צעדת השרמוטות - יום ה' ב-18:00 בגן מאיר ת"א.

נוריתE • 22 במרץ 2012

אתם לא רציניים
למה?
רגע
כל המחאות ליום אחד האלו וכל ה"מצעדי מחאה " למינהם יפים מאוד לאותו יום ואולי ליומיים אחריו
עד שהעיתון עף ברוח ועוברים לסנסציה הבאה.

מחאה צריכה להעשות בכל יום בכדי להיות אפקטיבית
זה נכון שהנושא חשוב ושזה לא בסדר ובכל אבל נו באמת ,בזה תשנו את הדעה ?
ממש לא
נשים צריכות להבין שהן לא "דורשות אונס" ,אבל כל סניגור מתחיל מנצח תיק בטקטיקה הזאת
לצאת לרחובות תל אביב ולצעוק "אני שרמוטה גאה" לא יפתור את המצב, למה?
אולי כזה כי אנחנו לא - "שרמוטות"?
אולי אפשר לנסות להעביר חקיקה נגד סנגורים של נאשמים באונס? שלא יהפכו את הקורבן לפשועת בכל יום בבית משפט בחסות החוק? או ללמד שוטרים פרק בהילכות חקירת קורבן?
אי אפשר לשנות דעה של אנשים בצורה כזאת ,לא למדתם כבר?
הטרנד הזה כבר מאוס על הציבור ולו רק בגלל שזה סוגר להם את העיר בכל פעם.

צעדו ברחוב חצי עירומות או שלא,צעקו אני שרמוטה גאה אל תקרא לי זונה וכאן אני אשאר ושאר סיסמאות ריקות מתוכן
אבל שינוי לא עושים ככה.

אם הסופרג'סטיות במאה ה 19 באנגליה ארצות הברית ועוד מקומות היו מסתפקות במצעד פעם בשנה להפגנה למען זכויות האישה ורק בזה לא היה פמינזם ואנחנו עדיין הינו סגורות בבית ותלויות באבא/בעל בלי שום זכויות.
אם הקהילה ההומו לסבית היו מסתפקים בעבר במצעד שנתי בודד ותו לא, אז כיום גם מצעדי גאווה גאים לא היו בעולם וגם לא זכויות רשומות בחוק

למרות שבשני המיקרים ברור לכולנו ש התיקונים האלו בשני המיקרים בכלל לא היו צריכים להעושת מהסיבה הפשוטה שלמכתחילה האפליה שננקטה כלפנו היתה לא מוצדקת
ולא חסרות עוד דוגמאות לשינוי מתקן שנעשה בעמל רב יזע ודמעות
אבל כך פועלת החברה האנושית

אבל הכי קל זה לצאת לרחובות להפגין בפרובוקטיביות פעם בשנה ואז במשך שאר הזמן לתהות למה זה לא עבד
ואז לחפש את התשובה בדמות "האויב הלא משתף פעולה." ואילו לא בעלי הדעות הקדומות אלא אילו שואומרים שצריך לעשות משהו רציני ויסודי יותר.

Mary Jane • 22 במרץ 2012

נטילת העוקץ מן המילה, ע"י מה שכינית "ניכוס", מתאימה לשעשועי מחשבה אינטלקטואלים בחוגים באקדמיה.
לעומת זאת, הרוב, עליו מבקשים להשפיע, לא מבין את התופעה ומשתומם מולה. ובצדק, לטעמי.

The Gondola Man • 22 במרץ 2012

עניין הניכוס מחדש אינו המצאה ישראלית, וכמו מצעד השרמוטות כולו, יובא מהסלאטווק הבינלאומי.
אני אישית חושב שהתרגום מצויין - מילה אשר מהווה מילת גנאי בשיח, כאשר הדבר היחיד אשר היא מגנה היא התנהגות מינית נשית, אשר אין סיבה שתהיה ראויה לגינוי.

יכול להיות שזה גורם לאנשים מסויימים להירתע, וזו אכן בעיה. מנגד, אני חושב ששם פרובוקטיבי הוא טוב במקרה הזה, כי הוא מעורר עניין, דבר שקשה לומר על פמיניזם בדרך כלל.
באופן אישי, עשרות מחבריי וחברותיי בפייסבוק כתבו כי יגיעו לאירוע (אמנם גם אני ביניהם, והנה אני כותב תגובה בביתי במהלכו), גם כאלה אשר האג'נדה הפמיניסטית אינם לחם חוקן, כך שאני לא חושב שהמסר והשם מרתיעים כל כך.

אפשר לומר שהניכוס הוא שעשוע אינטלקטואלי ותו לא. אולי יש צדק בדברייך.
אני רוצה להאמין כי אנשים אשר נחשפו למצעד ולשם יעצרו ויחשבו מה עומד מאחוריו, ויהרהרו שוב, גם בנושא האונס, וגם בנושא המילה, אשר לדעתי קשורים אחד בשני. (פטריארכיה וכו').
יכול להיות שאני נאיבי, ברצוני לשנות את השפה והשיח, שאני חושב שכגבר ואישה מספרים לסביבתם על קיום יחסי מין עם פרטנרים רבים, הם יזכו לתגובה זהה
(זיין=שרמוטה, ואף מטריד יותר לחשוב איזה גבר=איזה אישה).
היום אני לא מכיר מילים עם משמעות כזאת, כך שאני בהחלט מאמין שלמילים יש משמעות בעיצוב תודעה.

The Gondola Man • 22 במרץ 2012

וחשבתי על זה, שהתגובה שלי היתה צריכה להיות הרבה יותר פשוטה וממצה

"שרמוטה" אינה מילה מכוערת כלל וכלל.
השימוש בה כגנאי הוא המכוער.
ואת זה לדידי, ראוי לנסות לשנות.

הדורבנים​(נשלט) • 22 במרץ 2012

היי מרי ג'ין,
אני מאוד לא מסכים עם דברייך. קודם כל, המילה שרמוטה יש בה לתפוס שתי ציפורים במכה: ללעוג למדכאים, ולהוריד את הפמיניזים ממגדל השן האקדמי אל הרחוב השוקק.
שנית (וזה העיקר), ממי שחשובה לה כלכך הסמנטיקה, לא הייתי מצפה שתערב את ההפגנה ואת הנושא שלה עם "השעבוד שבתא המשפחתי, ו"מוגבלותו הפיזית-מינית של הגבר". שכן, התא המשפחתי אינו משעבד, והגבר אינו מוגבל מינית פיזית. פסילה כלכך גורפת ומופרכת (שאני מנחש שבאה כקונטרה, בשביל "להראות לנו") יוצרת אויבים איפה שאין, ומוזילה את הרעיון לכדי התכתשות בבוץ.

בחורה פשוטה • 22 במרץ 2012

אולי, רק אולי, נראה לך שזה הדבר היחיד שנשים עושות בגלל שהן לא יוצאות מספיק לרחובות?
יש לך מושג כמה חוקים לטובת נשים עברו השבוע בזכות עבודה אינטסיבית של נשים?
> למשל, החוק שקובע ששיחות לקווי הסיוע 1202 (נשים) 1203 (גברים) יהיו מעתה בחינם, ולא ירשמו ביומן השיחות. סתם, דוגמה "שולית".

אם לא שמעת על החוקים, הסיבה היא ש"חדשות של נשים" לא מגיעות למרחב הציבורי. זו עוד סיבה לבלות קצת יותר בלהפגין ברחובות.

Mary Jane • 22 במרץ 2012

באשר לרישא של דבריך, לדעתי הדברים כרוכים זה בזה, ומלאכותי להפריד בין הטרדות מיניות והאשמת האישה עצמה באונס לבין החיים היומיים- בעבודה, במשפחה וברחוב. על כן העירוב. מה מוזיל כאן מכבוד ההפגנה, לא ברור לי.

ובנוגע לסיפא, אבהיר את עמדתי.
בראש ובראשונה, זוהי עמדה ולא אמת גורפת. אילולא הייתה נתונה לויכוח ול"סיעור מוחין", לא הייתה מונחת כאן לדיון.
שנית, אין בכך רצון לנגח את המין הגברי או לרדד את הדיון לכדי הטחת האשמות והתכתשות, למרות שעל פניו, נראה שהמילים מעוררות אנטגוניזם.

"השעבוד שבתא המשפחתי" מתייחס לשני המינים. שעבוד האישה ושעבוד הגבר. אמנם התפקידים המגדריים שונים, אך הכלא הקונפורמי הוא אחד- שמרנות מינית ו/או רעיון הבלעדיות שבמין- ועל פי רוב שניים סובלים ממנו, בדרכם.
"מוגבלותו הפיזית-מינית של הגבר"- מבחינה פיזיולוגית, הנקבה מסוגלת לרצף ממושך של הפקת עונג מיני מגופה, ואילו הזכר, לאחר פליטת זרע אחת או שתיים, וכן ככל שהוא מתרחק משיא אונו המיני, הנע בין הגילאים 18-25, תש כוחו המיני, בהדרגה. ותכונה אובייקטיבית זו, *גם* היא נעוצה בין שלל הסיבות להגבלת המיניות הנשית, תחימתה וצמצומה. מה שנתפש כמאיים, עליו נשלוט ואותו נגביל וננדה, באמצעות מילות גנאי מבישות, כגון 'שרמוטה'. אל תהיי מינית מדי- בעוד באותו הזמן בדיוק גבר הולל מינית זוכה לכבוד ולהערכה. וזה, ובכן, נגוע באפליה ודיכוי.

וכאן ברצוני להדגיש ולציין שוב- הדיכוי, לטעמי, איננו נחלת מין אחד, וכפי שטען פוקו, אינו נובע דווקא מצד אחד לצד שני. דיכוי יש בכל הרבדים בחברה, גברים מדכאים נשים, נשים מדכאות גברים, גברים ונשים מדכאים את עצמם...יתרה מזאת, הדיכוי נחוץ, במידה מסוימת, לשם ניהול חברה מתוקנת, תרבותית, יצרנית ושלווה. בעיקר כדי שאנשים לא יתפרעו ברחובות, כדי שהצאצאים יטופחו, ועבור כל יתר הדברים הדרושים להישרדותו של המין האנושי. השאלה מהי המידה הראויה, ומה יביא את בני האדם לכדי חיים הגונים, מאושרים ומוסריים.

philia • 22 במרץ 2012

היופי בתגובות שאף אשה לא רצה בחזה חשוף.
ולא אני לא נכנסת להיסטוריה שלו או להיסטריה שלה..
והגברים נהנים.

זה עדיין הכי טוב....

לא לחפש ציניות כי אין.

הדורבנים​(נשלט) • 23 במרץ 2012

אני לא מסכים עם הניתוח, אבל אתווכח רק קצת, בשביל להבהיר את עמדתי:
לא בטוח שחשוב לדבר על הסיבות לכך לגברים נוטים להגיד "שרמוטות" על נשים שמתלבשים בצורה חושפנית מדי לדעתם. אבל אם כבר התחלת:
לדעתי הסיבה היא לא מוגבלותם המינית, ו/או המשפחה החונקת שלהם. הסיבה הבסיסית היא חוסר השליטה שלהם בסיטואציה בה היא והוא נמצאים ביחד באותו החדר. היא מושכת תשומת לב, כל הגברים בחדר מתייחסים אליה רק בגלל מראה, והגברים (והנשים האחרות) שנחנו במראה פחות מלבב, מרגישים מושפלים ודחויים (זה קורה בעיקר אם היא לרגע "שכחה" להתיחס אליהם, או שכך נדמה להם) וכתוצאה מכך, פולטים אליה את כעסם, שנובע מחוסר אונים.
הכבוד שלהם בסכנה, כי הוא בנוי על עולם בה היא והשמלה היפה שלה לא נמצא.

זאת תיאוריה לעומת תיאוריה, ואין לי דרך כרגע להוכיח מי צודק.

אבל בכל זאת אני תמה לגבי שני דברים בתיאוריה שלך:
א: אם באמת הגברים מוגבלים מינית, כיצד זה הם מדכאים את מיניות האישה, ומעלים את מיניות הגבר על נס? הרי "הדיכוי" הטבעי היה להדחיק את המיניות הפגומה שלנו הגברים, ולא להתייחס אליה כלל. במקום זה מי שמזיין נהיה גיבור היום. הרי אם היינו כלכך מפחדים מזיונים, היינו לא מדברים עליהם...

ב: ככלל, כל מי שמכניס את המילה "דיכוי" לתיאוריה התנהגותית כלשהי גורם לי להרתע, מבחינה מדעית. אני ישר חושד שאת מוטה. שאת מוכרת משהו. מה זה דיכוי המשפחה? האם גבר ואישה שהחליטו להביא ילדים מדכאים את עצמם? האם כשהאשה מחליפה חיתול במקום לתנות אהבים היא מדוכאת על ידי החברה, או על ידי בעלה, או על ידה? האם כשהאשה והגבר מחליטים לא לגוון את חיי האהבה, כי זה מסובך עם ילדים, או (אם אין להם ילדים) כי זה מסובך מבחינה רגשית, הם בהכרח מדכאים או מדוכאים?

האם לא כדאי, במקום השורש ד.כ.א., פשוט להגיד כי הם, פשוט, החליטו החלטה לגבי חייהם, ומתמידים בה?

Mary Jane • 23 במרץ 2012

הדגשתי שזו אחת הסיבות. סיבה אחת בין שלל סיבות רבות חשיבות, שניתנה לה בכורה כאן רק בשל ההקשר למילה שנדונה. התרחשותם ועיצובם של עניינים מורכבים כאלו לעולם לא נובע ממקור אחד ויחידי. מבחינה זו התיאוריה שהצגת וכן תיאוריות אחרות יכולות להתקיים במקביל מבלי להתחרות על הצודק האולטימטיבי.

בנוגע ליתר תהיותיך ורתיעותיך, אומר רק בקצרה שלמרות שאנו מחליטים כך ולא אחרת, "הבחירות" אינן חופשיות.