להבה חשופה
|
לפני 13 שנים •
19 ביוני 2011
Re: ראובן - כתב - ראובן טועה !! Brave Dwarf כתב/ה: להבה חשופה כתב/ה: ראובן, אנו, בהחלט "תוצר" של הורינו, אלימות מילולית ופיזית מעולם לא חוויתי לא בבית הוריי ולא בכלל. כבוד, הערכה ערכים וחינוך עם הרבה מאוד אהבה וחום זאת הוריי הנחילו לי ולאחיי. חבריי הן מכאן והן מחוץ לכאן, כלל לא "מתאימים", לאותו תיאור {הזויי/שגוי?} שתיארת "במשנתך" שטרחת לפרוס כאן . להבה חשופה. להבה, אם כך את והחברים שלך לא BDsMים. נקודה (-: ראובן, אתה יודע מה הטקסטים שלך מזכירים לי? מכיר את התמונות האלה של נוף שאם אתה מסתכל בהן מספיק זמן ומזווית נכונה, פתאום מופיע בהן ברבור או סוס? ככה אני מסתכל על ההודעות שלך, מתרחק מהמסך, מתקרב, עושה סיבוב, עומד על הראש, מקווה שמזווית נכונה פתאום אמצא היגיון. אבל יוק! אליפל מותק. נכון, איני בדיוק מתאימה להגדרות שכאן. מאידך , חבריי מכאן {שאת חלקם אתה מכיר} . הם אנשים משכמם ומעלה. אשר, ההוייה ה BDSMאמית, מוכרת להם והיטב. חלקם , חיים כך את חייהם מאושרים ושמחים מאוד. באורך חייהם זה. מכם, למדתי רבות. בכל אספקט שקשור לתחום ובכלל .בורכתי בכם. על כך תודתי לעד. להבה חשופה. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 13 שנים •
19 ביוני 2011
Re: ראובן - כתב - ראובן טועה !! להבה חשופה כתב/ה: אליפל מותק. (-: טוב, בסוף לא החזקתי מעמד והחייגתי לאמא שלי. "אמא, אני יודע שהשעה אחת וחצי בלילה אבל אני יוצא למשמרת עוד מעט והייתי חייב לשאול אותך משהו. תגידי, את ואבא הרבצתם לי כשהייתי קטן?" "א-ל-י-פ-ל! (זה הכי מפחיד כשהיא אומרת את שמי המלא בהדגשה) תמסור לראובן מהכלוב שעוד תיאוריה אחת ואני אדבר עם אמא שלו!" |
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
מיסי כתב/ה: לא נמאס לך לזיין ת'שכל?
קח אחריות על החיים שלך ודי להאשים את ההורים בצורך שלך לאלימות בס"דו מיסי, אני מבינה שאת בחורה נורא זורמת כזה , וזה נכון שיש טרנד כלובי מגניב כזה של 'סטלבט' על R והדגשים בכתום כאילו ... אולי זו רק אני, אבל נדמה היה לי שזכות 'הסטלבט' שמורה בעיקר למי שממש קרא/ה את הטקסט, למקרה שתרצי לקרוא את הפוסט ותתגלה בעיה בהבנת הנקרא, קבלי טיפ: מטרת דגשים היא לאותת לקורא על הפנית יתר תשומת לב למשפטים מודגשים כמו המשפט: "אין את מי להאשים" כאנקדוטות שיש להתייחס אליהן. לו רק פעם אחת, בכל היסטורית הכלוב לדורותיו, אהובי-מחמצי היה נותן רק בשביל מיסי "הדגשה בהקדשה אישית" בסגול בהיר, על משפטים כמו: "יש צורך בלקיחת אחריות" ו"חובה עלינו למצוא אפיקים מוסכמים" ... בפוסט אחד בלבד, היא היתה עשויה ממש להתפתות לקריאת הפוסט כולו ולהגיב שלא מיתוך תודעת העדר. ומאידך גיסא- זה טוב להוי, תמשכי. רק תענוגות ליבנת |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
יש לי חבר, מקוריאה, שהגיע כעת לארץ, לנסיעת עסקים. איש עסקים. נתקלנו אחד בשני, לפני הרבה שנים, כאשר ביצעתי פרוייקט שמה. מאותה עת, שמרנו על קשר, ובכל ביקור שלו בארץ, מדי כשלושה חדשים, אנחנו נפגשים. חוצמזה, טלפונים פה ושם.
לפני כשנתיים, כשנפרדתי מאישתי, הוא היה פה, ונפגשנו. על רקע סיפור הגירושין שלי, למרות המנטאליות הקוריאנית, שמאד דומה ליפאנית, באיפוק, ובחובה האישית, של אי הבעת רגשות, הוא נחשף לגמרי. הוא סיפר לי על קשיים עם אישתו, שהתבלבלה, במשך מגוריהם בארה"ב, ושכחה, את חובותיה כסאבית. הוא סיפר לי על הקשיים שלו בזוגיות, ועל הדרך שבה התגברו עליהם. הסיפור שלו כלל, סיפור פרוזאי, על עצי הפונזאי. סיפור הלקוח מתרבות המזרח הרחוק, ומחיי המשפחה שלו. היום סיפרתי לגננת את הסיפור שסיפר לי אז, ומוצא לנכון, לחלוק את הסיפור גם איתכם. *** עצי הפונזאי. עץ פונזאי, הינו עץ שבמקור, הוא בגודל של עץ ענקי, לפחות. שמים עץ שכזה, בעציץ קטן מימדים, מה שגורם לעץ תסכול מאד גדול, וקשיי מחייה, לא מבוטלים. יש צורך לתת לעץ פונזאי שכזה, המון אהבה ותשומת לב, שהרי אחרת, הוא מת מאד מהר. עץ כזה, לא יכול לשאת, חוסר יחס, או אפילו, {לא עלינו}, חוסר באהבה, יומיומית. אליבה לחברי הקוריאני, בחיים, ישנם הרבה גורמים, שמעורבים בחיינו, כמו חברים, כמו גם חברים לעבודה, ועוד. אותם גורמים, לא יכולים באמת לשאת מאיתנו כעסים. במידה ונכעס על אחד מאלו, סביר להניח, שנמצא עצמנו, נפרדים מהם. בין אם בתור חברים שלהם, ובין אם בתור בוס שלהם בעבודה. יכולת ההכלה של אלו, לכעסים מאד מוגבלת. לעומת זאת, ניצבת המשפחה הקרובה, האישה, הילדים, שיכולים להכיל מאיתנו כמות כעסים לא מבוטלת. יש רבים שמנצלים את היכולת הזו, כדי לפרוק את הכעסים שהצטברו להם, במהלך יום העבודה שלהם, למשל. בגין היכולת הזו, יש רבים שמנצלים את היכולת הזו, בכדי להתנקות מכעסי היומיום שלהם. סופם של אלה, למצוא עצמם, בבעייה. לכן, יש מנהג, בתרבות המזרח הרחוק, לגדל עצי פונזאי. כאמור, עץ הפונזאי, לא יכול להכיל כעסים בכלל, וחייב וזקוק להרבה אהבה, בכדי לשרוד. לכן, בתרבות הזו, יש מנהג, שגם הוא נוהג שכמותו, לגדל עץ כזה. לא רק שכך, בכל פעם כשהוא שב מן העבודה, הוא ניגש, קודם כל, לעץ הפונזאי שלו. לפני שאומר שלום, ולו לאחד במשפחתו. מפאת העובדה, שעץ הפונזאי, לא יכול להכיל כעסים, וחייב אהבה, הוא נדרש, לנקות את הכעסים שצבר בעמל יומו, כדי שיוכל, להעניק לו אהבה. במידה ולא משכיל לעשות כך, עץ הפונזאי פשוט מת. אחרי, שניגש לעץ הטיפוחים שלו, והצליח לנקות את הכעסים שלו, הוא פונה למשפחתו. זו שיכולה להכיל את הכעסים שלו. או אז, הוא פונה אליהם, נקי מכעסים. דווקא בשם העובדה, שיכולים להכיל אותם. או אז, מובטח, לכל מגדל עץ פונזאי, שאם עץ הפונזאי שלו חי ומלבלב, חיי המשפחה שלו, ילבלבו, גם כן. מאחל לכולנו, עץ פונזאי מלבלב, ואם אכן כך, הדרך שלנו לחיי משפחה מאושרים, סלולה ומובטחת. |
|
|
| מיסי(נשלטת) |
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
ליבנת כתב/ה: מיסי כתב/ה: לא נמאס לך לזיין ת'שכל?
קח אחריות על החיים שלך ודי להאשים את ההורים בצורך שלך לאלימות בס"דו מיסי, אני מבינה שאת בחורה נורא זורמת כזה , וזה נכון שיש טרנד כלובי מגניב כזה של 'סטלבט' על R והדגשים בכתום כאילו ... אולי זו רק אני, אבל נדמה היה לי שזכות 'הסטלבט' שמורה בעיקר למי שממש קרא/ה את הטקסט, למקרה שתרצי לקרוא את הפוסט ותתגלה בעיה בהבנת הנקרא, קבלי טיפ: מטרת דגשים היא לאותת לקורא על הפנית יתר תשומת לב למשפטים מודגשים כמו המשפט: "אין את מי להאשים" כאנקדוטות שיש להתייחס אליהן. לו רק פעם אחת, בכל היסטורית הכלוב לדורותיו, אהובי-מחמצי היה נותן רק בשביל מיסי "הדגשה בהקדשה אישית" בסגול בהיר, על משפטים כמו: "יש צורך בלקיחת אחריות" ו"חובה עלינו למצוא אפיקים מוסכמים" ... בפוסט אחד בלבד, היא היתה עשויה ממש להתפתות לקריאת הפוסט כולו ולהגיב שלא מיתוך תודעת העדר. ומאידך גיסא- זה טוב להוי, תמשכי. רק תענוגות ליבנת היומרה שלך לנסות ולהגדיר אותי כאחת מהעדר ו\או זורמת עם הטרנד הנוכחי של "סתלבט" על R הינה נלעגת כמעט כמו התאוריה או ההגיג של כותב פוסט זה. אני מבינה את הצורך שהתעורר בך לקום ולהגן על כבודו של מחמצך,אבל קחי טיפ ממני, פעם הבאה, נסי לכוון קצת יותר גבוה רק חיוכים מיסי |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
אז הינה ראובן!
אהבתי.
שטחי, כמובן, מפאת המקום. והמסקנות לא בהכרח מקובלות עלי, אבל גם אני מאמינה שיש איזה גלגל של אלימות שעובר מדור לדור וזה התפקיד שלנו לעצור את הגלגל הזה. אני לא בטוחה שבדסמ זו הדרך המומלצת, אבל זו דרך מסוימת. אם כי לא הייתי גומרת את זה שם, בבדסמ. יש לי בעיה אחת, ראובן. דומה שכל הטקסט נכתב עבור הצד שנותן אלימות (כן. ממש בנוסח הזה. נותן אלימות.) ומה עם הצד שמקבל? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
Re: אז הינה ראובן!
ראובן, זה נחמד אבל גנרי מידי לטעמי. כל כך הרבה אנשים לא מתאימים לתבנית הזאת שזה כבר לא עניין של יוצא מן הכלל אלא בעיה בתבנית.
מה גם שבתוך הרעיון עצמו יש הרבה נקודות בעייתיות, חלקן: מה עם בתים לא הרוסים, מה עם העובדה ששימוש מסויים בכח נדרש לקיומנו ואלה המוסכמות שמעצבות את ההבדל בין הלגיטימי ל"לאלים", מה עם זה שיש המון דרכים לתעל אנרגיה כוחנית מלבד בדס"מ וניתן בקלות לטעון שהן דווקא יעילות הרבה יותר, מה עם זה שיש המון גורמים שדוחפים אדם לבדס"מ מעבר לצורך לעבד איזו טעות של ההורים שלו, או עם זה שלפעמים הטעות שלהם לא קשורה דווקא בהפעלת אלימות כלשהי כלפיו אלא בתקלה אחרת, ואני מניחה שאם אמשיך לחפש אמצא עוד משהו להיטפל אליו. באופן כללי, ראובן, ההנחה המובלעת כמעט בכל תאוריה שאתה מציג שכל דבר ניתן להסביר באמצעות טראומות ילדות וכשלים חינוכיים, צורמת לי גם הפעם. מפאת טעם אישי, במקום לנתח את כל המבוא שלך ולהתייחס, בהתאם לזה, לתחום רחב ולא אחיד, אני מעדיפה להתמקד בפרט אחד. פרלין כתב/ה: יש לי בעיה אחת, ראובן. דומה שכל הטקסט נכתב עבור הצד שנותן אלימות (כן. ממש בנוסח הזה. נותן אלימות.) ומה עם הצד שמקבל? פרלין, דווקא החלק הזה מובן לי מאד. אם אנחנו מניחים שבדס"מ עוזר לתעל דחפים אלימים, הרי שבין הסדיסט למזוכיסט אין הרבה הבדל. אגב, את יכולה למצוא הד לרעיון הזה דווקא בכתביו של סאד, אבל מכיוון שונה מזה שבו אנחנו דנים כרגע. גם לנותן וגם למקבל יש צורך לעסוק באלימות. הצד בו הם בוחרים לא נובע משוני מהותי ביניהם, אלא מהבדלים פרטניים - מבנה האישיות, חוויות, טראומות, פחדים וכו'. למשל, ייתכן שחרדת אגו דוחפת אדם דווקא לתת ורגשות אשם דוחפים אדם דווקא לקבל (כמובן, יכולים להיות עוד המון גורמים, כל מקרה לגופו, זו רק דוגמה). אין לי בסיס מחקרי לתאוריה הזאת, אבל היא נשמעת לי כמו אפשרות אפשרית (  ) ביותר.
|
|
|
אנימה
|
לפני 13 שנים •
20 ביוני 2011
Re: ראובן - כתב - ראובן טועה !! Brave Dwarf כתב/ה: [
ואני אדבר עם אמא שלו!" לא צריך, ראובן סלח לה. |
|
|
ראובן
|
לפני 13 שנים •
7 באוג׳ 2011
הכל אודות אמא
ראשית אנימה,
נכון מאוד. סלחתי בשני מעגלי סליחה לאורך 12 שנים. יונג, אגב, לא. אדלר בוודאי שלא ואיך יכול היה, בהיוולדו עם מום ברגליו. האווירה בגן ילדים וינאי אינה מן התומכות. R נ.ב גמד, אמי מגדלת קקטוסים ותשמח לפועל יום. |
|
|
TV_Eye(שולט)
|
לפני 13 שנים •
8 באוג׳ 2011
Re: ראובן - כתב - ראובן טועה !! Brave Dwarf כתב/ה: להבה חשופה כתב/ה: ראובן, אנו, בהחלט "תוצר" של הורינו, אלימות מילולית ופיזית מעולם לא חוויתי לא בבית הוריי ולא בכלל. כבוד, הערכה ערכים וחינוך עם הרבה מאוד אהבה וחום זאת הוריי הנחילו לי ולאחיי. חבריי הן מכאן והן מחוץ לכאן, כלל לא "מתאימים", לאותו תיאור {הזויי/שגוי?} שתיארת "במשנתך" שטרחת לפרוס כאן . להבה חשופה. להבה, אם כך את והחברים שלך לא BDsMים. נקודה (-: ראובן, אתה יודע מה הטקסטים שלך מזכירים לי? מכיר את התמונות האלה של נוף שאם אתה מסתכל בהן מספיק זמן ומזווית נכונה, פתאום מופיע בהן ברבור או סוס? ככה אני מסתכל על ההודעות שלך, מתרחק מהמסך, מתקרב, עושה סיבוב, עומד על הראש, מקווה שמזווית נכונה פתאום אמצא היגיון. אבל יוק! אם תסתכל ממש טוב, תוכל למצוא חמור |
|
|