מחשבות על פמדום

חצי המטבע שלי

Efrati​(שולטת) • 25 במרץ 2012

החצי מטבע שלי:
נשלטות הן לא נשלטים
הן לא יפנ ו באדומה ראשונה באדוני מה שתרצה רק קח אותי

נשים מטבען יותר רגישןת ופחות מכניות

הן צריכות רגש

הרי גם במסיבות רגילות לא תראי נשלטות יורדות על ארבע ללקק או לענג רגלי אדונים בשביל לקבל קצת יחס

נשלטת לא תלך עם כל אדון לסשן כשהיא בכלל לא מכירה אותו

ומכאן ערב מייל דום יראה אחרת לגמרי מערב פמדום

זאלופון​(שולט) • 25 במרץ 2012

זה לא בדיוק מה שאני אומר. אני כן טוען שמיילדום תואם יותר את המציאות (מבחינה ספציפית), אבל לא שפמדום טוב יותר כפנטזיה. הוא יכול להיות טוב מאוד גם במציאות, אבל עבור מעטים ששונים מהכלל. רוב הגברים ורוב הנשים - ונילים או בדסמים, פמדומיסטים או מיילדומיסטים - מחפשים זוגיות עם מאפייני X ולא מאפייני Y, וה-X הזה מתאים יותר למיילדום מאשר לפמדום.

זו גם התשובה שלי אליך, פוג. אני לא אומר שזוגיות פמדומית היא משהו שאי אפשר להבין, או שאין לה קיום, או שיש בה פסול. היא פשוט שונה יותר מהדפוס המוכר, ומה ששונה תמיד נדיר יותר וקשה יותר לעיכול.

זאלופון​(שולט) • 25 במרץ 2012

אין ספק שבהרבה בתים, בפועל האישה היא זו ש"לובשת את המכנסיים". אבל אני חושב שברובם זה מתרחש במובלע, מבלי להיות מצוין מפורשות במילה או במחשבה. לדעתי, עדיין לא נוח למרבית הגברים לחשוב שהאישה מנהלת את העניינים, וגם לא נוח להרבה נשים עם הרעיון שהגבר שלהן חלש מהן באופן זה או אחר. בפמדום, לעומת זאת, הדברים גלויים ומפורשים.

מה שכיניתי בשם "התרפסות" איננה מחווה רגעית של רומנטיקה, אלא עצם השאיפה הקבועה של גבר להיות מתחת לאישה. הרומנטיקה שרוב הנשים מעריכות היא פינוק מצד הגבר מתוך שהוא נמצא בעמדת כוח. הן רוצות שיקום מברכיו לאחר שהוא מגיש להן את הורד. רובן יתקשו עם המחשבה ששם הוא מעדיף להישאר למולן, היום ומחר ולתמיד, ואולי לא רק למולן אלא למול כל אישה שעמה יבוא במגע אינטימי.

אני רוצה להבהיר שאהיה הראשון שייעלוז כאשר תפקידים מגדריים לא ישחקו יותר תפקיד, ולא רק בזוגיות. אני לא חושב שגבר ואישה שמתנהגים בהתאם לתפקידי המגדר שלהם עושים משהו "טוב" או "נכון" יותר מאלו שלא, אולי לפעמים אפילו להיפך. ברור לי גם שיש מי שמשוחרר מהתפיסות האלה, ברמה זו או אחרת, ואין בכוונתי להכליל על כולם. אבל כרגע רוב האנשים כן שבויים בתפיסות הללו במידה רבה. גם פה.

Mary Jane • 25 במרץ 2012

לא יודעת בנוגע לזה...קשה לקלוט, למה שמישהי תרצה גבר שלא מתמסר לה, ולו 'מנטלית'? איך אפשר לבסס כך רומנטיקה או אהבה? זה מוזר מאוד. אבל אולי אני סובייקטיבית מדי וחסרה לי אמפתיה כדי להבין.

Dunbar{Supreme93} • 25 במרץ 2012

מי רוצה להיות כמו כולם?

המלט • 25 במרץ 2012

הרוב, מסתבר.

זאלופון​(שולט) • 25 במרץ 2012

אני חושב שאולי אנחנו מדברים על דברים קצת שונים. מסירות אני מניח שכמעט כל הנשים רוצות, וזה לא משנה אם הן אוהבות את הגבר שלהן על ברכיו, בגובה העיניים או מביט בהן מלמעלה עם שוט בידו וחיוך שטני על שפתיו. האופן שבו תתבטא המסירות הזו הוא עניין אחר. לא בטוח שכולן מצליחות לראות שהגבר שמעדיף להפגין את המסירות שלו כשהוא לרגליהן יכול גם להיות הגבר החזק, הבטוח, ה"גברי" שהן היו רוצות לעצמן. יש כאלה שבשבילן יישוב הסתירה השטחית הזו הוא לא אתגר בכלל, ואני משער שאת נמנית עליהן, אבל אני סבור שיש גם אחרות שמתקשות יותר.

............................................................

sun light​(נשלט) • 25 במרץ 2012

לעניין מה שרואים במסיבות מיילדום למול מסיבות פמדום, קשה לי לענות , כי המדגם שנבחן על ידי אינו רחב מספיק אך מההכרות הדלה שלי וממה שעולה מדברייך, בטי, אני בטוח שהן לא משקפות את הקהל הפוטנציאלי של התחום וכי יש גם פמדום אחר

ולעניין הנאמר בשרשור וללא סדר מסויים:
סשן מזדמן לא מהווה בסיס לבחינת אינטימיות בין שני בני זוג, מהסיבה הפשוטה, שאין כאן בני זוג, אלא שני זרים שמעלים הצגה לרגע.

קשר כדי שיוכל להתקיים ולספק, לשני הצדדים, חום, אהבה, ואינטימיות, חייב להיות קשר בין שווים, המעריכים זה את זו וזו את זה, ללא תלות ביחסי הכוחות ברובד המיני של הקשר. כך לפחות אני רואה את הדברים.

אני לא מסכים שמיילדום יותר מתאים לזוגיות שרובנו מכירים ומחפשים. אחרי שזרקנו את הבסדמ לפח, בכל קשר ייחלקו בניהם הצדדים, לאו דווקא באופן יזום, את ההובלה בתחומים שונים וכל צד יהפוך "למנהל" של התחומים "שהופקדו" באחריותו. דבר שקורה באופן טבעי בכל זוגיות.

גבר לא צריך להיות מתרפס כדי להתחבר לפמדום, גבר יכול להיות "אכבר גבר" (משעשעת אותי ההתנסחות שבחרתי) עם כל עולם ההקשרים הנלווה לביטוי ובמקביל להתחבר לפמדום ברובד המיני.

אקט החיזור אינו אקט של התרפסות, אלא אקט של הענקה שעושה לאחר טוב וכתוצאה מכך עושה למעניק טוב.
BTW בזוגיות מוצלחת אקט החיזור אינו נגמר בשלב הראשוני שלה, אלא נמשך כל הזמן ובאופן הדדי, גם אם הוא יודע עליות ומורדות.

אף אחד, לא גבר ולא אשה, לא רוצה פרטנר נחות לידו ואם כן, אז הוא פשוט אדם קטן.

ו- mary jane אכן יכול להיות שקרקע פוריה לזוגיות אין כאן לצערנו.
גם אני הייתי יותר משמח לחיות את חיי עם סוטת מין מלוכלכת, אך מהוגנת, ראויה ומרשימה, לאהוב אותה בכל ליבי, להיות נאהב על ידה בכל ליבה, להעריך אותה ולהיות מוערך על ידה. ובלילה להפקיר את גופי ונפשי למדע אך יגעתי ולא מצאתי כאן. הפסד שלי

Re: חצי המטבע שלי

Ocean​(נשלט) • 25 במרץ 2012

אני מאלה שממש לא מסכימים שנשים ככלל רגישות יותר וגברים ככלל מכניים וקרים. גברים מתרסקים מאהבות נכזבות, מבגידות ומתהליכי גירושין שנכפו עליהם. פעמים רבות בחיים הגבר הוא זה שנשבר והאישה מצליחה להשאר זו שמתפקדת. קשה לגברים לא פחות מנשים ובהרבה מישורים הם רגישים מאוד. לא יותר מנשים- רגישים בפני עצמם.

זאלופון​(שולט) • 25 במרץ 2012

אני מסכים לגמרי עם האמור לעיל, ולכן חשוב לי להבהיר כמה דברים כדי שאנשים לא יוסיפו לחלוק על דברים שלא התכוונתי לומר:

הסתירה בין פמדום לבין הזוגיות המוכרת לנו היא במידה רבה על פני השטח בלבד. בדימוי ולאו דווקא במהות.
מי שיתבונן במהות, ימצא את האמת הפשוטה שתיארת: שקשר זוגי איננו מוגבל ליחסי כוח. שגבר שמרשה לעצמו לממש את המיניות שלו בדרכים לא שגרתיות ראוי להערכה ולא לבוז על כך. שיחסים בדסמיים הם הענקה מצד שני הצדדים. ושאין סתירה אמתית בין נטייתו של אדם לצד הנשלט בבדסמ לבין עוצמת אישיותו או מידת גבריותו, ממש כשם שאין בהכרח קשר בינם לבין נטייתו של אדם לצד השולט.

אבל, וזה מה שכן התכוונתי לומר, הדימוי מסתיר לפעמים את המהות, באופן מלא או חלקי. לא אצל כולם ולא כל הזמן, אבל די הצורך בכדי ליצור במקרים מסוימים ואצל אנשים מסוימים דיסוננס ו/או צורך בהפרדה בין מציאות זוגית לפנטזיה פמדומית, ואולי גם די הצורך בכדי ליצור אפקט סטטיסטי שבגללו נראה לבטי (וגם לי) שמיילדום בא לידי ביטוי באופן זוגי יותר (הגם שבהחלט תיתכן זוגיות פמדומית לתפארת, ולא קשה לי לחשוב על דוגמאות).