| underfoot |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
הפנטזיה הכתובה היא אכן דבר מה עוצמתי. ברגע שאתה מעביר את המחשבות והאספירציות אל הכתוב הן קורמות עור ומקבלות חיים משלהן, יש משהו מרגש בממשיות של פנטזיה כתובה כי מיד אחרי שיצרת אותה היא שם וגם אם תמות היא עדיין תהיה שם, מטווה קווי פעולה, דמויות, עלילה, יש משהו מרגש בזה.
השלב הבא הוא לצייר ציור שימחיש את רוח הסיפור הכתוב, שוב, יש העצמה של הפנטזיה וקירוב אל הוצאתה לפועל. אפשר גם לצלם תמונה מבויימת היטב. ואז גם ניתן לכתוב תסריט ולצלם ווידאו קצר. ככל שממשיכים לקרב את הפנטזיה כך גם מקריבים אותה כי ככל שהיא יותר אמיתית היא פחות מרגשת. אולי זה נכון בעיקר לבדסמ, שהוא תחום מיני ששואב את עצמתו מהפרדוקס והאירוניה, אבל נראה שככל שהפנטזיה יותר ממומשת כך היא מאבדת את עוצמתה הנרטיבית ואת החדות שלה. עם ההתקרבות לעולם המציאות מאבדים עוצמה ומרוויחים חושניות שהיא עצם המגע, הריח והטעם ובאופן כללי המיניות הפיזית. האדם הוא יצור כפוי טובה ונוטה להשתעמם בקלות, עדות לכך נמצאת בפופולאריות הגבוהה של מחלות נפש ונוירוטיות יתר כתוצאה מחברת שפע שבעה ומשועממת. האדם הוא הרי שורד נפלא ובעל חושים חדים ויכולות מדהימות, אבל קחו ממנו את הצורך לשרוד והוא עלול לאבד את היצירתיות שלו, להפוך למן צמר-גפן מנומנם ומפונק שנוטה לאכילת-יתר, רחמים עצמיים ואי שביעות רצון. טוב, אולי הלכתי קצת רחוק מדי... |
|
|
|
|
|