תהיות קיומיות בעולם הבדס"מ

גולוסקלפרה​(נשלט) • 6 בנוב׳ 2013

הוצאת לי את המילים מהמחשבות.
זה מעודד עצלות בקרב בני האדם.

Bent • 6 בנוב׳ 2013

קהל חדש, מוזמן לשאול שאלות, באמת, גם איך משתמשים בפורומים, וגם ואני מקווה ששאלות מהות יותר מעניינות

Bent • 6 בנוב׳ 2013

אני מדבר צינית שוטפת, זה ידוע מזמן.

וכדי לא להפנות את הדיון אלי, אומר מראש, שנכון, וברור לי מאליו, שגם אני עובר את תהליך ההתפתחות האישית שלי, מצד שני תחומי העניין שלי היום, ובעיקר בכלוב לא עברו שינוי מאוד מהותי שאני מודע אליו.

Re: תהיות קיומיות בעולם הבדס"מ

Bent • 6 בנוב׳ 2013

מדי פעם זה לא תמיד.

Re: תהיות קיומיות בעולם הבדס"מ

Bent • 6 בנוב׳ 2013

אליפל, אתה חזיר שובינסטי, עוכר ישראל, פטריוט מוצהר, תכניס איזה שהיא הערה או משהו על התחת שלך ושימושו, ושלא אשכח אשתך סוכריה.

אתה גם מוזמן להשאיר דיעה ולתרום ולא רק ציניות.

כוס קפה זה רעיון טוב אני הולך לעשות אחד עכשיו.

Re: תהיות קיומיות בעולם הבדס"מ

Brave Dwarf • 6 בנוב׳ 2013

למה אתה חושב שזאת אינה דעה? כי אינה כתובה בלשון רשימת מכולת: חמש ביצים שלוש חלב חצי קילו גבינה? זאת דעה מבוססת מאוד על הציטוטים שהבאתי ושאגב נאספו משרשור אחד בלבד שדן במערכת יחסים BDsMית אקסטרימית ולא קונבנציונלית ולכן היה אמור לעורר שיח ולא איומים והאשמות. בוודאי שזאת דעה:

לדעתי אין לי מה לפתוח שרשורים בנושאים שנוגעים לחיי במקום בו המענה יהיה בלשון הציטוטים שציטטתי בתגובה המקורית שלי. למה שאני אספר על האופן בו אני מגדל את ילדיי תוך שמירה על ה BDsMיות במערכת יחסים שלי אם בתגובה יאשימו אותי שאני משתמש בילדיי משל היו פלאג שדוחפים אותו לתחת ויצרפו לכך איום במשרדי רווחה ובתי משפט? למה שאני אספר על חיי עם אשתי אם זה יגרור אבחנות לגביה בלשון: שפחה סמרטוטית נטולת עמוד שדרה וגו. חשבתי שאנחנו פותחים שרשורים כדי לדון במורכבות של הנושאים, הרי זאת הסיבה שהאדם יבחר להעלות נושא זה או אחר: קונפליקטים ודילמות. ולא כדי לזכות בעלבונות, איומים והשפלות. איזו זכות יש למי מחברי הכלוב, כולל אותי, לאפיין אנשים ומערכות יחסים עפ"י שאלה בכלוב? אם אתה לא רואה את התופעה הזאת כמשכנעת דיה שלא לפתוח שרשורים ולא להעלות נושאים קריטיים ורגישים, אז אין לי מה להגיד.

כן, ברור, זה בגלל שרשורי זין גדול וקטן. זה מה שמפריע לי. <= זה בשבילך bent.

רפאל • 6 בנוב׳ 2013

למה בעצם? אני לא חסיד של תרבות הלייקים, אבל נדמה לי שהונילים מצליחים להסתדר עם הפונקציה הזו בהצלחה. (:

בהקשר הטכנולוגי (ובלי שום קשר לעניין הלייקים) אני חושב שמאז שהבלוגים התחילו לשגשג, הפורומים נפגעו, והתרחשו בהם כמה שינויים. אולי השינוי הגדול ביותר הוא שהפרומים הפסיקו להיות סוג של "אספה ציבורות". אחד השינויים שהכי מפריעים לי הוא שמאז שיש לאנשים בלוגים, יותר ויותר מהם מעדיפים לעמוד מהצד ושלא "להתלכלך" כאשר מתקיים בפורום דיון סוער (וסוער זו לא מילה גסה). הבחירה הזו שלא "להתלכלך" היא גם הבחירה "להפקיר" את הפורומים ולאפשר להם להתלכלך. אני לא חושב שבעבר אנשים היו יכולים ללכלך כל כך בקלות, ולדעת שכמעט כולם ישתקו להם.

יחד עם זאת, אי-אפשר להכחיש את הפיתויים הרבים שבלוג פרטי מציע בימינו.

צ'שייר • 6 בנוב׳ 2013

ומזווית קצת אחרת.
אולי פחות או יותר מוצו הנושאים?

אני חושבת

Madame T​(שולטת) • 6 בנוב׳ 2013

שזה קצת מהכל - יש נושאים שמבחינת הותיקים באתר כבר די מוצו.
יש תחלופה ב'אוכלוסיה' שמשתתפת באתר.
ישנם דיונים שהנושא שלהם - לפחות סוביקטיבית - לא מאפשר דיון מעמיק ביותר כי הנושא מלכתחילה רדוד ושטחי (ושוב סוביקטיבי כמובן).

וגם ובעיקר תרבות הדיון - תגובות לא ראויות, הכפשות למיניהן, 'סגירת חשבונות' שלא לענין השרשור ועוד, כך שגם מי שכן רוצה ומעונין להשתתף די נוטה להמנע מלהגיב עקב כך.

אני לא חושבת שבלוגים אישיים צריכים למנוע דיון ציבורי, יש מקום לאלו ולאלו, אבל אולי היה כדאי לעצור רגע ולחשוב איך היינו רוצים שהפורומים שלנו ייראו. ושמא גם מי שממש קשה לו להתאפק,
יעצור לשניה לפני שהוא מעלה תגובה מתלהמת במיוחד או כזאת שלא ממש קשורה לגופו של דיון אלא יותר לגופו של אדם זה או אחר שמגיב בדיון זה או אחר.

ואז סביר להניח שיהיה יותר נעים לכולנו והדבר יעודד אנשים רבים להשתתף בצורה פעילה וענינית בפורומים.

חומר למחשבה....

SubFlower​(נשלטת){Mr. SL} • 6 בנוב׳ 2013

עברתי לכלוב בעקבות חברי האתר "סוכנות ארוטיקה", שם התחלתי את השתתפותי בשנת 2002 , כשעוד כינינו אותו "הפורום הלבן". היו לנו שרשורים טובים יותר ושרשורים טובים פחות. היו גם מפגשים במועדון הדנג'ן הישן, על כוס מיץ תפוזים בבית קפה ועל עוגה עם יין בימי הולדת. היינו מעטים ולכן אולי מגובשים יותר והעובדה שנהגנו להיפגש, מנעה מאתנו להשתלח בחברינו בפורומים. נהיר לי שאנשים שונים חווים תקופות שונות באופן שונה ולכן לא כולם יסכימו אתי וזה בסדר גמור.

האופוריה שלי נגמרה בבוקר אחד בהיר כששלושה צוותים דפקו בדלת – מכבי אש, שוטרים ומד"א – בגין קריאה על התעללות בילדים ובאישה. אני הייתי האישה, הילדים, למזלנו, היו בגן. צוות מכבי האש היה אמור לפרוץ לבית כדי להציל את כולנו מידיו של אדוני. אדוני נאזק ואני נלקחתי לאחד החדרים, שם נחקרתי במשך שעות ע"י השוטר השני. בקצרה: אחד מחברי הקהילה הגיש תלונה במשטרה על התעללות על סמך דברים שכתבתי בפורום ובבלוג. כתבת נחמדה תפסה את הסקופ ופרסמה כתבה בנדון, השכן מלמעלה חיבר אחד ועוד אחד. במשך חצי שנה הותקפנו ע"י השכן שהיה אדם דתי וכנראה מעורער בנפשו. ביתנו הוצף, הילדים שמעו שאימא שלהם זונה, הרכב של אדוני ניזוק. מכרנו את הדירה, קנינו אחרת וגררנו אליה את המשכנתא.

עם עבר כמו שלי צפוי שאהיה חששנית ופחדנית, לכן כנראה לא כולם יסכימו אתי גם עכשיו. אבל כשאני רואה את ההשתלחויות בשרשורים כמו בההוא שהזכיר אליפל, אני פוחדת. המשתתפים בשרשור המדובר הפחידו אותי ולכן לא הגבתי ולא גיביתי את לורי. (לורי, אני מצטערת יקירתי, מגיעים לך חברים אמיצים ממני.) כמעט בכל שרשור שדן בנושא מעניין מופיעה קבוצה של פסיכולוגים בגרוש שסותמת כל פה שמעז להביע דעה שונה. אנשים שלא שוקלים מילים ודוגמאות ושנדמה שכל מטרה שלהם היא להשמיד את השונה מהם. אני לא יודעת למה לצפות מהם, אני לא יודעת עד לאן הם מסוגלים ללכת. בהתבסס על ניסיון העבר, הם מסוגלים להרוס חיים. חוסר כבוד שהם מפגינים כלפי חייהם של אחרים והאכזריות בה הם מרשים לעצמם לדקור במקומות רגישים, מקפיאים ומשתקים. הם לא בוחלים בנימה מאיימת ופוגענית, בהתקרבנות ובהתמסכנות ובשכנוע עצמי שהאחרים אינם אמתיים והכל אצלם מצוץ מהאצבע ולכן מותר לפגוע בהם. למרות שהם חושבים שכינויים מסתירים אותם מהעולם, אני פוחדת מבני האדם שהם ולכן בחרתי שלא לחלוק כאן את מה שחלקתי באדונים ומשרתים ללא היסוס.

חוזרת אל בין הצללים. לפי מה שקראתי באחד הבלוגים כאן, אני ודובוני האכפת לי לא קיימים.