"זה כי אני אוהב אותך "

"את אוהבת שאני מספר לך. הכוס שלך כבר מחובר בחיבור ישיר לכאב שזה מייצר בך. לאט לאט את מתמכרת לעונג הזה, ואת לא תוכלי להפסיק. זו האמת. אז אני אספר לך קצת. בואי לידי קרוב כשאני מספר לך על הדברים שאני הולך לעשות בך. על הדברים שאני הולך לעשות בה כי אני אוהב אותך. אני מטורף עליך, את יודעת, וזה בדיוק מה שעושה את זה כל כך טוב. אני רואה אותך נאבקת באינסטינקטים שלך, זה מחייך אותי לפעמים איך השדים שלך מגביהים לעוף כשאני רק נושף. איך הצל שלהם הולך ומתארך, רק כי הם יושבים על כתפיי.

כן, אני הולך לספר לך איך העונג שלי יתעצם ממנה, מהבשר שלה שיחמם את הבשר שלי שידחק לתוכה ויערבל לה את המוח ואת הלב. לא מתוקה שלי, אני מספר עכשיו ואת מקשיבה. המבט הנעלב שלך, עוד מעט נגיע אליו, תסמכי עלי. הקול שלי מפחיד אותך פתאום? למה מתוקה? את לא צריכה לפחד ממני. הנה אני אפרוש אותך עכשיו על המיטה, ממש כמו שאני אפרוש אותך מולה, ואת תהיי גאה שבכזו אהבה ורוך אני מטפל בך שם מולה, ויהיה לך את החיוך המתוק הזה עם הגומה והעיניים הנוצצות. יהיה לך המבט הזה שחוזר לגיל תשע.

את תרימי את האגן מולי, מבקשת. אבל אני אחייך ואמתח את הידיים שלך לצדדים ואקשור. גם רגליים פשוקות אני אקשור לצדדים. אני אספר לך כמה את יפה, וכמה אני רוצה לעשות בך דברים עכשיו, והעונג שבך יגאה. בשניה שאני אקום אליה המבט שלך ישתנה, ויהפוך למבט הנעלב, כל כך נעלב. אני פשוט אסביר לך שעכשיו את רק חפץ. סדין. סדין שלנו. ששש.. קשה לי לראות אותך ככה עלובה ונעלבת, אז אני חושב שאני אניח אותה ממש על המבט הנעלב שלך, ככה טוב. מעכשיו את תרגישי אותי בעיקר דרך התנועות שלה. ההתרגשות שלה, הגניחות שלה. דרך תנועות האגן כשאני מלקק אותה כל כך כל כך קרוב לכוס הנעלב והרטוב שלך. כל כך קרוב שהריח שלו מציף את הנחיריים שלי, כשאצבעות שלי חוקרות לראשונה את הכוס שלה, מרימות לה אורגזמה שעוד מעט יזליג ממנה נוזלים שיספגו בך. אמרתי לך כמה אני אוהב אותך? מאוד אוהב, אחרת הייתי עושה לך את זה?

למה את מייללת עכשיו? מה קרה בייבי? למה האגן שלך נע אלי כשהעיניים שלך דומעות? אני נורא? ממש לא מתוקה שלי. לפחות עוד לא. זו באמת רק ההתחלה. החלקים הנוראיים יגיעו עוד מעט. אני יודע שאת רוצה למתוח את הכוס שלך על הזין שלי כדי שהוא יגרש את הכאב וימלא את החור שאני פוער לך בלב. לא. לא. אני לא מסכים, את יודעת שאני לא מאמין בקיצורי דרך והקלות. בטח לא כשאני מספר לך איך הרחם שלה מבקש אותי, ואיך הזין שלי כבר לא יכול לחכות כי הוא רוצה להעטף בה. בטח לא כשאני מפשק אותה עליך, ומעביר את הזין שלי בין הירכיים שלך הישר אל תוך הכוס שלה, ונועץ את הלב שלך עלי. אני כל כך אוהב אותך, שאני לא יכול שלא לנעוץ אותו שוב ושוב. לחורר את הלב הזה שלך ולבעול אותו בכל דרך אפשרית. עכשיו בואי ותגידי לי יפה תודה. על מה? על זה שאני טוב אליך, יבתזונה. כן, ככה, את מודה לי כל כך יפה. נכון שאני טוב אליך? כן. עכשיו תפשקי."

אכלת לה את הראש בן אדם - "תפשקי רגליים" היה סוגר פה את הפינה.

הרגע הנכון הוא כשהצלע השלישית מודעת היטב להיותה מיותרת.
כולנו סובלות מחוסר בטחון באהבה ברמה כזו או אחרת וזה מבחן משובח ליכולתנו להתעלות ולהבין כמה אנחנו חשובות ורצויות.
בנוגע לביקורת ובכן בעייני אין לה כל מקום.
אדם בסטייתו יחיה וכל האוהב הרי זה משובח!

כמי שהיתה בעבר במקום הזה בשתי מערכות יחסים ארוכות - נדמה לי שהחוויה תלויה לחלוטין בעד כמה אני מרגישה מוגנת ובטוחה במערכת היחסים, עד כמה אני אהובה ועד כמה "רואים" אותי.

כמי שלא תעשה זאת עבור עצמה, ובוודאי שלא תתנדב לכך, אבל כן מרטיבה מהמחשבה (נו סוטה, אין מה לעשות) - כשחשתי בטוחה, החוויה היתה בסופו של יום מעצימה, במקרה השני כשלא חשתי בטוחה ואהובה באמת - באופן כללי ניתן לומר שזה היה חראבנה, לפחות עבורי.



וכפי שאמרו כאן לפני, אתם בהחלט מקור השראה (-:

זה הגיוני ביותר שכן כאשר הוזמנת להצטרף לזוג ודאי לא חשבת על פוליגמיה אל עבר השקיעה.
ואם כן נו שוין, כל אחד וכאביו וכל אחד וסטיותיו.