שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוצה ולא רוצה

הוא​(שולט)
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013

רפאל בכנות ובלי ענין לתקוף

הוא​(שולט) • 4 במאי 2013
אני תוהה האם לא עדיף לעשות בדסמ על ללהג על דיסוננסים וקונפליקטים.
עבורי בדסמ הוא בטוי לנהנתנות ואני בספק אם ניתן להנות מבדסמ תוך התיסרות סיזיפית.
אתה שואל " עד כמה אנשים מתמודדים עם דברים כאלו בהקשר בדס"מי?" ואני תוהה מה זה משנה
ואיזו מטרה או תובנה אמורה התשובה לתרום למשהו או למישהו.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 11 שנים • 5 במאי 2013
אבל הוא, לא אצל כולם בדס"מ הוא ביטוי לנהנתנות בלבד. למה נראה שזה מטריד אותך שיש אנשים שכן רוצים וחשוב להם להתפלסף בנושא? וזה ממש לא סותר לעשות בדס"מ.
the rain song
לפני 11 שנים • 5 במאי 2013
the rain song • 5 במאי 2013
רפאל כתב/ה:

the rain song,
אני מסכים איתך שיש באדם כוחות נפש שאינם פועלים תמיד בהרמוניה. אבל הרמב"ם למשל, שאת שמו הזכרת בתגובתך, האמין שבסופו של דבר ראוי שהשכל ישלוט באדם, וששלטון כזה הוא מן האפשר. כלומר, בסופו של דבר תיתכן בנפש הרמוניה. גם הפסיכולוג ליאון פסטינגר, טען שאחד המניעים המרכזיים בחיי הנפש שלנו הוא יצירת עקביות והתרתן של דיסוננסים קוגנטיביים. או כפי שפייה התבטאה מוקדם יותר, כשאנחנו חושבים על הדיסוננסים שלנו "זה די מטריד". אבל מה אם מובנים בנו כל מיני דיסוננסים שקשה מאוד, או אפילו בלתי-אפשרי להשתחרר מהם? ומה שמעניין אותי במיוחד הוא אם אנשים סובלים מדיסוננסים כאלו בהקשר בדס"מי.

האמת היא שאני חושבת שזה מושג בקבלה ורק בגלל שקראתי פעם פרשנות של הרמב"ם בהקשר הזה, טעיתי כשציטטתי אותו.
היהדות, ובעצם כל הדתות אני חושבת, דוגלים מאוד בנצחון הרוח והנפש על הגוף.

כשאדם רוצה לרדת במשקל וטוען "אני לא מצליח" בעודו אוכל בורקס, נהוג לומר לו - אתה לא באמת רוצה.
הוא מאוד רוצה, אני בטוחה, כפי שמעשן רוצה להפסיק לעשן ונרקומן רוצה להגמל מסמים.
העניין הוא שאין כוחות/יכולת להתמודד עם מה שכרוך בכך.
כי זה אף פעם לא מספיק רק לרצות. תמיד כרוכה עבודה בפתרון דיסוננסים.
כאן מדובר על תקלה מסויימת ועם עבודה מסויימת אפשר בדרך כלל לתקן את זה.
וזה נורא נורא קשה ולא כולם מצליחים ועדיין, זה אפשרי בעיני.
אבל אני חושבת שאין לנו מספיק ידע כדי לטפל בדיסוננסים עמוקים יותר, כאלה שנוצרו אולי בשלב הינקות שלנו.
בטח שיש בבדסמ. יש אנשים שלא מוטרדים מכך והם פשוט נהנים ממה שהם.
ויש שלא שלמים עם זה והם מנהלים יחסי אהבה/שנאה עם עצמם בעיקר.
פתרון? קטונתי ולא בטוח שאפשר לטפל בזה בכלל.
ככל שאנשים משלימים עם מי שהם מהר יותר, כך מובטחים להם חיים טובים יותר, אני חושבת.

דרך אגב, בקשר למה שפייה אמרה, אני לא מוצאת את זה מטריד כלל.
האדם הוא יצור מורכב מאוד שמסוגל לעשות, לחשוב, להרגיש המון דברים בו זמנית.
זה כל כך טבעי בעיני.
רצסיבי​(נשלט)
לפני 11 שנים • 5 במאי 2013
רצסיבי​(נשלט) • 5 במאי 2013
אני לא מוצא קושי או סתירה ב"אבסורד" הלכאורי של הנאה ממשהו שנכפה עליך.
מישהי יכולה להיאנס ולהירטב מזה, והאונס יישאר אונס לכל דבר ועניין.
זה בדיוק כמו שאם הייתי חס על אווזים מפוטמים, ומישהו באיומי אקדח היה מכריח אותי לאכול כבד אווז. האם לא הייתי נהנה מזה? הייתי.
האם ההנאה שלי מבטלת את העובדה שזה נכפה עלי? לא.
כנ"ל עם אונס, שמביא אחריו לרטיבות (וזה למרות שאני מניח שברוב המקרים, לא היינו מגיעים למצב הרטיבות).

לגבי בדס"מ, מלכתחילה מדובר בסוג של משחק. הכפייה היא לא כפייה של אונס, אלא כפייה בכאילו (כי קודמת לה הסכמה להיכפות), ולכן האבסורד של הנאה-כפייה הוא דבר שאפילו ניתן לומר שהוא מוטבע בבדס"מ.
OutOfReach​(נשלטת)
לפני 11 שנים • 5 במאי 2013
OutOfReach​(נשלטת) • 5 במאי 2013
אני לא חושבת שיש תקלה בכך שיש למישהו רצונות מנוגדים, או אם מישהו עושה משהו שהוא לא תמיד חושב שהוא הכי נכון. אני לא ממש רוצה להיכנס לדוגמאות שלא קשורות לבדס"מ אבל בעיניי זה נורמלי לחלוטין ואין צורך לתקן את זה.

מבחינה אישית, אני מוצאת שיש סינכרון די שלם בין האופי שלי ומה שאני עושה עם בן הזוג שלי. אני אוהבת שהוא מחליט בשבילי, אין לי בעיה עם זה היות והאופי שלי הוא מאוד כנוע. לא קרה לי שעשינו משהו ובראש שלי אמרתי לעצמי שאני לא רוצה, או הייתה לי התנגדות לזה.
ייתכן שפשוט עוד לא הגעתי לנקודה הזאת וזה עוד יקרה, בנתיים אין לי ניגודים פנימיים. אני אוהבת לארגן דברים בראש שלי לפי מגירות (אני וה-OCD שלי..), יש לי זמן לכאב וזמן לרומנטיקה, זמן לכוח וזמן לרוך. זה עובד מצויין עד כה.
נוריתE
לפני 11 שנים • 5 במאי 2013
נוריתE • 5 במאי 2013
בכל מקום ישנן פשרות,גם כאן
נוריתE
לפני 11 שנים • 6 במאי 2013
נוריתE • 6 במאי 2013
העניין הוא,שאצלנו
אין כפיה אמיתית

לא על פי חוק מדינה ולא על פי "חוקי" החברה

כי אצלנו הרי הכל נעשה מהסכמה וידיעה מראש
וכל אחת יכולה לקום וללכת או להפסיק מעשה שלא מוצא חן בעיניה
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 11 שנים • 6 במאי 2013
פרלין​(נשלטת){ש} • 6 במאי 2013
לא חושבת שקיים אפילו רגע אחד באקט הבדסמי שבו אין לי רצונות סותרים. ומעניין לחשוב על זה שרצונות סותרים יכולים להתקיים בכזו עוצמה בו זמנית.
רפאל
לפני 11 שנים • 8 במאי 2013
רפאל • 8 במאי 2013
אני חושב שמשפט כמו "יש לך אישיות מורכבת, ולפעמים אתה חווה רצונות סותרים" הוא מסוג הפשטים שקוראים בקלפים ירבו להשתמש בהם. זה משפט שנשמע עמוק, אבל כמעט כל אדם יאשר אותו. משפטי סתירה הם אולי גם מן הנפוצים ביותר בפרופילים:
"בעל תפקיד ניהולי בכיר ביומיום, וגם עבד נרצע בלילה."
"עצמאית ודעתנית, וגם שפחה כנועה."
"אישה וילדה."

לא לעניינים כאלו התכוונתי, מן הסתם. אני מניח שגם אפשר לחוות דיסוננס פנימי אם האדון רוצה לספק את תשוקותיו בדיוק בזמן שבו משדרים את האח הגדול, ואז השפחה נקרעת בין הרצון לספק את האדון לבין הרצון לצפות באח הגדול. אבל גם לזה לא התכוונתי. בשביל לשים דברים בפרופורציה הקדמתי והדגמתי באמצעות מקרה שבו מישהי שעוברת אונס, אבל גם חווה אותו כמעורר מבחינה מינית. נדמה לי שקצת יותר קשה להתמודד עם דיסוננס כזה. אפילו לא תמיד קל להודות (גם בינך לבין עצמך) בקיומו. קושי מסוג זה אני מוצא בדברים של הגמד האמיץ:

Brave Dwarf כתב/ה:
BDsM מנוגד להשקפת העולם שלי מתחילתו ועד סופו, הוא מנוגד למוסר, לראיית עולם, לחינוך לו חונכתי ולחינוך לו אני מחנך. פתרון ההסכמה אינו פוטר אותי מייסורי מצפון כי איני רואה בו מעבר למטרייה קרועה בקצוות. בדומה לגבר המקיים יחסים אינטימיים עם אישה שמאוהבת בו בידיעה שבכך הוא מגרד את פצעיה וגורם להחמרה במצבם, גם מערכת יחסים BDsMית, לדעתי, נסובה סביב מקומות כאובים.


במידה מסויימת אני גם מזדהה עם הדברים הללו. האמוציות שמושכות אותי לבדס"מ הן אפלות, ובהרבה מקומות מנוגדות להשקפת העולם שלי. מדי פעם צץ באמריקה (ארץ האפשרויות הבלתי נדלות) סיפור על נערה שנחטפה בגיל צעיר, שעשו ממנה שפחת מין, ושבמשך שנים לא ברחה מן החוטף שלה למרות אינספור הזדמנויות לעשות זאת. פעם קראתי ספר שמסביר איך דברים כאלו מתרחשים, ומה חוטף צריך לעשות כדי לשטוף לבחורה צעירה את המוח ולעשות ממנה שפחת מין. זה היה נורא נורא מעורר ונהנתני, ולרגע אחד גם אני חשבתי אז לעצמי "למה לדבר כשאפשר לעשות". icon_smile.gif
רפאל
לפני 11 שנים • 8 במאי 2013
רפאל • 8 במאי 2013
יולי Yuli כתב/ה:
קראת את "וידויים" של אוגוסטינוס? אני סתם מתעניינת, זה לא כזה חשוב אבל הוא מדבר שם הרבה על הקטע הזה.

בהחלט. אוגוסטינוס הוא לגמרי בקטע של רצון אישי שסותר רצון אלוהי, ודיסוננסים קולוסאליים שהוא קורא להם בשם חטאים. icon_smile.gif