יחסי יזיזות כשצד אחד רוצה יותר

פרלין​(נשלטת){ש} • 20 באפר׳ 2013

לדעתי, (הנה, בזאת הוסף ה-לדעתי המקודש), יחסי יזיזות הן אחת הטרגדיות של הזמן המודרני. כמעט תמיד מישהו רוצה יותר מהצד השני, כמעט תמיד זה נגמר רע - בכאב לב גדול ובמפח נפש.

בקשר לאותו בחור, אם הוא היה אציל, ג'נטלמן, הוא היה מסיים את הקשר, כמובן. אבל בני האדם לרוב לא אציליים במיוחד, אלא פשוט אנושיים וכנראה שהקשר הזה מספק לו משהו ועונה, גם אצלו, על צורך עמוק שלו. (כן. יותר עמוק מהצורך בזיון.) אבל מכיוון שכנראה הוא לא כן מספיק כדי לבדוק עם עצמו מה הקשר נותן לו ולמה גם הוא מסתפק במועט, החברה שלך תצטרך לתפוס אומץ ולנתק איתו את הקשר.

מנסיוני, זה ייקח קצת זמן והרבה אכזבות, אבל זה יקרה. אם ירצה השם זה יהיה נסיון טוב והיא תתפתח מזה ולא תחזור להסתפק בפירורי אהבה מיטתיים.

האם הוא יתאהב בה? היו דברים מעולם, אני מניחה. אבל כמה דברים כאלה היו מעולם?

ועד שזה יגמר לה, היא יכולה לעשות את מה שכולנו עשינו : לשמוע את "תמיד כשאתה בא" בלופ ולקלל אותו, את עצמה ואת העולם כולו.

http://www.youtube.com/watch?v=9hvSfImLl8g

walking dead • 20 באפר׳ 2013

ג'ין, גם אני הייתי במערכת יחסים כזו. ועם כל הקושי הטמון בכך החלטתי לקחת את עצמי בידיים, למרות שהייתי מאוהבת עד מעל לראש, ולסיים את מערכת היחסים מיוזמתי.

הוא לא שמוק מהסיבה שמראש הוא לא משלה אותה. הוא הבהיר לה את המצב ונתן לה את כל הכוח לקבל את ההחלטה שלה וזו הנקודה שלי - שזו החלטה אישית שכל צד יכול וצריך לקבל. ואם היא יודעת שהוא לא יאהב אותה, למה לה להמשיך בכך? זו בחירה קשה מאוד, נכון, אני יודעת. היא שוות ערך לקריעת חתיכה מהלב. אבל היא אפשרית.

'Bambi'​(אחרת) • 20 באפר׳ 2013

זה בדיוק העניין, אני לא חושבת שבזה שהוא אומר לה שהוא לא מאוהב בה - פה נגמרת האחריות שלו.
זה נשמע כמו כסת"ח מהסוג הכי נחות.
אני אישית לא מקבלת את זה. בעיני כל עוד הוא יודע שהיא מאוהבת בו אזי יש כאן סוג של ניצול.

פרלין​(נשלטת){ש} • 20 באפר׳ 2013

ברור. הוא שמוק. אבל עדיין היא זו שתצטרך לעשות את העבודה הקשה ולהיפרד ממנו.

שתחתוך

DanaDomme​(שולטת) • 20 באפר׳ 2013

ברור שהאחריות היא עליה בלבד, שתקום ותלך או שתיפגע ולא תתלונן אחרי זה.

walking dead • 20 באפר׳ 2013

אז כנראה שלא נגיע להסכמה בנושא, כי אני מאמינה גדולה באחריות אישית.
מרגע שהתחלתי לקחת אחריות על עצמי ועל ההחלטות שאני מקבלת, החיים שלי השתנו. וברגע שהבנתי שמגיע לי קצת יותר מהתפשרות על בני זוג שלא מתאימים לי בעליל או שאני יודעת שלעולם לא יאהבו אותי בעוצמה בה אני מסוגלת לאהוב אותם - החיים שלי ממש השתנו.

במקום לכעוס על מישהו שידעתי שלעולם לא יאהב אותי ולהאשים אותו בניצול או בהיותו חתיכת חרא, החלטתי פשוט לסיים איתו את מערכת היחסים עם כל הקושי הטמון בידיעה שלעולם לא אראה אותו יותר.

אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאות "אלון גל" חבוטות... אך על בשרי חוויתי ולמדתי.

'Bambi'​(אחרת) • 20 באפר׳ 2013

אין מחלוקת על כך שאם לא תדאג לעצמך אף אחד לא ידאג לך וזה התפקיד שלך להפסיק את מערכת היחסים הלא מספקת וללכת.
אני רק אומרת שזה עדיין לא מסיר אחריות מהצד השני.
אבל מותר גם לא להסכים, הכל בסדר

Mary Jane • 20 באפר׳ 2013

לראייתי, יש כמה דרגות של התנהגות מוסרית.

בדרגה היסודית, הבסיסית, מובן שכל אדם אחראי למעשיו ולבחירותיו ואין לו אלא להלין על עצמו, כפי שציינו קודם לכן. וזה ברור, שלא נטיל את האחריות על איש, והכל טוב ויפה. בדרגה גבוהה יותר, של אכפתיות או אפילו 'אצילות-נפש', אם תרצו, האדם מסוגל לראות מעבר לצרכיו האישיים ולהנאותיו הקטנות, ולנקוט בצעדים שמבטאים את ההחלטה הטובה והמועילה גם עבור אחרים. במובן זה, ככל שהפרטנר בו מאוהבים הוא אכפתי יותר או 'אצילי' יותר, הוא יהיה מסוגל להתעלות ולסיים את הקשר, מתוך ראיה רחבה, מתוך התחשבות באדם מולו, אשר כואב את העובדה שאינו מקבל את מה שהוא צריך.

יחד עם זאת, אין לצפות מאחרים שיהיו כאלה, או להאשימם ב"ניצול". ראשית, כי האחריות על חיינו תמיד מוטלת על כתפנו ולא על כתפי הזולת. שנית, מאחר שאי אפשר לתבוע מאדם להיות אצילי או מפותח יותר ממה שהוא. או שאתה כזה וזה נובע ממך, או שאינך כזה. אניוואי, למרות שזה לא שכיח ואולי דווקא בגלל שזה לא שכיח, אני תמיד מוקסמת מביטויים של אצילות-נפש אצל אנשים. זו התכונה השובה ביותר, ואשר העדרה מציק לי יותר מכל (:

מה יצא לך מזה?

DanaDomme​(שולטת) • 20 באפר׳ 2013

השאלה היא מה יצא לך מזה שתאשימי אותו בזה שהוא לא לקח אחריות כשהלב שלך ישבר? את מחפשת אשמים או רוצה להיות מאושרת? כי אם את מחפשת להיות מאושרת את זו שאחראית על כך ולא אחרים.
זה קצת מזכיר לי את העבדים שבוכים כאן שעשקו אותם כספית כשהם פשוט יכלו לעשות את ההחלטה השקולה, ההגיונית, הנכונה ולא לתת לאף אחת לנצל אותם.
אם תחשבי על זה קצת יותר תביני שהבריחה מאחריות כאן היא שלך.

Lordpain​(שולט) • 20 באפר׳ 2013

ג׳ין, את מרבה לדבר על האחריות שלו, והיכן בדיוק מתחילה האחריות שלה?
להיות מאוהב לא אומר שאין את היכולת להפעיל שיקול דעת, זה כן נהיה קשה יותר
אבל לא ברמה שהאדם מאבד את שיקול הדעת, לסוג כזה של אהבה (שבה האדם מאבד את שיקול הדעת) יש שם אחר
קוראים לה אהבה אובססיבית, ורק במקרה כזה נופלת האחריות על הצד השני לסיים את הקשר
אבל בואי לא נקרא לכל אהבה, אהבה אובססיבית ונשלול מהצד המאוהב כל אחריות עצמית.