אי אפשר להבין מושג אם הוא בתוך ריק. רעיון שעומד בודד- אין לו משמעות.
המשמעות נגזרת מתוך היחסים בין המושגים.
כשעושים את הטעות של לנסות להסביר זן, זה חלק מההסבר למושג ה"ריקות".
שטרואס דיבר גם על התת מודע הקולקטיבי, קצת אחרי יונג אומנם, אבל כמוהו חקר והתבסס על מיתולגיות מתרבויות שונות.
הוא השווה את השפה לחברה, כמוגדרת באמצעות היחסים בין המרכיבים שלה, בעיקר ליחסי החילופין בתוך המשפחה.
בהמשך דה סוסיר טבע את המושגים מסמן (לצורך ההסבר המילה הכתובה או הנשמעת) ומסומן ( המשמעות או המשמעויות) ובעצם הפריד בין המילה למשמעות, הוא דיבר על המילה כמשהו נפרד מן היצוג המטלי שהיא מעלה. ובעצם בין החוויה הישרה לפרזנטציה שלה בשפה, לפרזטציות בכלל. כסטרקטוריאליסט הוא המשיך וטען שמסומנים נקבעים, בין השאר, באמצעות הבדלים בינם לבין מסומנים אחרים.לכן משמעותה של מילה אינה תלויה רק בעולם, אלא קשורה גם לשפה עצמה. מושגים נמדדים ביחס למושגים אחרים.
למסמן "גדול" אין משמעות בלי "קטן" כך "בן" ו "אב" לכן הלאה.
בקיצור המסומנים של כל מסמן תלויים במסומנים של המסמנים המנוגדים, השונים- האינם המסמנים שלהם עצמם.
מה שהם אומרים, הסטרקטורליסטים המגניבים האלו, זה שהתוכן הוא לא העיקר בשפה. אלא המבנה,
דווקא יש פה דגש על הצורה והאופן ולא על המתוכן וה"מה". זה קצת מזכיר הנחיה בתרגול זאזן, שבו נותנים לתכנים של התודעה
לבוא וללכת כרצונם בלי להתעסק איתם יותר ודווקא שמים לב לתחושות באופן כללי, למשך שלהן, לצבע, להרגשה, כאילו שם המהות, במבנה שלה, באיך שהיא עובדת.


טוב, אז אחורי שהשטחתי שני הוגים גדולים, אסכולה תרבותית ואסכולה דתית (למחצה), אני רוצה לדבר על יתושית.
אבל בגלל אפחד מכם לוידע מזה אז ניכול לשתמש במסמן" עיברית-שיחדשית" או- "עברשית".
עברשית כמובן היא השפה הדיגיטלית המדוברת, אבל במיוחד אני רוצה לדבר על הניב בו אני משתמש (אני קורא לו יתושית מדוברת).
היתושית המדוברת שהיא תוצר אבולוציוני של העברית הרגילה, היא שפה כתובה והמחקה את השפה המדוברת.
מיכוון שהיא משמשת לשיחה ושם היא מתפתחת היא דומה מאוד לשפה הדבורה, אחד הדברים שהיא אוהבת,
העברשית שאני מדבר עליה, זה לחבר מילים. היא מאוד חסכונית במובן הזה, אפילו יעילה.
בשפה הדבורה (יעני מדוברת), המשפט מדובר כרצף אחד, זאת בניגוד לשפה הכתובה בו קיימת הפרדה פיזית בין המילים.
מי שלא מאמין לי שינסה להקשיב למשפט בשפה זרה להגיד כמה מילים הוא שמע. כדי לחלק את המשפט למילים אנחנו נעזרים קצת באינטונציה אבל בעיקר במשמעות. את המשפט אנחנו אומרים כיחידה אחת רציפה, זה בתכלס מדהים, החלוקה למילים קורית רק בשלב התפיסה והפענוח. מבחינת ההבדל בין המשפט הכתוב למדובר, אותיות האהוו"י משלמות את מחיר, במיוחד התנועות הארוכות, א' ה ' וע'-
לושמתיטוב= לא שמעתי טוב.
מתושה= מה את עושה. (ד"א מה אתה עושה= מתעושה - כותבים כמו ששומעים. )
הצחקתותי ימלונה= הצחקת אותי יא מלעונה.
ואכן גם בעברשית אנחנו נשארים תלוים במשמעות ובהקשר כדי לפענח, כמו בכל שפה.
אחרי הכל הבנת שפה הוא תהליך מלמעלה למטה (top- down) זאת אומרת (בגדול) שלמוח יש תפקיד יותר חשוב מהעיניים (בקריאה).



טוב או רע?

עחחח מכפת לי. אבל זה טוב, זה נעים וזה כיף, זה זורם וזה א-פורמלי.
יש בה חופש בעיברשית, מותר לטעות בה, מותר להגיד ניפרסם תזה ישה מליונים =אני יפרסם את זה יעשה מליונים.
כי י' במקום א' בגוף יחיד עתיד לגמרי זורם מבחנתי, אפילו שבשיחה דבורה אני אקפיד על א'.
אם זה יראה מלאכותי או מעושה, העברשית לא תספוג את זה.
מנישה. =מה אני אעשה. לעברשית אופי שחקני, כן ילדותי, היא גם באה מהמקומות האלו, מהתיכוניסטים האסמסים והאיי סי קיו.
השפה הזאת גרה בתוך הקונטקסט שלה, ורק כך צריך לנתח אותה.
לא חושב שיש בעברית הדיגטלית משהו פחות עמוק מהעברית הרגילה, אפילו מהספרותית, אני מוצא בה המון חן,
לא במובן הפואטי, אבל כן באסטטיקה, זאת שפה שאפשר להתאהב בה, תרתי משמע.
אם כבר מאחר והיא לא באה על חשבון העיברית התקינה אלא נולדה בעולם חדש ובטריטוריה משלה היא יכולה רק להוסיף, להעמיק
ובמיוחד לתת המון צבע ויופי חיות לשפת קודשנו.
ובכלל אני חושב שהעידן הפוסטמודרני כבר נגמר. בעיני אנחנו התחלפנו, כמו שאלון אבוטבול אומר בכוכב הכחול.
נראה לי שאנחנו כבר במין עידן תרבותי חדש- אולי אפילו ככה יקראו לו בסוף, בהשראת הניו אייג'.
עידן של אנשים שכבר ראו הכל ומבקשים קצת שיכחה.
מה יותר חשוב היום מרוח שטות? ממשובה? רצינות תהומית היא דבר לא בריא,
חפירות סקרטורליסטיות בפוסט כל כך משעמם הן סוג של קטסטרופה, בימים אלו האנושות (אני) משוועת לחוסר רצינות.
כשאני אני רוצה לתת עצה או לעודד מישהו או את עצמי, יש לי מנטרה בלתי מנוצחת,
"אל תקח את עצמך כל כך ברצינות".
זה באמת כל הפשע, הטעות הזאת לשים את עצמנו במרכז, כאילו הכל סובב אותנו וכל איזו שואה קטנה היא סוף העולם,
אני לא מדבר על הקטנה האדם מול בורא עולם או משהו כזה, אלא על כך שהדברים פשוט קורים ולא צריך לקחת אותם באופן אישי.


אז קלוד לוי שטראוס, אבי סטרקטורליזם מת שלשום,
וזה לא שאני כזה משוגע עליו, למרות שהיו להם רעיונות מגניבים.
הממשיכים שלו כמו בארת', לאקאן, דה סוסייר ופוקו הם הוגים הרבה יותר מעניינים
אבל הם לא האריכו חיים כמוהו. הספידו אותו כאחרון ההוגים הגדולים של הדור ההוא.
אולי זה באמת סוף של עידן.

או כמושמרים צלנו, סופשלידן.

http://www.youtube.com/watch?v=Vsscl6myXqI&feature=related

היי ריפרף

gilsherr • 6 בנוב׳ 2009

סיפור/פנטזיה נהדר. גם הפילוסופיה.

המלט • 6 בנוב׳ 2009

"זה באמת כל הפשע, הטעות הזאת לשים את עצמנו במרכז, כאילו הכל סובב אותנו"

ליבוביץ טען את אותו הדבר בדיוק.

אבל תסתכל מסביב. החיים ברשתות החברתיות ובכלוב (שהוא לא רשת חברתית, אלא אתר פורנו על פי הבחירה של mako) הם בדיוק על זה: לשים את עצמי במרכז. כמה שיותר במרכז.

קצת לא קשור לנושא הנשוא

נוריתE • 7 בנוב׳ 2009

"שליטה מלמטה"זאת אגדה אורבנית שהומצאה למען גברים,שרק מכנים עצמם אדון/שולט, אבל
אין להם מושג באמת מה זה דורש מגבר ,להיות שכזה

רק רציתי להגיד.

Re: קצת לא קשור לנושא הנשוא

המלט • 7 בנוב׳ 2009

נדמה לי שהביטוי 'שליטה מלמטה' שמור לכאלה שמכנים את עצמם דווקא נשלטים. לכאורה הם אמורים להיות נשלטים, אך בפועל הם שולטים בכל.

Re: קצת לא קשור לנושא הנשוא

נוריתE • 7 בנוב׳ 2009

האלו שאמרתי עליהם ,לא בטוחים בקטע שלהם,כל בקשה מצד הנישלטת שלהם,ניראיית להם כמו נסיון של "הכתבה" או "שליטה מלמטה", אם אתם דום אמיתי, אין כזה דבר. לא קיים.
ואתה צודק גם,
היא גם הומצאה למען גברים או נשים שמחפשים להן/ם דום או דומית מחמד.
ועדיין,זאת אגדה אורבנית. מיתוס שלא מתחבר לשום בידיסמ כמו שאני,לפחות מכירה ומתחברת אליו,למה,?גם ככה? כי זאת? מערכת בידיס''מית?? לאלא.
(וזאת לא הכוונה לסוויצ'יםיות)

Tish Adams • 7 בנוב׳ 2009

אני לא יכולה להתעלם מההקשר לפוסט שנורית פתחה 'לשפחה מותר לבקש'.
תגדירו שליטה מלמטה.
שורה תחתונה, כולנו כאן בכדי להנות.
מה הרעיון, לעשות דברים שהצד הנשלט לא מתחבר אליהם?
הרי אנחנו יושבים ומדברים על הפטישים שלנו לפני ולרוב, אם אין משהו משותף, מחליטים שניפרד כידידים.
אם לי ולנשלט שבחרתי יש פטישים משותפים, אני לא רואה בזה שליטה מלמטה אם הוא מבטא רצונות כאלה ואחרים.
מה אעשה עם זה, זה כבר שלי.
אני לא מחפשת 'Yes man' שיגיד לי אמן על כל דבר. אני מתחברת לאתגר.
ואם הוא חוצה את גבול הטעם הטוב, זאת תמיד סיבה טובה לעונשים קשים יותר.