תהיות על שיפחות שמתהפכות

זאלופון​(שולט) • 17 בדצמ׳ 2003

אני חושב שישנה כאן אי הבנה מסוימת בדיון "מה קל יותר, דום או סאב?", כיוון שהצדדים השונים לא ממש מדברים על אותו הדבר.

בזמן סשן או פעילות בדסמית כלשהי, לי כמי שהתנסה בשני הצדדים אין ספק שקל בהרבה להיות סאב. כדום אתה אחראי לשניים, כסאב אתה אחראי רק לעצמך ואם יש לך דום שאתה בוטח בו, גם דאגה זו אתה יכול להסיר מלבך. הדום, כפי שכתבה הרכוש הנטוש, צריך לחשוב על הסאב שלו, לדעת מה טוב בשבילו ולדאוג שיהיה לו טוב ושהוא יגיע ל"מקומות שהוא לא היה בהם", כהגדרתה. הסאב לא צריך לחשוב יתר על המידה בזמן סשן (או בעת תכנונו), אלא רק לציית ולנסות לעשות את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר. אני חושב שלהגיד ש"קשה" יותר להיות דום זה לא מדויק, כי העניין הוא לא הקושי (שהרי אנו נהנים מכך) אלא ההשקעה והאחריות. מהבחינה הזו, באמת פשוט יותר להיות נשלט.

אבל יש גם צד שני, שעליו מדברים אלה שציינו את ה"פאסון". זהו הצד של הצגת העצמי כלפי העולם הרחב, וחשוב מכך – כלפי האני. קשה יותר לומר, לעצמך או לאחרים, שאתה מעדיף לשרת, להיות מוצלף, לנשק כפות רגליים. זה מצטייר הרבה יותר טוב להיות בצד השולט. בנוסף, התמסרות וסגידה הן לא קלות נפשית, במיוחד כאשר מושאן הן דמויות מזדמנות וכלליות ולא אדם ספציפי שהרגשות כלפיו תואמים לתשוקות הבדסמיות. מבחינות אלו, קל יותר להיות שולט.

shaydav​(שולט){TomahDav} • 17 בדצמ׳ 2003

מה לומר קלעת בול למה שאני ניסיתי לומר אך ניסחת זאת ברהט גדול מכפי שיכולתי.