משקל יתר ושאר ירקות

בלוסום​(לא בעסק) • 18 במרץ 2010

א.

מי האשם? אולי החברה? שחינכה אותנו כל כך הרבה שנים לסגוד למבנה גוף לא נורמלי?

ולגבי הפחד הזה - בדרך כלל, כשמציבים מול אדם מראה מציאותית עד אימה של החולשות שלו - הוא בועט ותוקף. משם הפחד הזה מגיע.


ועכשיו באופן כללי: כמו פותחת השרשור אני אומרת - זה שאתה קטן אגו - לא עושה אותי אשמה בכך. קח את הפחדים שלך ואת תסביך הנחיתות שלך - ועבור הלאה.

כן, אני אישה שמנה. כן, השתמשתי ומשתמשת עדיין באוכל להתמודד עם כל מיני בעיות שיש לי. דבר אחד שאנשים רזים לעולם לא יבינו הוא, שזו *לא* כמו עוד התמכרות. אי אפשר להפסיק לאכול וזהו. זו התמכרות נבזית, שההתמודדות איתה הרבה הרבה יותר קשה מכל התמכרות חומרים אחרת. ואת זה אומרת מישהי שלפני כ- 13 שנה נגמלה מסיגריות חד וחלק.

אז קצת כבוד וקצת קרדיט להתמודדות הקשה ביותר שיש מול התמכרות - לא תזיק.

אה, וכמובן איך כמעט שכחתי - אני מטופחת ושומרת על עצמי נקיה, מריחה מעולה, ולבושה יפה - כנגד כל הדעות הקדומות והסטריאוטיפים.

Morticia • 18 במרץ 2010

אם גבר הנמשך לשמנות הוא פדופיל

()

מה תאמר זו שטענה טענה כה בורה וסתומה על גבר שאוהב אישה עם גוף של ילדה בת 12 ובלי ציצים שכביכול מוציאה אותו "גבר גבר" בעיני החברה אבל בבית אם אוכלת ישר דוחפת אצבע ומקיאה?

זה מתכון טוב לאישה להפוך לחתיכת כלבה אכולה משנאה
זה אולי העוול הכי גדול שהחברה עושה לעצמה

ואין בזה שום דבר אמיתי או יפה
זה יכול אשכרה להרוג אותה
זה רוצח אופי ונשמה

וגם לא מריח משהו...

שרון38​(שולטת) • 18 במרץ 2010

לי אישית הדיון הזה ויותר גרוע הדיון הקודם שהתחיל את הדיון נראה מלא בארסיות לא הכרחית. אני אתחיל בכך שבעברי הייתי שמנה והיום אני רזה ולכן חוויתי את הנושא גם על בשרי.

יצא לי להיות שולטת גם כשמנה ולאחר מכן במשך שנים כולל היום בתור אישה רזה ואני לא מרגישה שהיום אני יותר או פחות מוצלחת. זה נכון שבין האנשים שהייתי איתם היו אנשים שהפטיש שלהם הוא נשים שמנות, וזה בסדר, כי אני בטוחה למשל שאנחנו מוקפים בפורום באנשים שהפטיש שלהם הוא כפות רגליים, או אפילו מגפיים והם לא יותר או פחות גרועים. מצד שני גם הייתי עם כמה וכמה עבדים שה"פטיש" שלהם היה שהם רצו להשלט על ידי אישה שהיא ממש בקטע ושיודעת לשלוט באופן מוצלח, אותם אנשים ליוו אותי ונשארו בסביבתי גם כשרזיתי, הם לא נהיו יותר או פחות סוטים, ואני לא נהייתי יותר או פחות "מגעילה/מוזנחת וכו'" תוסיפו פה את שלל הכינויים שנזרקו.

אני יכולה להגיד, אם כבר, שבעבר הייתי קצת יותר משקיענית או מתפשרת מהיום כך שאולי היו אנשים שהרוויחו מכך. היום אני יודעת שכבר יגיעו אלי וירדפו אחרי ולפעמים אני מתפתה לנצל את זה...אבל אני משתדלת שלא.

בקיצור, קצת יותר אנושיות לא תזיק לאף אחד.

נוצות ומסמרים • 18 במרץ 2010

שרון. כתבת-
"לי אישית הדיון הזה ויותר גרוע הדיון הקודם שהתחיל את הדיון נראה מלא בארסיות לא הכרחית." -
את צודקת, ואני מצטערת על כך.

כשפתחתי את הדיון קיוויתי לספק זווית ראיה אחרת, אבל גם - ובעיקר - להפריד בין עיקר לתפל. ואולם, כך אני הולכת ונוכחת, קשה להפריד את המוץ מהתבן. כאשר הצידוק הרציונאלי לכאורה לשנאת שמנים הוא הרעב במדינות העולם השלישי (תוך התעלמות מוחלטת מנתונים סטטיסטיים לגבי טיב המזון שצורכות אוכלוסיות שונות בעולם המערבי), מסובך מאוד לגשת ולבחון את הנושא בכלים רציונאליים.

מפני שככל פוביה, גם הפוביה הזו איננה רציונלית. היא לא נובעת ממקום חושב, אלא ממקום מרגיש, מתוסכל, מאשים. ומבלי להצביע על הכשל הלוגי הזה, ציד המכשפות האנטי-שמני לא יפסק לעולם. לכן, תוך הבנה שהנושא הזה גרר ויגרור אי-נעימות מכל הצדדים, בחרתי לתקף אותו. גם כשהתחוור לי שאינני יכולה לדבר בעלמא על "אנשים שבוחרים לכעוס במקום לתעל את זמנם לאפיקים חיוביים", אלא שעלי להיות ממוקדת, ולהתייחס לפחות לחלק מהמקומות שמהם נובע (להבנתי) הsizeism.

וכן- זו לא מראה שנעים להעמיד בפני אנשים: על אחת כמה וכמה לעמוד בפניה.

נוצות ומסמרים • 18 במרץ 2010

וזו הייתה הודעה שנשלחה ללא צורך.

Morticia • 18 במרץ 2010

אין ספק ששנאה לאחר, יהיה הוא שמן, נמוך, קרח, גבר, אישה או בעל צבע עור מסויים
(וזה כולל גם לבן)

סתם ככה כי היא או הוא כאלה

אומרת הרבה מאוד על השונא
ומעט מאוד על השנוא

מצד שני, עדיף לאלו מאתנו המסוגלים לפתיחות מוחין ורוחב אופקים להיות כמה שפחות אטומים לכך שיש בני אדם שעם כל הצער והכאב שבדבר, כנראה כאלה אטומים לנצח יוותרו

אפשר לדבר על חמלה בכאלה מצבים

בעיני אנשים המקדישים את כל כולם לשנאת אחרים הם סך הכל די מסכנים

ומצד שני, אין ממש להמעיט ערך בהיותם, פוטנציאלית לפחות, לא פחות מסוכנים

(חוצמזה במאמר מוסגר אני מבקשת להוסיף שכל הכבוד לך על הפתיחות והניסיון לעשות טוב. אבל גם חושבת שאנשים שונים מתייחסים אחרת להיותם שמנים. יש נשים מלאות ושמנות שהן סופר סקסיות וסופר אטרקטיביות בעיני גברים רבים, לא רק פטישיסטים, כשמה שבאמת תמיד חשוב לדעתי זה מי הבנאדם. זו גם נטייה שאינה בהכרח קשורה לדברים הנאמרים. אני מכירה בנות שאוכלות פי ארבע ממני כשההבדל הוא שהן לא מעלות במשקל ואם אני אוכל ככה אני אעלה 40 ק"ג, מה שלא באמת ישנה את האישיות שלי, אבל כמות כזו אכן יכולה מעט להפריע לבריאות שלי, לא פחות מהמרדף אחר הרזון)

Beta Male • 18 במרץ 2010

שנאת שמנות,באמת יש כזה דבר?
אני מבין שאפשר לא להימשך לכאלה עם משקל עודף,זה בסדר,בדיוק כמו שאפשר להימשך יותר או פחות לשחומה או בהירה,לגבוהה או נמוכה אבל לשנוא מישהי בגלל משקלה? נו באמת...

אני מוצא את עצמי מזדהה עם כל מילה של מורטישיה. אפשר לצחוק על העניין ובכלל על כל נושא כמעט אבל ללגלג באופן חסר רחמים על מישהי רק בגלל שחילוף החומרים שלה לא משהו? חמלה-כמו שאמרה כאן מורטישיה-היא מילת המפתח. גם אני רואה לפעמים תופעות מגוכחות מעט שקשורות לעניין הזה (לא נרחיב,העניין דוסקס עד תומו פה) ולא חושב לרגע לתעב בחורות מסוימות בגלל העניין הזה. כך הן נוצרו,כך טוב להן וזה עדיין לא עושה אותן לא ראויות

בעיני אגב,כל מיני ילדות צעירות ויפות שמסתובבות פה ודורשות כספים היא תופעה הרבה יותר בזויה ודוחה מאשר מישהי שמחפשת את מפלטה בתחום רק כי היא לא אטרקטיבית מאד.

וכן,אני חובב רזות בלבד ,מה לעשות ,כפרטנריות מיניות. זה עדיין לא אומר שאין פה "שמנות" שהן בחורות נהדרות

Dunbar{Supreme93} • 18 במרץ 2010

אני מצטער על ההודעה הקודמת שלי, לא הייתה לי מטרה לפגוע. טוב שאנשים חשים טוב עם גופם, אולם עם זאת אני חושב שיש דברים שעדיף לנסות איתם למרות שההתמודדות היא קשה, יומיומית ונמשכת כל החיים. האנלוגיה לעישון כאן לדעתי היא נכונה משתי סיבות, האחת היא שכעישון התמודדות עם עודף משקל היא התמודדות קשה מאוד שכרוכה בהתמודדות הן נפשית והן גופנית, והשנייה שעודף משקל הוא מחלה כשם שעישון הוא מחלה. הכוונה היא כמובן לעודף משקל קשה ולא לעודף של מספר קילוגרמים בודדים שכולנו חיים איתם טוב. ובנימה חנפנית אך כנה אסיים בהודאה שאני מעדיף נשים עם טוסיק מלא ובהתנצלות אם מישהו נפגע מדברי.

בלוסום​(לא בעסק) • 18 במרץ 2010

עישון הוא *לא* מחלה! עישון היא התמכרות, כמו שאכילה כפיתית (שמובילה להשמנה) היא התמכרות.

אבל

גמילה מסיגריות - אפשר לעשות אותה בצורה חדה וחלקה. פשוט ללכת עם הרוטווילרית לטיול ליד הבית של ההורים, להחנק *שוב* מקוצר נשימה כי עישנת בזמן שהיית חולה בדלקת בדרכי הנשימה - ולקחת את קופסת הסיגריות והמצית ופשוט לזרוק אותם לפח הקרוב ביותר, ומאז לא לגעת ביותר מ-2 שכטות של סיגריה למשך שאר ימי חייך עד יום זה.

לעומת זאת, גמילה מאוכל - תנסה אתה להגמל מאוכל "קולד טרקי" - משהו אומר לי שלא תהיה פה לכתוב עוד.. (; כלומר ההתמודדות עם ההתמכרות לאוכל הרבה יותר מורכבת, כי היא בנויה מהמון שטח אפור, כי כמו שאמרתי, אי אפשר להפסיק לאכול לגמרי, וגם אי אפשר להפסיק לאכול מכל מניע שאיננו רעב לגמרי. אכילה היא משהו חברתי בנוסף על היותה מילוי צורך פיזי גרידא. כמו שאמרתי - מסובך... מקווה שהצלחתי להסביר קצת יותר..

הצעה

seelinewoman • 18 במרץ 2010

אני מציעה שנעבור בית בית וניקח את כל השמנות, קרי – 7 ק"ג עודף משקל ומעלה, ונסגור אותן במתחם תיקון ועיצוב מחדש של גוף ותודעה. ובמחנה מעצר זה ייושמו החוקים הבאים לרווחת המין הגברי ונשים משת"פיות, המואשמים גם כלוקים בתסמונת הדמיונית "שנאת שמנות":
כל השמנות וה"מלאות" שהן סקסיות רק בעיני עצמן ובני מיעוטים, שידוע שהם נמשכים לסטיות גופניות כאלה, יעברו בדיקות גופניות למספר מטרות:
1. להפריך אחת ולתמיד את השכנוע העצמי שלהן שמדובר במטבוליזם עצל, ולא בעצלות הטבעית שלהן.
2. לתעד את כל הנזק לסחוסים, פרקים, בלוטת הלבלב ותנגודת האינסולין, כלי הדם הפקוקים, הלב הנאנק, הכבד השומני והעור הפגום, כדי להטיח בפניהן את הנזק שהן מעוללות לעצמן. אולם החידוש הוא שלצד כל סעיף תפורט העלות הכלכלית למשק הישראלי כתוצאה מתחלואיה של השמנה המחליאה. יובהר לשמנה שאם תיכשל בחינוכה מחדש ובתיקונה, תחל לשאת במחיר גרגרנותה ואופייה הפגום.
קירות חדריהן יצופו בתמונות של כוסיות רזות במבט מצועף ופה לח פתוח לקבלת זין גברי חטוב, כדי להוציא להן את העיניים וכדי לסתת במוחן עוד יותר את תחושת הנחיתות הטבעית שלהן, בכל פעם שיעזו לאהוב את עצמן כפי שהן, או רחמנא לצלן – יעזו לצפות לאהבה.
בכל יום ייערכו להן מסדרים, כמה פעמים ביום, על ידי כוסיות שינבחו עליהן כמה הן בזויות ולא ראויות לאהבה או לידידות ושלא יצפו לרחמים או חמלה או חלילה – אמפתיה השמורה רק לבנות אנוש ראויות השומרות על משקלן. להווי ידוע שאף רזה לא אוהבת להיראות ליד שמנה ולכן אין להן כל עניין בחברות נחותות שכאלה ולהתייחס לרזות כנעלות ואציליות מהן בעליל.
אותן כוסיות ייבחרו בקפדנות מכל אותם פורומים של אנורקטיות היודעות לשלוט בגופן ובאכילתן ומוכנות להקריב את בריאותן ואת שפיותן למען לא יחסרו לגברים הנפלאים שלנו חורים ראויים לתחיבת כלי זינם המפוארים.
כל ערב ירצו בפניהן גברים חטובים, ששריריהם משורגים והם מוקפים פמליית רוסיות בלונדיניות חטובות, המעריצות את עמודי שוקיהם המוצקים, על כך ששמנות הן חלאת המין האנושי שמונעות ומקפחות את הגברים ממה שמגיע להם: נשים ראויות לזיון ולהצגה בפומבי לצידם, האלילים, כאלה שלא יאיימו עליהם ברגישויות ובתסביכים נפשיים, שהרי אין הן אנושיות ורגישות, ותעיד על כך שכבת השומן שלהן.
הרי לא ייתכן שגברים ייאלצו להתחכך בכיעור הנשי הזה ולהיגעל מעצם המחשבה ש"אישה" שכזאת מעזה לפנטז על יצורים אלוהיים שכמותם.
שמנות לא יורשו בשום פנים ואופן להתרועע עם רזות וראויות לזין. לא מגיע להן חברות.
שמנות לא יורשו לאונן עד שיוכיחו ירידה עקבית במשקל. חצי קילו פחות = אורגזמה אחת.
שמנות יהיו נתונות למשטר אכילה דכאני ואימתני שיוציא להן את החשק לחיות.
שמנות יעברו שיעורי הקאה מיוחדים שבהם ילמדו אותן כיצד לפלוט פרוסת לחם קל מיותרת או עגבניית שרי שהעזה לחמוד.
נשים שמנות יעברו ריסוק אישיותי והרכבה מחדש של עצמן ככלי קיבול נאה ויאה לנוזלי גוף גבריים, כשגבולות גופן ומידותיו ייקבעו לפי סרגל מידות מיוחד:
עד 20 ס"מ בלבד מכל צד של הכוס, ולא יותר היקף של 30 ס"מ של כל עגבה. וכן הלאה.
שדיהן הכבדים והנפולים ינותחו, גם במחיר הקטנתם, עד זקיפות קומה. אין לדכא את הגברים במראה "טבעי" ופרימיטיבי עגום שכזה.
במוחותיהן ייעשה שימוש בכפייה, לטובת החברה, מבלי לשלם להן ולתגמל אותן על התועלת שמפיקים מהן, שכן עליהן לשלם ביוקר על מידת הכיעור המסליד, גועל הנפש והמיאוס שהביאו לעולם זה.
וכן הלאה. שרשור זה פתוח להצעות על ענישה נוספת.