שאלה למיש (ואחרים גם) על נאמנות לתמיד

שלגי • 29 באוג׳ 2012

תודה על המענה המפורט מיש,
חשפת את עצמך וזה לגמרי לא מובן מאליו בוודאי שלא בפורום פומבי.
יש לי תחושה שבהקשר שלי לפחות, מדובר גם בפרשנות שונה של מילים שונות, קרי, מה משמעותן בעינינו.
בין היתר משום שגם אני לא כל כך מתחברת למשחקיות בבידי ומבחינתי כשזה קיים זו מציאות, עם כל גווני האפור הקיימים במציאות.
נדמה לי שזה משהו שדיון כתוב בפורום מסורבל מידי עבורו, מי יודע, אולי פעם נדסקס ונחפור בנושא על כוס קפה

מישלי • 29 באוג׳ 2012

בשמחה !

* אפשר לעשות "חיים שכאלה"... אני יודעת על עוד כמה שישמחו להשתתף בדסקוס הזה ( :
* ואולי אחרי שהספר (שאי פעם אערוך) יצא לאור ( :

אני מסכימה איתך שיש פה משקל עצום על פרשנויות והגדרות.
ובכדי להגיע להבנות, חשוב להבהיר מה זה "בעלות" עבורי.
ברור לי שההגדרות והדרך שלי, לא בהכרח מובנות או מוסכמות או מקובלות על אחרים.

גם חשוב לי להבהיר, שהדברים עצמם משתנים.

הדרך שבה חשתי בבעלות לפני שנתיים,
שונה מזו שלפני שנה וחצי,
שונה מזו שלפני חצי שנה,
שונה מזו שלפני חודשיים,
שונה מזו שלפני שבוע.

(דגש על "חשתי", לא הכוונה לשינוי בהגדרה)

היא משתנה בהתאם לתקשורת,
היא משתנה בהתאם לחיבור,
היא משתנה בהתאם לנסיבות חיצוניות,
היא משתנה בהתאם לתהליך הגמילה שאני עוברת.

היא אפילו מושפעת מהבחירה שלי,
זו המודעת... כשאני מצליחה להפעיל אותה.

והיא בוודאי עוד תמשיך להשתנות בעתיד (אל תתפסו אותי במילה).

ויש מקום לשיקול דעת, היום יותר מבעבר.
העיוורון והאינפנטיליות שקיימים בתוך הקשר ומן הסתם נמשכים גם אחריו, משתנים.
לאט לאט חזרתי להיות בשליטה.
לאט לאט לקחתי חזרה אחריות.
לאט לאט "התבגרתי" חזרה מהמקום האינפנטילי (ועוד לא לגמרי).
לאט לאט חזרתי ללהיות שוב אשה (ואין לתאר עד כמה שהרגשתי כלבה).
הלוואי וזה יכל להיות מהר, אבל כמו שאני תמיד אומרת...
לצלול אפשר בצ'יק, אבל לעלות למעלה לפני המים צריך לאט ובזהירות, אחרת הריאות מתפוצצות.


* כתבה לי אתמול אשה שאני מאד מעריכה בהודעה אדומה, את ההתייחסות שלה לעניין.
קראתי והנשימה שלי נעתקה.
אני מקווה שהיא תעלה אותה גם לכאן.

סוכרת פי • 29 באוג׳ 2012

מישלי,
כשקראתי את התגובה שלך לשלגי, קפאתי (ולא בשל המזגן).
התקנאתי, משום שהבנתי את דברייך דרך הגוף יותר מאשר תפשתי בשכלי.
הרגשתי. אותה הרגשה לא מוחשית, לא מודעת, כאשר משהו הוא נכון, מבלי לדעת לשים את האצבע, מה מבסס את התחושה הזו.
יחד עם זאת, ידעתי שאני יכולה להיות שם באותה סיטואציה עליה את מדברת, רק ביקום מקביל.
כאן, בעולם הזה, אני מנועה מלהגיע למצב הזה.

ובכל זאת, לבקשתך, ניסיתי לתת צביון צורני לתחושה הפיזית.
חשבתי בהתחלה על DNA.
מסירת השליטה בי באופן מוחלט פירושה לצרוב בי בדנ"א את הבעלות. בכל תא ותא שבי מתקיימת אותה בעלות.
לפיכך, משאני מגיעה לקשר הבא, לאחר ששוחררתי, לא ניתן להסיר את אותה חתימת עד. הבעלים הבא מקבל אותי כבר עם הטבעה לצמיתות שהינה חלק ממני.
הוא יוכל לקבוע לי כללים אחרים, הוא יוכל להתנהל איתי אחרת, הוא ידע שאני כולי שלו, ומבלי לשים את צירוף המילים הזה בסוגריים,
אבל אני כבר קצת אחרת מכפי שהייתי קודם להכנסו של השולט הקודם לחיי.

דומה הדבר ליצירת משפחה.
הילד הבכור שנולד, מצטרף למשפחה אחת. נוצרת חלוקת משאבים חדשה בין ההורים לגבי הרך הנולד (כסף, זמן, אהבה, פנאי לילד, פנאי לבן זוג, טיפול בילד, טיפול בבית).
הילד הבא אחריו, מצטרף למשפחה כבר שונה. משפחה שמכילה כבר שלושה מרכיבים,
כשאחד מהם מכתיב אחרת, כאמור, את ניהול הזמן והמשאבים במשפחה.
כ"כ נכנסים לתמונה הבטים נוספים שלא היו קיימים קודם במשפחה הגרעינית המצומצמת.
האם ניתן להגיד בוודאות שהבכור והבאים אחריו מצטרפים לאותה משפחה בדיוק?
לא נראה לי.

בדיוק משום כך, משום הפיכת השולט לחלק מההויה והמהות שלך, היה לך קשה כל כך, כקריעת ים סוף, לצאת אחר כך מהקשר, כששינה פניו.
נאלצת להתכחש לקריאת הדנ"א שלך, כדי להשתחרר באמת.
המוכנות של השולט הבא לקבל אותך, חרף ההטבעה, נובעת בעיקר משום שהוא מבין, בזכות אותה הטבעה, לאלו רמות את מסוגלת להגיע מבחינת התמסרות;
רמות שנותנות למושג בעלות נופך חדש.

מישלי • 29 באוג׳ 2012

תודה יקרה,
הצלחת לתאר (בכל מה שכתבת) במילים, את הנשמה שלי.


בשיחה עכשיו עם חברה טובה (שהיא אחות להתמסרות), הקראתי לה את תוכן השרשור ודיברנו על זה.
גם על השאלות של האנשים, שמגיעות ממקום שמאד רוצה להבין, אבל אולי לא באמת.
שהתחושה (שלי/שלנו) בשיחות האלה, היא שמנסים "להעיר" אותי, להראות לי שאני חיה בלהלהלנד.
לא פעם חשתי בהתנשאות מהסביבה כשאמרו לי כל מיני דברים:
"עכשיו את מדברת מתוך... תראי שאח"כ תראי ותגידי אחרת"
"כשיבוא מישהו חדש ותתאהבי, תראי שמה שאמרת על בעלות לכל החיים, יתברר כשטויות"
וכו'

ואתם יודעים מה ? אולי זה נכון, אולי אשנה את דעתי ומתישהו אראה דברים אחרת...
אבל אולי גם לא (בנתיים לא, גם אחרי שחוויתי קשר התמסרות נוסף, עמוק ומדהים לא פחות).

ואז אני חושבת, האם אנשים באמת יכולים להבין ולקבל משהו שהוא הפוך ממי שהם ?
האם הצדקנות הבסיסית שלנו, נותנת לנו מקום לקבל שיש דרכים אחרות, שהן אמיתיות באותה מידה ?

אותה חברה (שמכירה אותי ואת חיי די טוב) אמרה לי בטלפון, שבעניין הזה אני באמת די שונה.
שהמבנה הריגשי שלי כנראה אחר, שהמנגנון המנטאלי והנפשי שלי, כנראה עובדים אחרת.
ואני מסכימה איתה וגם חושבת שזה לא יותר טוב משל אחרים, ולא בהכרח פחות טוב משל אחרים, פשוט אחר.

ואגב, זה בא לידי ביטוי גם בתחומים אחרים בחיים שלי, וגם בצדדים אחרים בתוך מערכת היחסים.
(ולמי שמכיר אותי בטח קופצות דוגמאות שלנו מהחיים).

דבר אחרון שחשוב לי להגיד...
לא הייתי פוצחת במניפסט השרשורי הזה מיוזמתי ולא חיפשתי את "הספין התקשורתי",
אבל השאלה הייתה כל כך ממוקדת (אליי) ונגעה בנקודה כל כך רגישה אצלי, שנסחפתי לכאן.
מי שק(ו)רא את הבלוג שלי, בטח לא מופתע משום דבר שכתבתי כאן,
ואני בדר"כ מעדיפה לחשוף אותי בבלוג, שבו יש לי שליטה (כן, אני פריק קונטרול אם לא שמתם לב),
הבלוג (אולי) נראה להרבה פחות עיניים, ואני יכולה למחוק בו (או אותו) בכל שלב.
כאן אני חשופה לשיפוטיות (להתקפה ולפירגון) הרבה יותר.
כבר קיבלתי הודעות של אנשים (אפילו קרובים אלי מאד) שעוד רוצים להגיב,
חלקם מבקשים אישור לתת גם תגובה לא מפרגנת/אוהדת, אז הכנתי את עצמי נפשית.
ואולי התגובה הזו, היא סוג של ריכוך לעצמי, לחזק את עצמי עוד לקראת הבאות ?
(כי השרשור הזה, גם אם ישקוט ויקבר בין כל שאר השרשורים, תמיד יוכל לצוץ לו מחדש).

דבר אחרון (באמת באמת)...
בלב הקטן שלי, יש כמויות אהבה שלפעמים נדמה לי שיפוצצו אותו.
אני מקווה שכל מי שנכנס(ה) לי אי פעם ללב, ויש פה כמה כאלה...
יודע(ת) שתמיד, אבל תמיד... האהבה שבלב שלי, נשארת.

בטי בום​(שולטת) • 29 באוג׳ 2012

כשאת מסבירה לאט אני קולטת מהר

אני יכולה להזדהות מהכיוון השני, לא עם כולם אבל יש אחד שלא משנה איפה הוא יהיה ועם מי אני תמיד ארגיש שהוא שלי עדין
וזה לא קשור לסשנים או סקס, יש את החיבור האמיתי הזה ותחושת הבעלות שלא עוברת
וגם אם תהיה לו מלכה אחרת הוא עדין יהיה שלי בדרך מסוימת מה שלא יפחית לרגע את הכבוד שלי לקשר שלהם.

שלגי • 29 באוג׳ 2012

אינני יכולה להעיד על כוונתו של איש מלבדי. פתחתי את השרשור משום שמה שספרה מישלי בשרשור ההוא היה לי לא מובן ולא ממקום שיפוטי אלא ממקום שניסה להבין באמת.
מאחר ואני נוטה שלא להחשף בפן הרגשי מעטים יודעים עד כמה עמוקה היתה ההתמסרות שלי בשתי מערכות היחסים הארוכות שהיו לי, אני גם לא ארחיב על זה בעתיד כנראה (-:
מי שמכיר אותי היטב יודע עד כמה זה טוטאלי ועוצמתי אצלי.
אין כל ספק כי שלגי של היום אינה שלגי מלפני 12 שנים לפני פרוץ מערכת יחסי השליטה הראשונה שלי שנמשכה למעלה משלוש שנים.
נדמה לי שכל מערכת יחסים משמעותית ועמוקה משנה אותנו. במקרה שלי לפחות, השינוי המהותי ביותר חל כשהתחלתי את מערכת היחסים שלי עם בני הבכור לפני כך וכך שנים.

ולעניין שולטים/דומים משמעותיים אין ספק שתמיד יהיה להם מקום אצלי גם אם לפחות במקרה הראשון לא שוחחנו מזה שנים ארוכות.

מסתבר שם לטוטליות והתמסרות יש פנים רבות שונות ומשתנות ואין רק דרך אחת נכונה (כמובן) אלא דרכים שונות ומשתנות המתאימות לאנשים שונים.

מישלי • 29 באוג׳ 2012

שלגי,
לא התכוונתי ממש אליך ספציפית, גם לא באופן אישי למי מההאחר/ות שהגיבו כאן.
זו פשוט איזו תחושה מצטברת, מתוך הרבה מאד תגובות, אמירות ושאלות שהופנו אליי בשנתיים וחצי האחרונות.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי ואני מספיק מובנת.

ותודה ששיתפת גם את.