בדס"ם זה סם?

י ש מצב שנעשתי יותר טוטאלית, כמובן...

תתחדשי על הניק, כלבונת (:

סם - יש לו קונוטציה שלילית.
ומה פה רע?

סם. אין לו תקופות של בלי.
ופה,

מספיק להביט מסביב ולראות את התקופות של ה"לא העסק" וכו'
יש הפוגות. צורך אמיתי בחופש ולא חופש של בדס"מ אלא חופש מ-בדס"מ.

אז סם זה לא.

אולי. אנשים שקצוות וריגושים כן עושים להם את זה. ו//או לא. כמובן,
כמו בכל דבר.


.

אני אמספר אותך, שיהיה לי יותר נוח.



1-2. אני חושבת שכמעט כל דבר יכול להיות סם, כשמייחסים לו סגולות של מענה לצורך. ואני חושדת שיש גם אפשרות להתמכרות פיזית לאנדורפינים.
3. אצלי לא, אבל זה מפתיע אותי. אמנם יש הבדל בין מה שהרשים אותי בגיל 16 למה שמרשים אותי עכשיו, אבל העליה נעצרה בשלב מסויים. בתיאוריה, הייתי מצפה מהצורך לגבור. אני לא יודעת למה חמקתי מזה. אולי לא הזדמן לי להגיע לרוויה מלאה מהמקום בו אני נמצאת עכשיו. אולי אם הייתי מגיעה למצב בו חזרתי על אותה פרקטיקה עד שהחלה לשעמם אותי, הייתי מחפשת עליית מדרגה. אבל עד טדי החלפתי בני זוג לעיתים כה תכופות, שלא הגעתי למצב שאני מרגישה רפיטטיביות.
4. לא נראה לי בכלל.
5-6. אני חושבת שלא. אני אישית לא הבחנתי בהבדל.

7. אם זה נופל ביום לא טוב, אני נהיית עצבנית וחסרת מנוחה ומנסה להשיג. ואם אין זמינות, אני מנסה להשיג את האדרנלין בדרכים אחרות. קודם כל אני פונה לסקס, וכשזה לא זמין אני נוטה להתחיל ריבים סוערים ורועשים.
בימים טובים, לפעמים אני מצליחה לתעל את חוסר המנוחה לאפיקים לא מזיקים, כמו פעילות גופנית או כתיבה.
אני לא באמת מנסה להילחם בזה, כי אני יודעת שלא אצליח. הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה לזהות את הצורך ולתעל אותו. אני יכולה למשוך כמה שעות או כמה ימים ובזמן הזה לתכנן סשן ולקבל את המנה שלי בכיף. כמעט כל הריבים הם התפוצצות מתוך הנסיון להדחיק את הצורך. מוטב לא לנסות להדחיק ואז אפשר למצוא פורקן ידידותי יותר לסביבה.

8. כשאני מחרחרת ריב, זה גורם לי להרגיש חלשה וחסרת אונים. אחרי שקיבלתי את שלי אני מצטערת על כך שגררתי מישהו לתוך אובדן השליטה שלי. במצבים אחרים אני פשוט מקבלת את זה שיש משהו שאני זקוקה לו ותרה אחריו בלי מלחמות עצמיות. ואז אני באה בטוב ומייצרת הנאה רבה לעצמי ולבן זוגי.

9. פעם הייתי מוכנה לעשות כמעט כל דבר. הייתי פשוט מחפשת עד שמוצאת, בלי אפילו לשקול אפשרות של איפוק. עם הגיל למדתי להיות שקולה יותר, לזהות את הצרכים שלי באופן מודע יותר ולחפש להם מענה תוך כדי מחשבה ולא רק באימפולסיביות פרועה.
כשהתחלתי את הקשר עם טדי פתאום לא הייתי מוכנה לעשות שום דבר והעדפתי להדחיק. זה התבטא במצבי רוח רעים ותכופים והתפרצויות כעס. עכשיו אני מנסה לא להגיע למקום הזה אלא למצוא מענה "באופן מסודר". אני עדיין מוכנה לריב איתו בשביל המנה שלי, אבל ככל שאני לומדת להקשיב לעצמי זה הולך ומתמעט. פעם זה היה כמעט כל יום ועכשיו זה פעם בחודשיים-שלושה. הירידה ב"קריזים" לא נובעת מגמילה או מירידה בצורך, אלא מצריכה מבוקרת.

* נעים לדבר על זה כמו על סם. קצת מפתיע עד כמה נוח להשתמש במונחים האלה. התפרצויות הכעס שלי אכן בעלות מאפיינים של "קריז" במידה רבה מאד.

את אומרת שזה לא סם, או שלא כולם מתמכרים, פילי?

ומעניין מתי אנשים מחליטים לא להיות בעסק ולמה הם חוזרים.
ד"א, זה קורה גם בהתמכרויות.

את אומרת שזה לא סם, או שלא כולם מתמכרים, פילי?

ומעניין מתי אנשים מחליטים לא להיות בעסק ולמה הם חוזרים.
ד"א, זה קורה גם בהתמכרויות.