פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
10 בנוב׳ 2010
אני יכולה לענות רק מנסיוני
המטפלת שלי אפילו לא ידעה מה זה בדסמ, אז העברתי לה קורס קטן. היא לא התרגשה והיחס שלה מאוד מקבל, מבין ומאפשר. אבל זה בגלל שהיא המטפלת הכי טובה בעולם.
אבל אילו הייתי הולכת לטיפול זוגי, כן הייתי מעדיפה מישהו שמדבר את השפה, שיכול לראות את הזוגיות והמיניות מעבר לבדסמ, עם הבדסמ. |
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
10 בנוב׳ 2010
תודה על כל התגובות המעניינות.
אני בוחרת לפנות לפרלין ולשאול- מה ההבדל לטעמך בין הטיפול הפרטני שהוכיח את עצמו כטוב גם עם מטפלת ונילית לטיפול זוגי שבו את כן רואה צורך במטפל מהקהילה? לא הרגשת שזה מרגיש קצת להתחיל לספר על הקהילה? האם היא חקרה גם בעצמה קצת? אני הייתי בטיפול פרטני עם פסיכותרפיסטית ומצאתי את עצמי מדברת ומסבירה חלק גדול מהפגישה על מה זה בדסמ וכל מיני מושגים וזה הרגיש לי כטורח רציני. קסנדרה- אני חושבת שבאופן כללי הבעיה שהעלית של התעסקות באיבחון וטיפול ופחות באדם ובמכלול זה משהו שיכול להיות בקרב מטפלים בלי קשר לנטייה שלהם. באופן כללי, אני חושבת שאלה שהם בעיקר בעד הפסיכואנליזה/דינמי, הידע הטיפולי בתחום ובכלל הוא לא מקובל עליי (למשל כל השלבים הפסיכוסקסואלים , נכון יותר לומר ההסבר לשלבים האלה, פשוט מגוחכים בעיניי). המקרה של המטפל שסיפרת עליו, נשמע כמו מקרה קשה ומפתיע לרעה. היה מקום להעלות את הנקודה שהוא העלה, הרי זו אחת הסיבות שהם הגיעו ובטח חשבו על זה בעצמם, אבל יש דרכים להעלות את זה והוא בטח לא צריך להחליט בשבילם. טאקרה, כמו שכתבתי- כמה אנשים באמת אובייקטיבים? הרי מטפל ונילי יהיה אולי עוד פחות אובייקטיבי, ובעל עמדות מוטות ושליליות לגבי בדסמ. האם זה רצוי יותר? למה זה רצוי "לטובה ולרעה" אבל לא מכיוון מטפל בדסמי שעליו את יכולה לומר אותו הדבר? ואגב, נניח שאנחנו רוצים מישהו מהקהילה, איך אנחנו אמורים למצוא אותו? 
זה המקום לגילוי נאות- אני כרגע לומדת לתואר טיפולי ומתעניינת בלימודי המשך בטיפול זוגי ומשפחתי ואולי אף טיפול מיני. מאחר ומדובר בתהליך שיקח בין חמש שנים לעשר שנים, אתם לא צריכים לחשוד בפירסום חינם  אבל כן חשוב לי לדעת אם יש בכלל צורך כזה בקהילה, וגם כמטפלת עתידית, לדעת על מה המטופלים חושבים ומאיזה נקודות להיזהר (כמו למשל אולי אפילו אמפטיה יתרה שבה אני עשויה להזדהות עם המטופל ועם לבטיו או שכנוע שבדסמ זה דווקא משהו שניתן להתמודד איתו לחיוב, בזמן שהוא מחפש משהו אחר וכו', בעצם לא ממש עולה לי משהו קונקרטי לראש).
בכל מקרה, אני חושבת שמטפל טוב צריך להימנע ממש שנקרא "העברה נגדית" וזה נכון לכל תחום שבו יש למטפל דיעות אישיות ולא ניתן להימנע מהן ולהיות באמת אובייקטיבי, אבל המטפל צריך להיות גם מודע לדיעות ולעמדות הללו וגם להשתדל שהן לא יבואו לידי ביטוי או שיבואו כמה שפחות לידי ביטוי בטיפול עצמו. |
|
|
ראובן
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
העברה נגדית
כחולית,
במלים ''העברה נגדית'' עמדת על הבעיה המהותית בעצם רעיון הטיפול. נשאל את עצמנו - מנין בא הצורך של המטפל - לטפל, להקשיב, להבין? לרוב התשובה תהיה - מכך שבילדותו הוא פיתח את הסנסוריום הטיפולי, כתוצאה מחסך נרקיסיסטי של אחד מהוריו (כלומר, ההורה התנהג בילדותיות, והילד נאלץ לגלות בגרות וקשב גדולים, כדי להכיל את ההורה, וכך הוא ''אולף'' להיות קשוב). הדרך היחידה להימנע מהעברה נגדית היא, שהמטפל יעבור אנליזה מקיפה, עניין של 5-10 שנים, פעם בשבוע... גם אז, לא תמיד המטפל ''נקי'' מהצורך בהעברה נגדית. למרבה הצער, רק בלימודי פסיכולוגיה קלינית, המטפלים מחוייבים לאנליזה מקיפה. היות ולא ניתן להימנע (לרוב) מהעברה נגדית, אני מניח שבחירת המטפל/ת צריכה להיות מבוססת על לגיטימציה רגשית שהמטפל/ת מעניקה - כלומר, האם מתאפשר למטופל/ת לחוות את כל הרגשות הכלואים והמודחקים בעזרת המטפל/ת, וזאת ללא קשר להיכרות מוקדמת של המטפל/ת עם עולם יחסי השליטה. R |
|
|
Bent
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
רק דיעה אישית
כחולית,
בין הקהילה הנוכחית, הקהילה ההומו-לסבית, הקווירים ועוד שאר האנשים שאני שוכח, שעיקר השונה בהם הוא בין השאר אלמנט ברור של מיניות, יש מספיק אנשים שמטפל מודע יכול לעזור להם. לא תהיי הראשונה שם לדעתי, וגם לא האחרונה, אבל נראה לי שיש מספיק עבודה לכולם. בהצלחה לך. |
|
|
פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
TAKARA כתב/ה: אני מסכימה עם דיינה,
אם כבר מבקשים עזרה או צריכים עזרה עדיף להעזר אובייקטיבי שרואה מהצד את הדברים..ולא כזה שמעורב בתוכם. - לטובה ולרעה. זה שלא קשורים לעניין לא אומר שנקיים מדעה כלשהי על הנושא ו/או אובייקטיבים לגביו. |
|
|
huan
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
לדעתי אין שום הכרח שהמטפל יהיה חלק מהקהילה או בעל הכירות אינטימית עם "הנורמות" שלה (בהיותן לא שונות בהרבה מהנורמות של החברה הכללית - זאת מעבר למימד הפנטזיה). מעבר לכך עדיף שתהיה לו את הפתיחות והרגישות הנדרשת בכדי להשתמש ב"העברה הנגדית" שלהם באופן פרודוקטיבי ומקדם שינוי או לכל הפחות להיות בעל אחריות מספקת בכדי להודיע למטופל שהוא איננו המטפל המתאים עבורו.
|
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
[quote="כחולית"]תודה על כל התגובות המעניינות.
אני בוחרת לפנות לפרלין ולשאול- מה ההבדל לטעמך בין הטיפול הפרטני שהוכיח את עצמו כטוב גם עם מטפלת ונילית לטיפול זוגי שבו את כן רואה צורך במטפל מהקהילה? לא הרגשת שזה מרגיש קצת להתחיל לספר על הקהילה? האם היא חקרה גם בעצמה קצת? אני הייתי בטיפול פרטני עם פסיכותרפיסטית ומצאתי את עצמי מדברת ומסבירה חלק גדול מהפגישה על מה זה בדסמ וכל מיני מושגים וזה הרגיש לי כטורח רציני. לא טורח - חלק מהחיים שלי. בכלל לא טורח. כשאני מדברת אני מבהירה גם לעצמי דברים. למה טיפול זוגי כן עם מישהו בדסמי? כי כזוג אני מרגישה שהבדסמ תופס יותר אצלנו יותר מקום. אני אנסה להסביר - אם את לוקחת ישות מיכל (להלן פרלין) וישות זוג (אוף, זה מסובך), אז אצל ישות זוג לבדסמ יש הרבה יותר משקל. אולי גם כי הזוג הזה נפגש ב"כלוב" והרבה ממה שהתחיל אותנו כזוג היה קשור לבדסמ. באיזשהו מקום זה גם האיזור שבו אנחנו נפגשים במיוחד. שאלות שנוגעות לעד כמה בדסמ תופס ויתפוס מקום מרכזי בחיים שלנו, שחיקה של הבדסמ וכו', אלה שאלות שלהרגשתי יהיה קל יותר לעבד עם מישהו שהוא לכל הפחות בדסמ-פרנדלי ואם הוא בקיא בטרמינולוגיה, אז בכלל הרווחנו. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
Re: העברה נגדית
[
היות ולא ניתן להימנע (לרוב) מהעברה נגדית, אני מניח שבחירת המטפל/ת צריכה להיות מבוססת על לגיטימציה רגשית שהמטפל/ת מעניקה - כלומר, האם מתאפשר למטופל/ת לחוות את כל הרגשות הכלואים והמודחקים בעזרת המטפל/ת, וזאת ללא קשר להיכרות מוקדמת של המטפל/ת עם עולם יחסי השליטה. R[/quote] אני חושבת שכדאי לבחור מטפלת חכמה, קשובה, עם נסיון חיים, ראש פתוח ויכולת לדבל ולהכיל. כדאי גם למצוא מישהי שתדע לתת זוויות חדשות ומרעננות על סיטואציות. מנסיוני עד כה (וברוך השם יש נסיון) דווקא מטפלים שלא עוברים הכשרה פסיכולוגית-קלינית הם הטובים מכולם. אבל כמובן שזו הכללה גסה ואני מכירה אנשים רבים שעברו טיפולים טובים גם אצל פסיכולוגים. אני חושבת שלרוב מודעות מספיקה כדי למנוע העברה נגדית. אגב, פעם הייתי אצל מטפלת שנכנסה להיסטריה חלקית שכהיא שמעה על הבדסמ. אבל ירדנו אחת מהשנייה די מהר. |
|
|
|
ראובן
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
מודעות ו''היסטריה חלקית''
פרלין,
כאשר כתבתי שעיקר הטיפול הנפשי הינו ''לגיטימציה רגשית'', כוונתי הייתה: שהמטופל יוכל לחוות בעזרת הטיפול את כל קשת הרגשות, כולל אלו הכלואים והחסומים עוד מן הילדות. לגבי מטפלים שאינם פסיכולוגים קליניים - אני מסכים שלרוב הם הרבה יותר ''בני אדם'', אולם גם הם לא משוחררים מבעיות. אמנה רק את השתיים העיקריות: 1. העברה נגדית - האופן בו המטפל משליך (לרוב באופן לא מודע) את תסכולי הילדות שלו על המטופל - וכך המטפל למעשה משתמש במטופל, במקום ההפך. אבקש לשים לב לנקודה זו - הדבר רע מאוד, כי המטופל לרוב יהיה מאוד ''אמפתי'' לצרכי המטפל - או מתוך קשב שפיתח בילדות, או מתוך רצון לחמוק מהדיון בסוגיות שאינן נוחות לו. הדבר אסור - כי טיפול אינו דו-צדדי ולעולם לא יוכל להיות דו-צדדי. 2. הבעיה השנייה עם מטפלים נחמדים היא, שלרוב הם... נחמדים ומבינים מדי. הם כל כך רוצים להקשיב ולעזור, שבכך הם חוטאים למטופל. כאשר המטפל נחמד וקשוב מדי, המטופל לא יכול להשליך עליו את דמות ההורה, וכך לא מתאפשר למטופל להתנסות ברגשות קשים שנאסרו עליו בילדות (זעם ועיבודו לכעס, עצב ודכאון ועיבודם ל-אבל). *** טיפול טוב הינו מורכב ועדין בדיוק כמו שליטה טובה - שולט טוב ומודע, צריך לתת לגיטימציה לכוחות נפש סותרים בעליל, אצל הנשלט: ראשית, הצורך של הנשלט בדה-לגיטימציה של רצונותיו וחירותו. לאחר מכן, על השולט דווקא לתת לגיטימציה לכוחות המתעוררים אצל הנשלט. רוב השולטים, כמובן, ''תקועים'' בשלב של הדה-לגיטימציה של הנשלט (משום שהם עצמם מאוימים מצמיחתו של הנשלט). באופן דומה, פעמים רבות המטפלים ''תוקעים'' את המטופלים - בין אם מתוך יתר סימפטיה, בין אם מחרדת נטישה (שהרי אם המטופל מתעצם, בהכרח הוא יעזוב את המטפל). **** לסיכום: למטפל יש זכות וגם חובה להביע את הקול של ההורה של המטופל. יש להיזהר ממטפלים נחמדים מדי, משום שאיתם לא תתאפשר עבודה אמיתית על רגשות קשים. גם המטפלת ה''היסטרית'' שלך - הרי דווקא איתה יכולת לפגוש מקום של זעזוע ולהשתמש בו לצרכיך: ''מדוע היא מזועזעת ממני? האם אני מפלצתית בעיניה? מה גרם לי לצורך להפגין מפלצתיות כזו?'' (לדוגמא). מאחל לך מטפלים נחמדים פחות ואמיתיים יותר, R |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
11 בנוב׳ 2010
משהו מציק לי:
פסיכולוג מקבל הכשרה. חלק מההכשרה הזו, הוא אמור ללמוד על כל מיני תופעות בהתנהגות של בני אדם. הוא אמור להכיר התנהגויות אנושיות באופן תיאורטי, לא רק את מה שהוא חווה באופן אישי. זה כל הקטע בלהיות מטפל: להיות מסוגל להקשיב ולייעץ לא רק מנסיון אישי. לא צריך להיות "מהקהילה" - אבל צריך לדעת מה זה. להבין שיש דבר כזה, לדעת איך להגיב אליו. אף אחד לא אמור לבלות את הטיפול שלו בהסברים למטפל. זה נשמע לי ממש מבעס ובזבוז זמן. אז מה, אם הוא לא "מכאן", אין עם מי לדבר? בן אדם שעשה תואר שני בפסיכולוגיה לא יודע מה זה בדס"מ? זה לא מעודד במיוחד. |
|
|