kiska וטרמינטור(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
Re: כשהאדון אומר לך " תגלחי את ראשך יקירתי " ציטוט: כשניסיתי להבין למה הוא רוצה את זה . הוא אמר לי כי הוא מבקש לראות אותי ללא הכתר על הראש . לראות אותי בניוולי ולבחון האם אני אמאס עליו . שכן זאת לא חוכמה לראות אותי במלוא הדרתי .
והיה אם תגלחי, ו"תימאסי" עליו, מה אז? מה הרווחת מזה? עם מה נשארת? הרי אם הוא ימאס בך אחרי זה, ההקרבה שלך כבר לא תהיה למענו, הוא לא יהיה שם כדי להעריך. כלומר- יוצא מזה שאת מפסידה, בכל מקרה, אם הוא לא ימאס בך- את מפסידה את שיערך ויופיך, ייקח לשיער הרבה זמן לגדול(מנסיון), ואם הוא ימאס בך- את מפסידה אותו ואת השיער. *כדאי שתחשבי על זה kiska |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
gili כתב/ה: בטי בום כתב/ה: אדונה מתעמק בפרשת אישה יפת תואר ומשם הגיע הרעיון ולכן כתבתי את מה שכתבתי "בטרם יוכל לקחת את יפת-התואר לאשה, חובה עליו לאפשר לה לבכות את ביתה ואת הוריה, מהם נאלצה להפרד, וייתכן אף שהומתו בידי העומד להיות בעלה" ומכיוו שאדונה מאד עסוק אחרונה בהתעסקות ביהדות נתתי דוגמאה את גיסתי הדוסית. בטי ובתיה קודם כל תודה על התגובות כמו שניסתי להסביר, מהרגע שאדוני העלה את הבקשה, זה לא קשור אליו יותר זה הפך לעניין שלי עם עצמו הוא לא הבטיח לי כלום בתמורה ואני לא ביקשתי זה צריך להגיע (מבחינתי) ממקום של לעשות את זה בשבילי למענו ולא להיפך זה לא,עיניין שלך עם עצמך זה לא. איי.אלה-ים. את ידועת הרי שנשים דתיות מגלחות את שער ראשן בגלל אלמנט הצניעות כביכול כי שערה של אישה,הוא יופיה וזה נעשה כדי שלא למשוך עין גברים אחרים והרי אנחנו ידועים שגברים לא ממש מתענינים,בשערה של אישה אבל זה עיניין דתי וגם אצל הדתיות הן תשמנה מטפחת או פאה ,גם נשות רבנים ומורי הלכה, הפחות מקפידות תגלחנה את השער רק לקראת החתונה והדגש פה הוא חופה קידושין וכתובה ואחר כך הן רק מסתירות אותו במטפחת או פאה המחמירות מגלחות עד סוף חייהן,אבל שוב זה עיניין של אמונה דתית אין ביהדות את העיניין הזה של כניעות אישה לגבר שלה,זה לא קיים הכל זה הלכות צניעות פומבית ואישית נאמר גם,"כבודה של בת מלך בפנים" ותחשבו שזה נאמר שאשה צריכה להשאר צפונה בביתה ,אבל היר הנשים שם הן היוצאות והמפרנסות אז מה הכוונה בזה? הכבוד של אישה הוא בתוכה עצמה בהתנהגותה והלכותיה ,ןמדובר פה על כבוד עצמי שגם אנחנו כנשלטות ושפחות במערכת בידיסמ''ית מחוייבות לשמור עליו ולא להיות ואני אגזים ,אסקופה נדרסת ופה הרחבתי את מה שבטי הביאה ולמה כל זה? הוא זה שהביא לך פסוקים מההלכה והפך ועיות אותם לצרכיו האגואיסטיים שלו גרידא ואם הוא רוצה ללכת על זה ראש בראש איתי מצטערת אבל אני אנצח כי אני באה ממשפחה דתית. תאמרי לאדונך שאין לערבב בשר וחלב.ו ואסור גם לעשות שעטנז האם הוא כל כך מבין בהלכה,הוא יבין. אבל בסוף תעשי מה שאת רוצה,ותקראי שוב את מה שכתבתי בתגובה הקודמת שלי. |
|
|
| למדתי מחברה שלי |
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
גבולות , לא?
אם זה עדיין בתוך הגבולות עבורך - תגידי כן.
אם זה מחוץ לגבולות שלך , תגידי לא. מאוד פשוט. לא קשור למקורות , או לשפחה מהגויים, או לדתיות או לעצות שאפשר לתת לך או לא לתת לך. את הגבולות את קובעת. ואת נשמעת מאוד מודעת ושפויה. ( וגם מאוד יפה, שזה כבר באמת קצת מעורר קנאה ) . אגב, גם להיות מרוחה בנוזלי גוף כאלה או אחרים זה מכוער מאוד. אם אני זוכרת נכון. . . ככה שזה באמת תלוי איפה עוברים גבולותיך. |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
וגילי
טרחתי קצת יותר עמוק באותה פרשת "כי תצא"
ואדונך תסלחי לי ,יוצא פה נבל ברשות התורה. (ואת יודעת מאיפה הבאתי את המשפט הזה) ואני גם ממליצה לך,לקרא כאן http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=1001 |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
פוניקס,זה כבר נושא לדיון נפרד Purple phoenix כתב/ה: נוריתE כתב/ה: אני קוראת וקוראת שוב ושוב
ושואלת את עצמי אחרי שתגלחי את שער ראשך כאות לכניעותך אהבתך והערצתך אליו מה,הוא יבקש אז? ואני שואלת את זה מאוד ברצינות, זה לא,נגמר בזה כי אני הייתי במקום שאת היית,לפני הרבה שנים אני מזהה אותי של פעם בכתיבה שלך אצלי,הגבול עבר,בלשלוח את הילדה בת ה 15 שלי אז,לפנימיה{דרישה שהחלה לסמן את הסוף כי לא נענתה,כמובן} ואני שואלת איפה,יקירה,עובר הגבול,שלך? ואני שואלת אותו למרות שאני בספק אם יענה לי עד כמה,תמתח איש? לא מספיק לך כל מה שיש לך,עכשיו? אני יודעת שפנית לגילי אך בחרתי להגיב לך על כך עם העמדה שלי בנושא. אני חושבת שהבקשות/"דרישות" במערכת יחסים בדסמית הן תמיד לגיטימיות, כפי שהזכות לסירוב של השפחה/עבד היא תמיד לגיטימית. הבעיה שלי בבקשות אלו היא הדרך ואני אנסה להסביר את כוונתי. כאשר האדון (או גבירה) מבקש מהשפחה (כמו במקרה זה) לגלח את ראשה וכתגובה לסירוב שלה מתחיל להשפיל אותה עם "יציאות" בסגנון של: "אני לא מספיק חשוב לך"/ "את לא שפחה טובה"/ "אני אחליף אותך באחרת"/ עוד קיקוש כלשהו כזה שמשפיע על הנפש של השפחה אז הדרך היא בעייתית, אך, אם האדון (או הגבירה) מבקש את הבקשה ומקבל את הסירוב (במידה ויש אחד כזה) של השפחה בהבנה אז אני לא רואה את הבעיה, לכ, אני טוענת שכל בקשה (שוב, בגדר השפוי והמוסכם) היא לגיטימית. . הכל?לגטימי? ונכון שהרשות בידיה בידנו בכלל לסרב כשאנחנו יודעות שהתוצאה יכולה להיות שהסרוב מכובד ויכולה גם להיות פרובוקציות ו"עונשים" עד לפרדה. הכל כמובן "לגטימי". אבל הלז הולך לפרשה ספציפית בתנ''כ,מאוד ספציפית ,אפילו לא בנוסח הלכות הצניעות של אישה,כמו שכתבתי בעמוד הקודם פה בטופיק כמו שכבר אמרו לפני וכמו שגילי עצמה כתבה הוא רוצה לבחון אותה ב"כיעורה" כמו אותם לוחמים תנכי''ם ולהחליט אם היא תמצא חן בעיניו כך זאת לא בקשה נוסח "את שפחה שלי וכך אני רוצה" ולא בנוסח "תראי לי את כניעותך ומסירותך" זה סוג של תנאי אחר מצידו אם אמשיך לרצות אותך קרחת תשארי ואם לא אז לא. הוא עושה פה "תנאים" שונים עלי לפחות,זה לא מקובל נעזוב את זה שהוא רואה עצמו כגיבור לוחם ישראל זה כבר באמת, נושא לדיון שונה לגמרי. |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם. טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע. {פ}
|
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
נורית, גילי במפורש ביקשה לא לדבר על אדונה.
למה את עושה דווקא? |
|
|
Luna Sol(נשלטת){Loki the t}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
Re: פוניקס,זה כבר נושא לדיון נפרד נוריתE כתב/ה: Purple phoenix כתב/ה: נוריתE כתב/ה: אני קוראת וקוראת שוב ושוב
ושואלת את עצמי אחרי שתגלחי את שער ראשך כאות לכניעותך אהבתך והערצתך אליו מה,הוא יבקש אז? ואני שואלת את זה מאוד ברצינות, זה לא,נגמר בזה כי אני הייתי במקום שאת היית,לפני הרבה שנים אני מזהה אותי של פעם בכתיבה שלך אצלי,הגבול עבר,בלשלוח את הילדה בת ה 15 שלי אז,לפנימיה{דרישה שהחלה לסמן את הסוף כי לא נענתה,כמובן} ואני שואלת איפה,יקירה,עובר הגבול,שלך? ואני שואלת אותו למרות שאני בספק אם יענה לי עד כמה,תמתח איש? לא מספיק לך כל מה שיש לך,עכשיו? אני יודעת שפנית לגילי אך בחרתי להגיב לך על כך עם העמדה שלי בנושא. אני חושבת שהבקשות/"דרישות" במערכת יחסים בדסמית הן תמיד לגיטימיות, כפי שהזכות לסירוב של השפחה/עבד היא תמיד לגיטימית. הבעיה שלי בבקשות אלו היא הדרך ואני אנסה להסביר את כוונתי. כאשר האדון (או גבירה) מבקש מהשפחה (כמו במקרה זה) לגלח את ראשה וכתגובה לסירוב שלה מתחיל להשפיל אותה עם "יציאות" בסגנון של: "אני לא מספיק חשוב לך"/ "את לא שפחה טובה"/ "אני אחליף אותך באחרת"/ עוד קיקוש כלשהו כזה שמשפיע על הנפש של השפחה אז הדרך היא בעייתית, אך, אם האדון (או הגבירה) מבקש את הבקשה ומקבל את הסירוב (במידה ויש אחד כזה) של השפחה בהבנה אז אני לא רואה את הבעיה, לכ, אני טוענת שכל בקשה (שוב, בגדר השפוי והמוסכם) היא לגיטימית. . הכל?לגטימי? ונכון שהרשות בידיה בידנו בכלל לסרב כשאנחנו יודעות שהתוצאה יכולה להיות שהסרוב מכובד ויכולה גם להיות פרובוקציות ו"עונשים" עד לפרדה. הכל כמובן "לגטימי". אבל הלז הולך לפרשה ספציפית בתנ''כ,מאוד ספציפית ,אפילו לא בנוסח הלכות הצניעות של אישה,כמו שכתבתי בעמוד הקודם פה בטופיק כמו שכבר אמרו לפני וכמו שגילי עצמה כתבה הוא רוצה לבחון אותה ב"כיעורה" כמו אותם לוחמים תנכי''ם ולהחליט אם היא תמצא חן בעיניו כך זאת לא בקשה נוסח "את שפחה שלי וכך אני רוצה" ולא בנוסח "תראי לי את כניעותך ומסירותך" זה סוג של תנאי אחר מצידו אם אמשיך לרצות אותך קרחת תשארי ואם לא אז לא. הוא עושה פה "תנאים" שונים עלי לפחות,זה לא מקובל נעזוב את זה שהוא רואה עצמו כגיבור לוחם ישראל זה כבר באמת, נושא לדיון שונה לגמרי. נורית, אנא שימי לב למה שכתבתי: אמרתי, שהדרך בעיניי היא החשובה וכפי שכבר ציינתי, דרך של "אם לא תעשי כך אז זה יגרור פרידה" לא תקינה בעיניי, אבל, כשהסירוב מכובד (כפי שאת הגדרת) אינני רואה בעיה בבקשה (שוב, בגדר השפוי והמוסכם), כל אחד ומה שמתאים לו, כל אחד והבדסמ שלו. כך לפחות אני רואה זאת 
|
|
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
Sparafucile כתב/ה: נורית, גילי במפורש ביקשה לא לדבר על אדונה.
למה את עושה דווקא? כי אני כועסת. כי אני מרגישה את מה שהיא מרגישה אני נדרשתי לוותר על הבת שלי היא נדרשת לוותר על שערה הקרבה קטנה כביכול אבלשוב התנאי הזה שלו אם ארצה אותך קרחת אשאיר אותך ואם תהיי מכוערת בעיניי אז אשלח אותך הכל תלוי על קצה השערה?תרתי משמע? זה?מה שגילי בשבילו? ערמת שער על הראש? איפה הלב והנשמה הנפש,האוהבות המתמסרות והמסורות אליו? ברור ,לי,אם היא תרצה או שלא שהוא האישיו ולא היא ולא השער שלה. כמו שאמרה תמיד אמא שלי תנאים,עושים רק בחתונה. ועניתי פה גם לפוניקס לתגובה שלה אלי לתגובה שלי אליה נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי מרץ 30, 2011 9:37 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
Luna Sol(נשלטת){Loki the t}
|
לפני 13 שנים •
30 במרץ 2011
רק רציתי לומר בכוח המוח כתב/ה: א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי. יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם. טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע. {פ}
תודה על זווית הראייה החדשה
|
|
|