Perplexed
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
על אבחונים, פסיכולוגיה בגרוש, הנכחות,עצמי מזויף וכיו"ב
Rוביק מכובדי,
יש מצב לאבחון עצמי תחת האבחון ה"זולת עצמי" בשלט רחוק הגרוטסקי? סתם ככה, נסה אולי להשתעשע בתרגול כדלהלן: יכול להיות מעניין לבדוק למשל, איזו "תגובת העברה" אתה משחזר, בעודך מארגן השכם וערב מסעי לינצ' אלימים כנגדך, במודע או שלא; מענינת עוד יותר, תגובת ההעברה הטפלונאית שלך, בבחינת, "הנכם אויר בשבילי ואיש לא יכול באמת לגעת בי מבפנים". מעניין, מה נחרט במוח הילדי העתיק שבך, שאטם אותך באופן מוחלט לפגיעות חיצוניות, כאילו באטימות זו טמונה היתה השרדותך הנפשית, אם לא הפיסית; מעניין עד כמה, לא ראו את הילד ההיסטורי הזה ממטר, עד לרמה ההזויה בה הוא נאלץ לסגל לעצמו זהות מזויפת של גאון מחונן, שאם לא כן לא היתה לו "זהות משתקפת" לגבש לעצמו, שלא לומר זהות עצמית חיובית; מעניין איזו תגובת העברה משתחזרת לו, לאפרוחון המתוקי הפרהסטורי, כשהוא נדרש שוב ושוב, כבמעגל רפאים שאין מוצא ממנו, להקטין, להכפיש ולרדד למישור חד מימדי כל דמות שחלילה קוראת עליו תיגר, משל היתה שטן משמיד בכבודו. באמשלי, ליבי נמלא "חמלה" בחושבי על הפשוש הניאנדרטאלי הזה; תגובות אימהיות נסתרות "מונכחות" בי, שאפילו לא חלמתי את קיומן. אה, ורוביק? "מקלות ואבנים" או לוחמה גרעינית מתקדמת, לבחירתך, לו לזו ולא להיא יכולת ערפול אמיתות. אני יודעת, זה כואב. כל כך צורב. דוקר וצובט. כואב נורא להתעמת עם האמת. אולם תשובה במלחמה שארה, אלימה במסווה ככל שתהא, לא יכול שתפחית את כאבו של הגוזל. אחרי הכל, ממתקושקוש, לחטוף ולהחטיף מכות פיסיות או נפשיות, אינם באמת אקטים תרפויטים, הגם אם הם מלווים בתחושת "מירוק" פנימי מזוייפת. @ אפשר בבקשה תגובה עצמאית אמיצה, תחת השימוש החוזר ונשנה בשומרי ראש? (האם זו תגובת העברה המייצגת חשש מפורקן אגרסיות בשל בעתה מתגובת האובייקט המשמיד/מתפרק? תמהתני). תודה. נ.ב. יצא לי פלצני ויומרני מספיק? כך או כך, זה עדיין בבחינת בולשיט פסיכולוגיסטי בגרוש. נסה גם את התובנה הזו לתרגל. וטיפ קטן, Rוביק בוביק, תיאוריות פסיכולוגיות הן כלי (אחד מיני רבים) לאיתור אמת, הן אינן האמת עצמה. לפרקים, זה מתבלבל לך קצת. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
Re: על אבחונים, פסיכולוגיה בגרוש, הנכחות,עצמי מזויף וכיו&quo
המשפט הזה נורא נכון בעיניי:
Perplexed כתב/ה: תיאוריות פסיכולוגיות הן כלי (אחד מיני רבים) לאיתור אמת, הן אינן האמת עצמה. ולראשונה מסכם את מה שאני מרגיש, ראובן, כשאני קורא את תגובותיך. הלוואי והיית מפחית קצת מערך קביעותיך וממירן בהצעה או ברעיון אחד מבין רבים. )-: |
|
|
| walking dead |
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
R,
לו היית בעל רישיון בר תוקף לעיסוק בפסיכותרפיה, היית מודע לכך כי כמו בכל המקצועות הפרופסיונאליים, גם לפסיכולוגים יש קוד אתי. אינך מפסיק להוכיח את חוסר המקצועיות שלך הנובע בעיקר מכך שמעולם לא באמת הוכשרת לעסוק באבחון וטיפול, ובכל זאת מרשה עצמך להפר את אחד הכללים המרכזיים והוא ניסיון נואל לכפות את אבחוניך השגויים על אנשים שכלל לא ביקשו ממך לעשות זאת, רק כי הם אינם מסכימים עמך ועם קידום המכירות האגרסיבי שאתה ומחמצתך עורכים לעצמכם. ומילה לסיום - ניסיונותיך לעטוף את העלבונות הילדותיים שאתה מטיח במתנגדייך בקומץ המושגים המוגבל שברשותך בכדי לשוות להם מראה "מתוחכם" מגוחכים להפליא. |
|
|
| מיקל |
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
כתיבה שאינה מתנצלת
האם לא זה תפקידו של הכותב, להעלות את הדברים כפי שהוא רואה אותם וברהיטות?
והאין זה תפקידו של הקורא להטיל ספק, לפרש כרצונו ולא להתחשב בכלל בכוונת המשורר? בין כה וכה זה מה שיעשה [ומה שצריך לעשות] הקורא אז למה שנקרא כתיבה מתנצלת, מסתייגת ומגמגמת?! המלצת קריאה: ההפטמרון/מרגריט ד'נאוור עשרה בני אצולה, חמישה גברים וחמש נשים, פליטי שיטפון בהרי הפירנאים מוצאים מקלט באחד המנזרים שבאזור, בתוקף הנסיבות עליהם להמתין במקום כעשרה ימים עד שיוכלו לשוב לבתיהם. בינתיים כדי להפיג את השעמום משמיעים בני החבורה זה לזה סיפורים מהחיים הקשורים בדרך זו או אחרת בפרשיות אהבה ונאפופים, מעשי רצח וגילוי עריות. |
|
|
ראובן
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
המלצות קריאה
מיקל,
תודה על המלצת הקריאה, שהינה כה רלוונטית כאן. למרבה הצער, פה לא מדובר בעשרה ימים - אלא בפרקי חיים שלמים, בהם אנשים כלואים בתוך החיים הבדויים והמשעממים שלהם. חמור מכך: הם לא מעוניינים לצאת מהם ומוקיעים כל רעיון המחריד אותם מרבצם. לא קראתי את ה''הפטמרון'' אולם אקרא בקרוב. יחד עם ''המזוודה'' ל-דובלטוב, הוא יהווה אתנחתא אביבית-ספרותית נהדרת. כעת, אמליץ לך על ספר של קלווינו: ''טירת הגורלות המצטלבים'' - כמו ה''הפטמרון'', ספר זה עוסק במפגש אקראי בפונדק ביער, שם מספרים ה'אורחים לרגע' את סיפוריהם העגומים זה לזה. סביר להניח כי קלווינו 'שאל' את המוטיב הזה מהספר עליו המלצת, אלא שהוא שיכלל את המשל: ב''טירת הגורלות המצטלבים'', אורחי הפונדק אילמים ונאלצים לספר את סיפוריהם באמצעות חפיסת קלפי טארוט. גם כאן, באתר הכלוב, רוב האנשים חולקים אילמות רגשית, אלא שבניגוד לדמויות בספרים המוזכרים, אין להם עניין להיחלץ מאילמותם זו. ב''כבוד ורעדה'' (אמלי נותומב), R נ.ב Perplexed, הרצון שלך לקבל ממני 'מנת כאב' הינו משעשע ונוגע ללב. להזכירך, מזמן כבר איני אדונך. כעת יש לך אדון נשוי האחראי על צרכיך המזוכיסטיים. בפגישתך הדו-שבועית הבאה איתו, נסי להביע בפניו את צרכיך. בנוסף, קשה לי להתייחס ברצינות להפרכה המלומדת שלך - ולו משום שהפרכות מלומדות אינן יכולות להכיל שגיאות כתיב. יחד עם זאת, אשתדל להשיב לך מלחמה שערה בפרסומי הבא. עד אז, אם רצונך ב'מלחמה שארה', נסי אצל זו שאינך מסוגלת לקרוא לה 'אמא'. |
|
|
Siren(מתחלפת){Misha}
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
Re: כתיבה שאינה מתנצלת מיקל כתב/ה: האם לא זה תפקידו של הכותב, להעלות את הדברים כפי שהוא רואה אותם וברהיטות?
והאין זה תפקידו של הקורא להטיל ספק, לפרש כרצונו ולא להתחשב בכלל בכוונת המשורר? בין כה וכה זה מה שיעשה [ומה שצריך לעשות] הקורא אז למה שנקרא כתיבה מתנצלת, מסתייגת ומגמגמת?! המלצת קריאה: ההפטמרון/מרגריט ד'נאוור עשרה בני אצולה, חמישה גברים וחמש נשים, פליטי שיטפון בהרי הפירנאים מוצאים מקלט באחד המנזרים שבאזור, בתוקף הנסיבות עליהם להמתין במקום כעשרה ימים עד שיוכלו לשוב לבתיהם. בינתיים כדי להפיג את השעמום משמיעים בני החבורה זה לזה סיפורים מהחיים הקשורים בדרך זו או אחרת בפרשיות אהבה ונאפופים, מעשי רצח וגילוי עריות. לא קשור לשרשור, אבל אתה בטוח שזה השם? כי לפי התיאור זה נשמע ממש דומה לדקאמרון של בוקאצ'ו. אבל אולי זה ספר אחר שמבוסס עליו? |
|
|
Mary Jane
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
אני רק משהו קטן ! ראובן כתב/ה: ... קשה לי להתייחס ברצינות להפרכה המלומדת שלך - ולו משום שהפרכות מלומדות אינן יכולות להכיל שגיאות כתיב. יחד עם זאת, אשתדל להשיב לך מלחמה שערה בפרסומי הבא....'.
הפרכות דווקא כן יכולות להכיל שגיאות כתיב, שכן ההפרכות עניינן לוגיקה. את הלוגיקה לא מעניינות שגיאות הכתיב, הן עניין חיצוני לה ושאינו רלוונטי, וממילא מצרינים את המילים במשפט ~) |
|
|
| מיקל |
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
כן קשור
Siren לתהייתך,
הדקאמרון של בוקאצ'ו שימש השראה לספר הזה. אגב, הנובלות הובאו לדפוס אחרי מותה על ידי אחד המשרתים שלה והוא זה שנתן לספר את השם ההפטמרון. |
|
|
|
Siren(מתחלפת){Misha}
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
מגניב, תודה! אחפש אותו.
|
|
|
|
Perplexed
|
לפני 13 שנים •
24 במרץ 2011
זעם נרציסטי, Bוביק?
אוחחח, Rוביק Bוביק, כמה עונג; סוף כל סוף, משהו הזיז לך דיו כדי לאבד "שליטה"
 , לא שבינך לבין "שליטה" יש איזשהו קשר קלוש, ולו רק מטעם זה לא תוכל להיות "אדון" לנפש חיה אי פעם. אבל נניח לכך לעת עתה, כי תובנות אינטרוספקטיביות וביקורת עצמית, גם להן מסתבר, אין כל אחיזה בחייך.
ו*מותק, כפרה עליך, נשמת אפי ומאור חיי - אאוטינג - ובפרט מן הסוג המסלף והאינפנטילי, הוא אפילו מתחת לכבודך המלומד*; הוא מאיר את נפשך הנאווה באור שאיננו מחמיא לה, שלא לומר, אפילו מביך, בפרט כשהוא מהווה נסיון נואל להתמודד עם הערות שמקשות עליך. חלש, רוביק, פשוט חלש...  בחיי שאתה מסוגל ליותר.
ובנימה רחמנית מסכמת, טיפ נוסף, ממתקושקוש: כשאלף איש צועקים בתיאטרון :"שריפה, שריפה", אין זה מן ההכרח לעמוד על הרגליים האחוריות בקדמת הבמה ולהמשיך לשחק בהצגה רק בשם עקרונות נון קונפורמיסטים והצורך הנרציסטי הקדום שלא קיבל מענה להיות יחודי ובעל ערך. לא יקירי, כשאלף איש צועקים "שריפה", הגיון בריא יצביע על הצורך לפעור נחיריים ולבדוק אם יש ריח עשן באולם. ודי לחכימא ברמיזא. 
נ.ב. אממממ, זהו. |
|
|