בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
Re: יולי לשאלתך מעורבב כתב/ה: אני חושב שאדם בריא שנכנס למערכת bdsm מצד הנשלט בהחלט יכול ללכת שם לאיבוד.
זה מסוכן לטעמי, יכול לפגוע מאוד בביטחון העצמי. אחרי הכל אנחנו בני אדם, והטבע שלנו הוא לא bdsm ולכן ממש לא מומלץ שbdsm יהייה החלק המרכזי בחיינו. על מה אתה נסמך בכלל? מה הנסיון רב השנים ורב התצפיות שלך בעניין הזה? איך בעצם הפרדת גורמים משתנים אחרים וגילית שמה שמסוכן הוא הבדסם ולא גורמים אחרים? אולי אתה נסמך על מחקרים של אחרים, או תצפיות במגוון מערכות שליטה/בדסם? בדס"ם הוא בסה"כ כלי, היטיבה לומר בטי מלכתי: מה שעושים בכלי הזה קשור למי שמשתמש בו. אם מדובר באנשים בריאים, התוצאות תהיינה אחרות. אם מדובר באנשים בריאים אחרת (  ), שוב תהיינה תוצאות אחרות. למעשה, התוצאות תלויות לחלוטין במשתמשים.
לא מסכימה עם הטענה שנשלט יכול רק להפגע מקשר של שליטה: נשלט יכול להבנות ולהתעצם בקשר של שליטה, לראיה - אנחנו שולחים את ילדנו לבתי ספר למערכת שליטה מובהקת. אנחנו מחנכים אותם בתוך מערכת שליטה בה הרבה פעמים ישנה ענישה אבל גם פידבקים חיוביים. מהבחינה הזו מדובר בהחלט ב-24/7. עכשיו, ברור לי שכולם יגידו אינטואיטיבית שזה לא דומה ולא מקביל, אבל זה דומה ומקביל הרבה יותר משזה שונה. 24/7 זו לא מערכת בה (בהכרח) מסתובבים עם שלשלאות ברגליים ומוצלפים כל שעה עגולה. בדסם זה לא סיפורה של O, אלא דרך בה אנשים מביאים לידי ביטוי צרכים מסוימים שלהם בתוך סדר והיררכיה מסויימים, על מנת לחוות מצבים מסויימים, מסיבות שונות. ובגדול, קצת נשבר הזין מזה שכל רבע שעה מישהו פותח פוסט על כמה בריא או לא בריא, כמה זו שריטה, כמה זה מסוכן בדס"ם. אף אחד לא מחוייב לכלום, כולנו יכולים לתפור על פי צרכינו ומידותינו את הבדסם שלונ, ומי שמרגיש שבדסם מסוכן, יכול להחליף לו את השם לאורי. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: אני חושבת שזה נכון - פחד זה דבר שצריך להקשיב לו. לא על כל קושי צריך להתגבר, התפקיד של הרתיעה מדברים מסויימים הוא להגן עלינו מפני נזקים. אני בטוחה שיש הרבה נשלטות שהרצון שלהן להישלט - אם למען סיפוק היצר ואם למען ריצוי בן הזוג (וכל סיבה אחרת, בעצם) - גובר על הדחף המולד להגן על עצמן מפגיעה.
(וגם אני. הרבה פעמים העמדתי את עצמי בסכנה, רק בשביל לא לוותר על החוויה. הסתכנתי באופנים שבמבט לאחור נראים לי אובדניים לגמרי. אבל כשתבוא ההזדמנות, כנראה שאעשה את זה שוב. באותו הרגע, זה ייראה לי בסדר). אבל כמובן, הדרך מההבנה הזו לקביעה מה בריא ומה לא *לכולם*, ארוכה אבל כן, להפוך את זה לדרך חיים לא מתאים לכולם - וגם לא לכל מי שהיה רוצה שזה יתאים לו. גם מהצד השולט, לא כל אחד רוצה את האחריות, ולפעמים מפילים אותה עליו, מרוב רצון להתמסר לו יותר.
אני תוהה לפעמים על זה. מצד אחד אנחנו בני אדם, אנחנו אמורות לדעת מה טוב בשבילנו, אמורות להיות מסוגלות לשים לב כשפוגעים בנו, אמורות להיות מסוגלות לומר "די". מצד שני אנחנו שמות את עצמנו במצבים של אמון מאד קיצוני באדם אחר, כך שעלינו להניח בצד את חוש הסכנה. אני תוהה אם בהתמסרות הזו יש משהו שמנוון את היכולת הבריאה להגן על עצמנו. כי הרי צריך להוריד הגנות בשביל לחוות שליטה מעבר לסדיזם פיזי. ואז מה קורה? בתוך המצב הזה של ההישלטות, מה המקום של האחריות האישית על עצמך? איך מאזנים את זה? אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני "בתוך זה" מאד קשה לי לזהות כשפוגעים בי. כי כשאני בוחרת להעביר את השליטה עלי למישהו אחר, אז אני, נו, ת'ם יודעים - לא בשליטה אז בדיעבד, אחרי הפרידה, אני אבין מה היה לא בסדר. אבל באותו הרגע, או במהלך אותה התקופה, מה הסיכויים שלי?יש דברים שאת לומדת עם הזמן. את לומדת להציב גבולות, לומר: עד כאן אני יודעת שאני יכולה לשאת את הפגיעה מבלי להתרסק. מעבר לזה- זה פשוט מעבר לכוחותיי. מי שמפחד להפגע, שלא יגיע לאהבה בכלל, ולאהבה בדס"מית בפרט. אבל בהחלט, את צריכה להקשיב לעצמך ולדעת מתי זה נהיה יותר מדי. לפעמים תצאי עם צלקות, כי לא עצרת בזמן. אולי גם זה חלק מהעניין. |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: ואז נשאלת השאלה, מה קורה לאדם בריא (נניח, ברמת שפיות נורמלית, ממוצעת) שחושב שזה בסדר להיכנס לזוגיות בדס"מית על כל מה שיכול להשתמע בזה.
האם ייתכן שככל שנכנסים "עמוק" אפשר ללכת לאיבוד, גם בלי להיות דפוק מלכתחילה? או שעצם הכניסה עמוק מידי מעידה על דפיקות? נורית, מדברייך עולה שאם אני יודעת מה טוב בשבילי, אני חייבת עין אחת פקוחה, תמיד. "תמיד" - עד כמה זה תמיד, בעצם? גם באמצע סשן? ה"תמיד הזה" חוסם לי חוויות מסויימות שאני לא רוצה לוותר עליהן. האם בזה שאני לא מוותרת עליהן, אני בהכרח מובילה את עצמי לאבדון? אני,מדברת באופן כללי,לפעמים,בסשן,כשהאנדורפינים זורמים וגם אדרנלין לפעמים,קשה מאוד להחזיק חצי עיין פקוחה, זוכרת,את המושג,מילת ביטחון? זוכרת,שפוי בטוח ו בהסכמה? זה,בנוגע לסשנים עצמם,שבהם את בעצם תלויה בשותף שלך,אם את רוצה להוציא את השליאה מהידיים שלך ולזרום. אני,מדברת באופן כללי.על שליטה עצמית ניתן לוותר בתוך סשן אבל צריך אחרי הכל ל'חת בחזרה את האחריות האישית על עצמך ותמיד לבחון מה קורה במערכת וגם לקום וללכת אם צריך. אל תצאי אף פעם,מתוך נקודת הנחה שאם את שפחה,אז הכל "נעשה כדברו" ואל תתני ליצרים והצרכים הפיזיים או אפילו המנטלים למשוך או ך באף ולכבות לך את השכל הישר. אבל בתכלס,כל אחד שוכב במיטה אותה הוא מציע. |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
כל כך מוזר לקרוא חלק מהתגובות כאן, כאילו מדובר באיזה שני זרים שמתחייבים בחוזה כתוב אחד לשני.
חברים, זו מערכת יחסים שיש בה אהבה. ולאהוב מישהי זה לרצות שיהיה לה טוב יותר מלעצמך. כל השאר זה התחכמויות. |
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
האמת היא שגם בלי לקרוא בהתחלה את התגובות ידעתי לצפות מראש את התגובה של כל אחד מהמגיבים פה..
טיצ'ר, כל מילה בסלע. |
|
|
kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
teacher כתב/ה: כל כך מוזר לקרוא חלק מהתגובות כאן, כאילו מדובר באיזה שני זרים שמתחייבים בחוזה כתוב אחד לשני.
חברים, זו מערכת יחסים שיש בה אהבה. ולאהוב מישהי זה לרצות שיהיה לה טוב יותר מלעצמך. כל השאר זה התחכמויות. אתה צודק בגדול, הבעיה היא שמה שתיארת כאן זה אהבה בריאה ואני מרגישה בדיוק כמוך לגביי העניין הזה. העניין הוא שלא כולם אוהבים כך, לא לכולם חשוב שלמי שממול יהייה יותר טוב מאשר לעצמם, לא כולם כאלה. כמו שלא כול מי שחושב שהוא בריא בנפשו באמת כזה,גם לא כול מי שחושב שהוא עושה טוב אכן לבסוף יוצא טוב אמיתי מזה. אין מה לעשות זה משהו שגם לי לקח זמן להפנים ,אבל זה כך. בכול סוג של זוגיות יש ויש וכמו שיש אגואיסטים מתעללים במערכות יחסים "וניליות" שלא שמעו בכלל על עולם שליטה (וחיים חיים וניליים לחלוטין שהם סאדומזוכיזם אחד טהור) כאן הם בטוח לא חסרים. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
נכון, אבל אהבה זה לא דבר סטטי. לכל מערכת יש פוטנציאל להתפרק. אנשים מתגרשים אחרי עשרות שנות שיתוף, למען השם. אנשים פוגעים זה בזה אחרי שאהבו גם אהבו.
ובכל מערכת יחסים, אני שומרת על מידה מהעצמאות שלי ועל עין פקוחה וכל זה. אבל מה קורה כשעצם ההגדרה של מערכת היחסים היא שמידת העצמאות שאני שומרת לעצמי, קטנה יותר? מה קורה כשחשוב לנו, לשנינו, שאתן בו אמון גדול יותר ממה שבני זוג נוטים לתת זה בזה? שאבקר אותו פחות, שלא אבדוק אותו. שאעצום עיניים ואפול אחורה. אוקיי, אז ברור שאם אני סומכת עליו כנראה שיש סיבה, והוא כנראה לא יתן לי להשבר. אבל ניסיתם פעם לשלוט במישהי שכל היום רק מוודאת שאתה לא עושה טעות ושהיא לא מסתכנת? זה יהיה נורא מעצבן, בתכלס. יש נקודה, אחרי שהאמון נרכש, שאפשר להרפות. אני יודעת, זה לא קשור רק לבדס"מ. פשוט, כאן זה מוקצן יותר, בולט יותר. איך אני אמורה לשלוט בחיים שלי אם אני נותנת למישהו לשלוט בי? אומרים לי - אוקיי, אז שימי גבולות. אז זה המחיר? לשים גבולות? הרי אם אני שמה לו גבולות, מה עשינו בזה? אני רוצה את ה"אין גבולות". ואם זה בן אדם שאוהב וראוי לאמון שלי אז כנראה שהכל יהיה בסדר. וגם אם הוא יטעה, אז אוקיי, הוא יטעה, אנשים טועים, ונעבור את זה יחד. אבל מה קורה כש*אני* טועה? או - אם פעם הוא אהב, ועכשיו כבר לא. זה נראה מהמקרים עליהם נאמר "אדם שולט בהחלטות שלו, ואחר כך ההחלטות שולטות בו". ברגע שמסרתי, מבחינה נפשית, את השליטה עלי, האם לא מסרתי יחד איתה את היכולת לשים לב כשמשהו משתבש? צפרדע שתיזרק למים רותחים, תקפוץ החוצה. צפרדע שתשב במים פושרים שמתחממים אט אט לרתיחה, לא תשים לב באיזה רגע בדיוק זה נהיה חם מדי, ותתבשל למוות. לפעמים מערכות יחסים מתקלקלות. מה קורה אז? כשאני מאוהבת, אני לא יכולה לראות את הפגמים של הגבר שלי. כמו רובנו. רק אחרי זמן מה, כשההתרגשות הראשונית שוקעת, אני יכולה להבין אם הוא באמת עושה לי טוב או לא. אבל קשר שליטה משמר, במידה מסויימת, את ההתרגשות. אני ממשיכה לשים את עצמי במצב בו קשה לי לשפוט אותו כראוי. בו קשה לי לומר "אני רוצה להפסיק". כי כשאני צועקת "די, אני לא יכולה יותר" הוא אומר לי - בטח שאת יכולה. תסמכי עלי. ואני באמת סומכת עליו ובאמת כשאני נרגעת מתברר שהוא צדק. אבל גם שהייתי מול אדם שעשה לי רע הוא אמר לי "בטח שאת יכולה, תסמכי עלי", ובגלל שהייתי בתודעת סאבית הזאת לא הייתה לי שום יכולת להבדיל בין שני המקרים. אז מה זה אומר? האם זה אומר שאני מטומטמת? (גם זו תשובה קבילה), או לפחות צעירה ופתיה? האם זה אומר שהמצב עצמו מא במוקשים? והאם התשובה היא שאין מה לעשות וזה הסיכון שלוקחים ואין דרך להתגונן מבלי לשלם בהתמסרות פחותה יותר? שאם הולכים עד הסוף, לגלות שזה הורס אותי יש לי סיכוי רק בדיעבד? |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
Re: יולי לשאלתך בכוח המוח כתב/ה: מעורבב כתב/ה: אני חושב שאדם בריא שנכנס למערכת bdsm מצד הנשלט בהחלט יכול ללכת שם לאיבוד.
זה מסוכן לטעמי, יכול לפגוע מאוד בביטחון העצמי. אחרי הכל אנחנו בני אדם, והטבע שלנו הוא לא bdsm ולכן ממש לא מומלץ שbdsm יהייה החלק המרכזי בחיינו. על מה אתה נסמך בכלל? מה הנסיון רב השנים ורב התצפיות שלך בעניין הזה? איך בעצם הפרדת גורמים משתנים אחרים וגילית שמה שמסוכן הוא הבדסם ולא גורמים אחרים? אולי אתה נסמך על מחקרים של אחרים, או תצפיות במגוון מערכות שליטה/בדסם? בדס"ם הוא בסה"כ כלי, היטיבה לומר בטי מלכתי: מה שעושים בכלי הזה קשור למי שמשתמש בו. אם מדובר באנשים בריאים, התוצאות תהיינה אחרות. אם מדובר באנשים בריאים אחרת ( ), שוב תהיינה תוצאות אחרות. למעשה, התוצאות תלויות לחלוטין במשתמשים.
לא מסכימה עם הטענה שנשלט יכול רק להפגע מקשר של שליטה: נשלט יכול להבנות ולהתעצם בקשר של שליטה, לראיה - אנחנו שולחים את ילדנו לבתי ספר למערכת שליטה מובהקת. אנחנו מחנכים אותם בתוך מערכת שליטה בה הרבה פעמים ישנה ענישה אבל גם פידבקים חיוביים. מהבחינה הזו מדובר בהחלט ב-24/7. עכשיו, ברור לי שכולם יגידו אינטואיטיבית שזה לא דומה ולא מקביל, אבל זה דומה ומקביל הרבה יותר משזה שונה. 24/7 זו לא מערכת בה (בהכרח) מסתובבים עם שלשלאות ברגליים ומוצלפים כל שעה עגולה. בדסם זה לא סיפורה של O, אלא דרך בה אנשים מביאים לידי ביטוי צרכים מסוימים שלהם בתוך סדר והיררכיה מסויימים, על מנת לחוות מצבים מסויימים, מסיבות שונות. ובגדול, קצת נשבר הזין מזה שכל רבע שעה מישהו פותח פוסט על כמה בריא או לא בריא, כמה זו שריטה, כמה זה מסוכן בדס"ם. אף אחד לא מחוייב לכלום, כולנו יכולים לתפור על פי צרכינו ומידותינו את הבדסם שלונ, ומי שמרגיש שבדסם מסוכן, יכול להחליף לו את השם לאורי. אוף טופיק מוחלט (כי אני מה זה לא נכנסת לזה, אין לי כוח): אני ממש לא בטוחה שאני אשלח את הילדים שלי לבי"ס. באופן אישי לא חוויתי שם שום התפתחות אישית ואת הצלקות התקשיתי למחות שנים רבות. זה לא מקום שהוא דוגמה טובה, בעיני, להתפתחות חיובית במסגרת. (כלא! או! זו דוגמה  )
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
Re: יולי לשאלתך פרלין כתב/ה: אוף טופיק מוחלט (כי אני מה זה לא נכנסת לזה, אין לי כוח): אני ממש לא בטוחה שאני אשלח את הילדים שלי לבי"ס. באופן אישי לא חוויתי שם שום התפתחות אישית ואת הצלקות התקשיתי למחות שנים רבות. זה לא מקום שהוא דוגמה טובה, בעיני, להתפתחות חיובית במסגרת. (כלא! או! זו דוגמה : אממממ פרלין, יש לך משהו לספר לנו? (אושה מתחפשת לרגע לדודה פולניה) |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
יולי, זה מאוד קשה להסביר אבל מידת העצמאות שלך לא מצטמצמת, היא גדלה.
כך גם האחריות שלך. העיניים שלנו, בהשאלה ולא באופן מילולי, נשארות פקוחות. האמון, כמו מגדל של קלפים, הולך ונבנה באיטיות וכל קלף בודד שנופל, מסכן את המבנה כולו. אין קיצורי דרך, אין הנחות, אין אחראים אחרים מלבד עצמנו. מה שכן יש זו הדדיות. אחריות הדדית, אמון הדדי, ולפעמים גם אהבה הדדית. ולגבי הסובייקטיביות, כולנו כאלה. ישובים בבריכה כשהטמפרטורה נעה בעצלתיים מעלה ומטה. מזל שזה ככה, אחרת החיים שלנו היו ממש קשים וגם בודדים, מאוד. |
|
|