up u rs(אחרת) |
לפני 11 שנים •
20 ביולי 2013
אותי השירשור הזה מטריד
לפני 11 שנים •
20 ביולי 2013
up u rs(אחרת) • 20 ביולי 2013
מאוד מטריד.
אתן יודעות שמותר לכן להגיד "לא" להכל בכל מצב, גם אם הגבר שמולכן נמצא כרגע במסכת ה"אדון", כן? ברור לכן שה"עונש" הוא משחק ואתן לא חייבות להסכים לכל "ענישה" גם אם ה"אדון" מעיל את מניפולצית ה"אתלא נשלטת אמיתית" או מאיים בנטישה? ולשאלתך- איבוד הקו בין דימיון למציאות מסוכן מאוד ולעיתים-לא מאפשר לחצות אותו חזרה ומשליך על עוד תחומים בחיים. יש דברים שעדיף להשאיר בפנטזיה. גם הרבה פחות כואב שם. ואיימי- ריגוש ואדרנלין יש גם בספורט אתגרי. בתור מי שמכירה מקרוב גם בדסמ וגם ספורט אקסטרים- אני יכולה להגיד לך שבספורט אקסטרים הריגוש הרבה הרבה יותר גבוה. (בגלל שגם הסכנה היא אמיתית ולא משחק תפקידים מטופש בחדר השינה. כשתהי תלויה בגובה 20 מטר, וחושבת על איזו אבן בדיוק להניח את הרגל ואילו מהן נראית בסיכון התפוררות הכי נמוך- תביני) |
|
בלוסום(לא בעסק) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
Re: אותי השירשור הזה מטריד
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
בלוסום(לא בעסק) • 21 ביולי 2013
סיגורני כתב/ה: מאוד מטריד.
אתן יודעות שמותר לכן להגיד "לא" להכל בכל מצב, גם אם הגבר שמולכן נמצא כרגע במסכת ה"אדון", כן? ברור לכן שה"עונש" הוא משחק ואתן לא חייבות להסכים לכל "ענישה" גם אם ה"אדון" מעיל את מניפולצית ה"אתלא נשלטת אמיתית" או מאיים בנטישה? ולשאלתך- איבוד הקו בין דימיון למציאות מסוכן מאוד ולעיתים-לא מאפשר לחצות אותו חזרה ומשליך על עוד תחומים בחיים. יש דברים שעדיף להשאיר בפנטזיה. גם הרבה פחות כואב שם. ואיימי- ריגוש ואדרנלין יש גם בספורט אתגרי. בתור מי שמכירה מקרוב גם בדסמ וגם ספורט אקסטרים- אני יכולה להגיד לך שבספורט אקסטרים הריגוש הרבה הרבה יותר גבוה. (בגלל שגם הסכנה היא אמיתית ולא משחק תפקידים מטופש בחדר השינה. כשתהי תלויה בגובה 20 מטר, וחושבת על איזו אבן בדיוק להניח את הרגל ואילו מהן נראית בסיכון התפוררות הכי נמוך- תביני) יש אנשים שלא משחקים בזה ובטח ובטח שלא רק בחדר המטות. אני *באמת* כנועה ופסיבית ברוב אופיי, אני לא משחקת שום משחק. אם את עושה זאת יופי לך אבל אל תכלילי ובטח שאל תשפטי ותעליבי. |
|
walking dead |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
Re: אותי השירשור הזה מטריד
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
walking dead • 21 ביולי 2013
סיגורני כתב/ה: מאוד מטריד.
אתן יודעות שמותר לכן להגיד "לא" להכל בכל מצב, גם אם הגבר שמולכן נמצא כרגע במסכת ה"אדון", כן? ברור לכן שה"עונש" הוא משחק ואתן לא חייבות להסכים לכל "ענישה" גם אם ה"אדון" מעיל את מניפולצית ה"אתלא נשלטת אמיתית" או מאיים בנטישה? ולשאלתך- איבוד הקו בין דימיון למציאות מסוכן מאוד ולעיתים-לא מאפשר לחצות אותו חזרה ומשליך על עוד תחומים בחיים. יש דברים שעדיף להשאיר בפנטזיה. גם הרבה פחות כואב שם. ואיימי- ריגוש ואדרנלין יש גם בספורט אתגרי. בתור מי שמכירה מקרוב גם בדסמ וגם ספורט אקסטרים- אני יכולה להגיד לך שבספורט אקסטרים הריגוש הרבה הרבה יותר גבוה. (בגלל שגם הסכנה היא אמיתית ולא משחק תפקידים מטופש בחדר השינה. כשתהי תלויה בגובה 20 מטר, וחושבת על איזו אבן בדיוק להניח את הרגל ואילו מהן נראית בסיכון התפוררות הכי נמוך- תביני) אותי מטריד יותר שיש אנשים שמתייחסים לנטייה מינית של אחרים כאל "משחק מטופש". ולהשוות בין בדס"מ לספורט אקסטרים רק מראה עד כמה את בורה בנושא. |
|
up u rs(אחרת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
לכל אילו שהתגובה הקודמת שלי דרכה על יבלת
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
up u rs(אחרת) • 21 ביולי 2013
תזהרו מאוד מאובדן הקו בין דימיון ומציאות.
זה בדיוק הקו בין משחק מטופש (כן ספיריט נשמה...אני לא חושבת שאת יודעת מה אני יודעת או לא , אבל "אדוני -גבירתי" זה בעיקר משחק מטופש.אין שום בעיה לשחק אותו כל עוד מודעים אליו ולא מאמינים בו ב100%) לאברבנל. בעיקר מי שמראש "כנועה באופיה"- מה שעלול לחשוף אותה לניצול ואובדן העצמי. |
|
קתרין(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
מוזר
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
קתרין(נשלטת) • 21 ביולי 2013
מוזר בעיניי להשוות ספורט אתגרי או אקסטרימי ל"משחקי שליטה" בחדר המיטות.
שניהם מתייחסים לאזורים שונים של הנפש ואינם מפעילים את אותו הריגוש. ההשוואה היחידה הרלוונטית ביניהם היא בעניין נטילת הסיכון והריגוש הממכר שיש בכך. גם כאן וגם כאן ישנה נטילת סיכון מסוימת שעשויה (או עלולה ?) להתעצם בנסיבות כאלה ואחרות. האם ניתן לומר בודאות שבחירת מדרך רגל חלקלק בזמן טיפוס על הרים יהיה מסוכן יותר מאשר "הליכה לאיבוד" בתוך משחק שליטה? פה הסכנה היא אולי גופנית ופה היא נפשית אבל ההשפעה על היומיום יכולה להיות עצומה בשני המקרים. ועוד בעניין השימוש במילה "משחק": אני חושבת שהחיים עצמם הם משחק אחד גדול וכל מי שלא חושב ככה עלול להסתכן בלקחת את עצמו יותר מדי ברצינות |
|
up u rs(אחרת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
מבחינת המוח
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
up u rs(אחרת) • 21 ביולי 2013
הריגוש הוא זהה ואף גורם להפרשה של אותם הורמונים (אנדורפין ואנדרנלין. בניגוד לסקס "רגיל" שמשחרר רק אנדרופין )
אבל בהחלט מסכימה איתך שאחת הבעיות החמורות של אנשים כאן זה שלוקחים את משחק התפקידים הזה יותר מידי ברצינות. |
|
ראש השבט(שולט) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
דו שיח בלתי אפשרי..
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
ראש השבט(שולט) • 21 ביולי 2013
שימו לב לכך שכל אחת מכן רואה תמונה שונה עם קריאת אותה השאלה
לדעתי,כל אחד ואחת כאן, ובכלל בענייני רגש והתנהלות מינית,מרגיש וחווה מעט אחרת. לכן,להשוות, להגדיר, להכניס את הכל לתשובה אחת קצרה כאן? אין נכון ולא נכון. טוב או לא טוב. צודק או טועה.. כל אחד כפי שמרגיש לו נכון. כל מה שעושה טוב.. בלי תוויות ובלי הגדרות.. |
|
up u rs(אחרת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
בטח שיש נכון או לא נכון
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
up u rs(אחרת) • 21 ביולי 2013
"לא נכון" זה מה שגורם לך להזיק לעצמך או לעשות דברים שלא נכונים או מועילים לך כדי לרצות את ה"אדון" .
הרבה יותר מידי נשלטים/ות שפגשתי עברו את הקו הזה יותר מפעם אחת. ובתור בעל ניסיון גדול משלי- אני בטוחה שגם לך יצא לאסוף רסיסי אדם מהריצפה. לא תמיד הרסיסים האילו ניתנים לאיחוי. לעיתים הקרע שיצרים מאסטרים חסרי אחריות לנפש של הנשלט (ולעיתים , לנפש של עצמם, אבל את זה הם יגלו שנים אחר כך) - הוא בלתי הפיך. בממלכת הדימיון =הכל אפשרי. המציאות טיפה יותר מוגבלת. אסור לשכוח את זה. |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
בכוח המוח(שולטת) • 21 ביולי 2013
זה שטויות לך, סיגורני. וזה ״משחק״ לך. לאחרים זה זה יכול להיות מבעי אהבה עמוקים מאוד.
אני יכולה להבין למה את חושבת שספורט אתגרי מרגש יותר, אבל לא ראוי להגיד את זה בפורום של הספורט האתגרי ולא כאן? אני באמת חושבת שאת לא מבינה שמדובר בצרכים אמיתיים, שבאים לידי ביטוי באופן בועתי. להסביר את זה כצורך באדרנלין יהיה פשטני וחוטא למורכבות הצרכים של רבים כאן. |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
לפני 11 שנים •
21 ביולי 2013
בכוח המוח(שולטת) • 21 ביולי 2013
ולעניין עצמו כמו שאני מבינה אותו:
אנחנו בעלי צרכים מסויימים שמקבלים ביטוי במבנה מסויים של חוזה במערכת יחסים. בדר״כ לאור הצורך שלנו לחוות תחושות קיצון, אנחנו תוחמים זמני בועה, מייעדים ומייחדים מקום וזמן לכך. במקומות האלה אנחנו חופשיים לחוות *באמת* תחושות מסויימות, כאלה שמחייבות מציאות אלטרנטיבית לזמן מה. מאחר שאלה אינם הצרכים היחידים שלנו, אנחנו חוזרים גם למציאות הרגילה, שם אנחנו מספקים צרכים אחרים, אפילו הפוכים. כך, אדם יכול להיות בעל צורך מזוכיסטי, ובבועות מהסוג האמור יחווה כל מיני סוגים של כאב: גופניים ונפשיים/ רגשיים, אבל מחוץ לבועה יהיה לו צורך (מובן מאליו) להיות אהוב, עטוף ושולט בחייו. הצרכים ההופכיים האלה, המנוגדים, הם אלה שלמענם מקיימים את הבועה. את המציאות האלטרנטיבית, וככל שהצורך עמוק יותר, המחוייבות לעולם האלטרנטיבי הזה תגדל. בסופו של דבר, זו מציאות, כי חווים אותה. |
|