בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ה"מלך" הוא עירום או שמא המלכות

מיתוסית​(שולטת)
לפני 10 שנים • 3 במאי 2014
מיתוסית​(שולטת) • 3 במאי 2014
אין ברשותי סטטיסטיקות, ואני מניחה שגם לא ברשותך, כך שאתה רואה דברים שאני לא רואה, וההיפך.
באופן כללי, אני לא רואה פה הרבה זוגות, אבל אולי כי אני גם לא מחפשת יותר מידי.

הטענה השכיחה ביותר ששמעתי, היא שנשים לא אוהבת סמרטוטים ואישה תאבד עניין בגבר סמרטוט ולכן לא תהיה מערכת יחסים זוגית ביניהם. הטענה שלי היא שאם מלכתחילה האישה אוהבת גברים כנועים שעושים מה שהיא אומרת והיא דומיננטית במערכת היחסים (וזה קורה המון, גם במערכות יחסים וניליות), או אם יחסי השליטה מתקיימים רק בהקשר בדסמי ובשאר הזמן יש להם מערכת יחסים רגילה, אולי אפילו הגבר קצת יותר דומיננטי מהאישה או שניהם דומיננטים באותה מידה, זה גם יכול לעבוד מצוין.

אני באמת לא רואה למה הדברים צריכים לבטל האחד את השני.
דוכיפת​(נשלט)
לפני 10 שנים • 4 במאי 2014
דוכיפת​(נשלט) • 4 במאי 2014
מספר הנשים שהן דומיות במובן של פמדום הוא אפסי.
בכל מערכת יחסים יש גם מאבקי שליטה אך ,כאמור,אין ביניהם לבין פמדום ולא כלום.
ככה שבנסיבות,שמספרן מועט עד אפסי, מערכות יחסים פמדומים כמעט בלתי אפשרייות.כמעט,כי בכל זאת יש זוגות כאלו,אבל כדי לספור את אלה שאני מכיר אני לא צריך אפילו את כל האצבעות של כף ידי.
ומה לעשות,המעטות שהן אמיתיות קל להן להתפתות להמונים הצרים עליהן ולעשות לביתן.דהיינו להיות מקצועיות
האם הן לא איכותיות?ומי יקבע מי היא איכותית ומי לא?ל.
נדמה לי שכל סאב/מאזוכיסט/עבד צריך להפנים את עובדות החיים ואם לא הצליח למצוא לו פמדומית לא מקצועית לטעמו,שיחפש את המקצועית האולטימטיבית מבחינתו ויצור עימה קשר מתמשך.
או שיאונן..
Miss Hide
לפני 10 שנים • 4 במאי 2014

ובהמשך לדיון המעניין הזה...

Miss Hide • 4 במאי 2014
המלט כתב/ה:
מסכים עם אלי-מרבה-רגליים, בעיקרון, אם כי הייתי מנסח את זה קצת יותר ברכות.

אני כותב וקורא בכלוב מדצמבר 2005, עוד מעט תשע שנים, ומספר מערכות היחסים בין אישה שולטת לגבר נשלט שתחילתן כאן בכלוב והמשכן בזוגיות יפה ועמידה בפני תלאות הזמן, הוא זעום ביותר, אם לא ממש אפס. לעומת זאת, אתה מוצא הרבה זוגיות בין גברים שולטים לנשים נשלטות, ואני שמח בשביל קנטור שמצא את בחירת ליבו במסיבת סוטים, אבל אי אפשר להקיש מכך לגבי המצב ההפוך.

אני חושב שיש הבדל מהותי בין מערכת יחסים של שולט-נשלטת ושולטת-נשלט. נילי-ונילי, נשלטת פעילה בעבר, כתבה כאן פעם לפני הרבה שנים, ש- ״מיילדום הם החיים עצמם״. הקונטקסט היה דיון על למה פמדום הוא כל כך פופולרי במדיה ובפרסומות בעוד שמיילדום כמעט בכלל לא. ברוח זו, זוגיות מיילדום איננה אלא הרחבה קלה של המציאות הרווחת. כאשר גבר אוהב אישה, חולק עמה את נפשו ומענג את לילותיה, אין שום סתירה להיותה נשלטת ולהיותו שולט. להיפך: היא עשויה רק להעריץ אותו יותר, ולרצות להיות שלו יותר ויותר. במידה שהיא זקוקה לכאב , השפלה, הדרך לשם עוברת דרך האהבה, ומה שמאפשר לכך להתרחש - זאת אומרת - התרחשות בו-זמנית של אהבה ושליטה, הוא המערכת החברתית, ״החיים עצמם״, בלשונה של נילי ונילי, בהם גברים שולטים.


מצד שני, כאשר אישה שולטת אוהבת גבר (נשלט), חולקת עמו את נפשה ומענגת את לילותיו, נוצרת בעייה. אני לא רוצה להישמע כמו מחזאי יווני קדמון, אבל הסיטואציה היא לא פחות מטראגית: הטרגדיה של הנשלט היא שהוא אינו יכול להיות נאהב מבלי לאבד את חלום הכניעה. על הזוג הפמדומי לבחור: או אהבה, או פמדום.

אני לא אומר שאין מצבים מיוחדים בהם אפשר לקיים זוגיות יפה ואוהבת עם פמדום. אבל לא צריך להיות גאון גדול בסטטיסטיקה כדי להסיק מהנתונים - הברורים וגלויים כל כך -- שזה המקרה הנדיר יותר. בסופו של דבר על בני-אדם ללכת בעקבות צו-ליבם ולדבוק באמונותיהם, אחרת אין הרבה טעם לשום דבר. מאחל לך הרבה הצלחה במציאת אהבת נפשך ושליטת עולמך.



מה שכתבת מאד מעניין ונראה לי שאני מסכימה עם הקביעה שמיילדום דומה יותר למערכות יחסים "רגילות" ולפיכך נפוץ יותר למצוא זוגות כאלה.

מה שכן, אני תוהה האם ה"אשם" לכישלון של מערכות יחסית הפוכות טמון בנשים ה"דומיננטיות", או בגברים ה"כנועים" (היו פה כמה תגובות שרמזו שוב לעניין התשלום וכו'). וכל זאת למה? הלא אין באמת "אשמים" ובכל זאת, כפי שציינת, אנו רואים מעט מאד מערכות יחסים כאלה שמצליחות ומחזיקות מעמד לאורך זמן.

אני, למשל, מצאתי את עצמי לא פעם מפתחת רגשות לנשלט שהייתי איתו בקשר. מבחינתי, הקשר הזה יכול היה להימשך, כשאנחנו זוג "רגיל" לכל דבר בכל סיטואציה נורמלית בחיים, מלבד במקומות בהם אנו בוחרים שלא להיות כאלה (למשל, בבית, או במסיבות, או מול חברים אחרים שגם הם בעסק).

לצערי, מה שגיליתי זה שאותם נשלטים מתקשים מאד להישאר במקום הזה, ברגע שמשהו זז להם מהמשבצת. זה מיד מפסיק לעניין אותם, או אולי מפסיק למשוך אותם, אני באמת לא יודעת. יש לי הרגשה שבמקומות האלה הפנטזיה די רחוקה מהמציאות ורוב הגברים הנשלטים מתקשים לנוע בין מרחבים ותפקידים רגשיים שונים. כן, הם יודעים לרצות, לסגוד, להעריץ, למלא אחר הוראות וכיוצ"ב, אבל הם לא באמת מסוגלים (או אולי סתם לא מעוניינים) להיות גם מכילים וקשובים ורגישים ולהבין שמולם עומדת בת אדם ולא רק "שולטת".

במקום הזה לשולטים גברים יש יתרון מובהק - "מותר" להם להיות גם קשוחים וגם אוהבים, גם מכאיבים וגם מלטפים. ואילו אנחנו, הנשים? תהיי רעה ותשתקי icon_smile.gif (מישהו אמר החפצה ולא קיבל?)

בעיניי זה די מתסכל, אני מודה. מצד שני - איך אמרו פה? לחפש אהבה בכלוב ועוד מהכיוון של מיילדום? כנראה שזה באמת נדיר ביותר וכנראה שדרושים לכך שני אנשים מאד בוגרים, בעלי אינטיליגנציה רגשית גבוהה, גמישים מחשבתית ועוד כמה תכונות נחמדות כאלה. אחר כך הם רק צריכים למצוא אחד את השנייה, להתאהב ולהצליח לשרוד מערכת יחסים מורכבת, אבל זה כבר פינטס icon_smile.gif
פור גוד
לפני 10 שנים • 4 במאי 2014
פור גוד • 4 במאי 2014
גם אני לא ממש מסכים עם העמדה ( הדיכאונית ) של המלט. אם-כי יש בה מידה מסויימת של אמת. זה נחמד להאמין ( "ג'נדר-סטדיז" סטייל ) שמיילדום הוא הרחבה או המשכה של הנורמה החברתית השלטת ממילא. אבל זאת כבר מזמן לא באמת הנורמה.
רוב הזוגות הוניליים שאני מכיר פשוט לא חיים יחסי-שליטה, וזה הכל. לא הגבר שולט, וגם לא האישה. הם מנסים לנהל מערכת-יחסים שוויונית, סימטרית והדדית. לעיתים בצורה יותר מוצלחת, ולעיתים פחות.
אני חושב שכל קשר שיהיה מבוסס אך-ורק על הדחף המיני ( מיילדום או פאמדום, לא חשוב ) – בלי עניין הדדי, הערכה הדדית, הרגשה של שותפות-גורל, קירבה נפשית, וכן, גם אהבה – לא יאריך ימים. נקודה.
והסיבה היחידה שבגללה קשרים של מיילדום מחזיקים מעמד מעט יותר זמן בדרך כלל, היא לא בגלל שזאת "ממילא" הנורמה החברתית ( אפילו שזה נורא "חתרני" להאמין בזה... ), אלא מפני שנשים נוטות הרבה פחות מגברים לבסס את ההתקשרויות שלהן על הדחף המיני. ככלל, הן לא מחפשות כמו גברים קשרים לסיפוק הדחף-המיני בלבד. מה שמתקשר כמובן לעובדה הידועה ( והברורה והחותכת ) שזנות, למשל, תמיד הייתה עניין גברי. נשים פשוט לא מחפשות כמו גברים קשרים שכל מטרתם היא רק לספק את הדחף המיני שלהן, ולכן גם מעולם לא היו מוכנות לשלם על זה
de gifford​(נשלט)
לפני 10 שנים • 5 במאי 2014

יש

de gifford​(נשלט) • 5 במאי 2014
יש מלכות אמיתיות שנהנות לשלוט אבל הן מעטות.
50 גוונים ג'ינג'ים​(אחרת)
לפני 10 שנים • 5 במאי 2014
אלי מרבה רגליים כתב/ה:
נשמע שאתה מחפש כאן אהבה.
צר לי לנפץ לך את הבועה.לא תמצא אהבה בכלוב.
ככל שתפנים את זה יותר מהר,ככה יהיה לך יותר קל.
חייב לציין שבין שלל היצורות יש פה גם כמה בחורות מקסימות.
בכל אופן,בהצלחה.הלוואי ותמצא פה את מבוקשך.



היו כאלה שמצאו ..... היו גם כאלה שכתבו שהם לא מחפשים אהבה ונשבו בה. כאן. והיו כאלה שכתבו שהם מחפשים אהבה וכפי שכתבת, הבינו שכאן היא לא תימצא.

יחד עם זאת, גם באתרי היכרויות "קונבנציונאליים" בהם, לכאורה, ישנו הטייטל "זוגיות" יש לא מעט שמחפשים הכל פרט לאהבה וזוגיות .....

בעיני, אין חוקים בדבר. יש הסתברויות אך לצידן יש את סטיית התקן (:
המלט
לפני 10 שנים • 5 במאי 2014

Re: ובהמשך לדיון המעניין הזה...

המלט • 5 במאי 2014
Miss Hide כתב/ה:
המלט כתב/ה:
מסכים עם אלי-מרבה-רגליים, בעיקרון, אם כי הייתי מנסח את זה קצת יותר ברכות.

אני כותב וקורא בכלוב מדצמבר 2005, עוד מעט תשע שנים, ומספר מערכות היחסים בין אישה שולטת לגבר נשלט שתחילתן כאן בכלוב והמשכן בזוגיות יפה ועמידה בפני תלאות הזמן, הוא זעום ביותר, אם לא ממש אפס. לעומת זאת, אתה מוצא הרבה זוגיות בין גברים שולטים לנשים נשלטות, ואני שמח בשביל קנטור שמצא את בחירת ליבו במסיבת סוטים, אבל אי אפשר להקיש מכך לגבי המצב ההפוך.

אני חושב שיש הבדל מהותי בין מערכת יחסים של שולט-נשלטת ושולטת-נשלט. נילי-ונילי, נשלטת פעילה בעבר, כתבה כאן פעם לפני הרבה שנים, ש- ״מיילדום הם החיים עצמם״. הקונטקסט היה דיון על למה פמדום הוא כל כך פופולרי במדיה ובפרסומות בעוד שמיילדום כמעט בכלל לא. ברוח זו, זוגיות מיילדום איננה אלא הרחבה קלה של המציאות הרווחת. כאשר גבר אוהב אישה, חולק עמה את נפשו ומענג את לילותיה, אין שום סתירה להיותה נשלטת ולהיותו שולט. להיפך: היא עשויה רק להעריץ אותו יותר, ולרצות להיות שלו יותר ויותר. במידה שהיא זקוקה לכאב , השפלה, הדרך לשם עוברת דרך האהבה, ומה שמאפשר לכך להתרחש - זאת אומרת - התרחשות בו-זמנית של אהבה ושליטה, הוא המערכת החברתית, ״החיים עצמם״, בלשונה של נילי ונילי, בהם גברים שולטים.


מצד שני, כאשר אישה שולטת אוהבת גבר (נשלט), חולקת עמו את נפשה ומענגת את לילותיו, נוצרת בעייה. אני לא רוצה להישמע כמו מחזאי יווני קדמון, אבל הסיטואציה היא לא פחות מטראגית: הטרגדיה של הנשלט היא שהוא אינו יכול להיות נאהב מבלי לאבד את חלום הכניעה. על הזוג הפמדומי לבחור: או אהבה, או פמדום.

אני לא אומר שאין מצבים מיוחדים בהם אפשר לקיים זוגיות יפה ואוהבת עם פמדום. אבל לא צריך להיות גאון גדול בסטטיסטיקה כדי להסיק מהנתונים - הברורים וגלויים כל כך -- שזה המקרה הנדיר יותר. בסופו של דבר על בני-אדם ללכת בעקבות צו-ליבם ולדבוק באמונותיהם, אחרת אין הרבה טעם לשום דבר. מאחל לך הרבה הצלחה במציאת אהבת נפשך ושליטת עולמך.



מה שכתבת מאד מעניין ונראה לי שאני מסכימה עם הקביעה שמיילדום דומה יותר למערכות יחסים "רגילות" ולפיכך נפוץ יותר למצוא זוגות כאלה.

מה שכן, אני תוהה האם ה"אשם" לכישלון של מערכות יחסית הפוכות טמון בנשים ה"דומיננטיות", או בגברים ה"כנועים" (היו פה כמה תגובות שרמזו שוב לעניין התשלום וכו'). וכל זאת למה? הלא אין באמת "אשמים" ובכל זאת, כפי שציינת, אנו רואים מעט מאד מערכות יחסים כאלה שמצליחות ומחזיקות מעמד לאורך זמן.

אני, למשל, מצאתי את עצמי לא פעם מפתחת רגשות לנשלט שהייתי איתו בקשר. מבחינתי, הקשר הזה יכול היה להימשך, כשאנחנו זוג "רגיל" לכל דבר בכל סיטואציה נורמלית בחיים, מלבד במקומות בהם אנו בוחרים שלא להיות כאלה (למשל, בבית, או במסיבות, או מול חברים אחרים שגם הם בעסק).

לצערי, מה שגיליתי זה שאותם נשלטים מתקשים מאד להישאר במקום הזה, ברגע שמשהו זז להם מהמשבצת. זה מיד מפסיק לעניין אותם, או אולי מפסיק למשוך אותם, אני באמת לא יודעת. יש לי הרגשה שבמקומות האלה הפנטזיה די רחוקה מהמציאות ורוב הגברים הנשלטים מתקשים לנוע בין מרחבים ותפקידים רגשיים שונים. כן, הם יודעים לרצות, לסגוד, להעריץ, למלא אחר הוראות וכיוצ"ב, אבל הם לא באמת מסוגלים (או אולי סתם לא מעוניינים) להיות גם מכילים וקשובים ורגישים ולהבין שמולם עומדת בת אדם ולא רק "שולטת".

במקום הזה לשולטים גברים יש יתרון מובהק - "מותר" להם להיות גם קשוחים וגם אוהבים, גם מכאיבים וגם מלטפים. ואילו אנחנו, הנשים? תהיי רעה ותשתקי icon_smile.gif (מישהו אמר החפצה ולא קיבל?)

בעיניי זה די מתסכל, אני מודה. מצד שני - איך אמרו פה? לחפש אהבה בכלוב ועוד מהכיוון של מיילדום? כנראה שזה באמת נדיר ביותר וכנראה שדרושים לכך שני אנשים מאד בוגרים, בעלי אינטיליגנציה רגשית גבוהה, גמישים מחשבתית ועוד כמה תכונות נחמדות כאלה. אחר כך הם רק צריכים למצוא אחד את השנייה, להתאהב ולהצליח לשרוד מערכת יחסים מורכבת, אבל זה כבר פינטס icon_smile.gif


אני מסכים איתך שרוב הגברים הנשלטים מתקשים לנוע בין מרחבים ותפקידים רגשיים שונים, אבל לא בין כל שני מצבים רגשיים שונים -אלא ספציפית בין שני מרחבים רגשיים מיוחדים: האחד הוא המרחב הרגשי ״הרגיל״ בין השניים, הכולל את חבילת ההטבות שהכל נושאים אליה עיניהם: אהבה, הדדיות, בטחון, חברות, מין זמין, והשני הוא המרחב הרגשי בו הגבר נשלט על ידי האשה. הגבר הנשלט הטיפוסי, למיטב הבנתי, אינו יכול לדור בעת ובעונה אחת בשני מרחבים רגשיים אלה. זה לא רק ״תהיי רעה ותשתקי״, אלא אף עמוק יותר, עד כדי : ״אל תאהבי אותי כל כך, אל תזדקקי אליי כל כך.״ כשהאשה מרעיפה על הגבר הנשלט שלה אהבה ונילית יפה שכזו, משהו יסודי בפמדום הולך לאיבוד, וזה לא בגלל שפמדום היא פנטזיה שלא ניתן לממש, או בגלל שגבר מסוים או אשה מסוימת נכשלו במימושה, אלא זה בגלל הסתירה המהותית שיש בין שני המרחבים הרגשיים האלה. המרחב האחד טעון ברגשות עמוקים, מסירות והתמסרות, אהבה, חיבה, חברות, שיתוף, תלות הדדית ועוד דפוסי התנהגות אחרים המאפיינים אינטימיות בין שניים. ומן העבר אחר, מעל תהום פעורה, מצוי המרחב אחר - טעון בהבדלי מעמדות, קרירות, ניכור, השפלה, כאב פיזי, ניצול, ועוד דפוסי התנהגות אחרים המאפיינים פמדום. ואיני כותב כאן ״פנטזיה פמדומית״ משום שזו לא פנטזיה בלבד - אפשר ואפשר לממש אותה. הפנטזיה מצויה באמונה שאפשר לאחד את שני המרחבים הנ״ל למרחב אחד.

בהקשר זה מעניין אותי להבין טוב יותר איך זה שאצל נשלטים ושולטות המרחבים הרגשיים לא מתחברים, בעוד שאצל
נשלטות ושולטים הם דרים בכפיפה אחת. בעת הזאת אין לי שום הסבר מניח את הדעת חוץ מזה
הסוציולוגי, הממקם יחסי גברים נשים במסגרת פוליטית של יחסי כוחות, על פיהם אין סתירה בין לקבל אהבה
ודומיננטיות - אפילו בדסמית - ובלבד שאת אישה.
המלט
לפני 10 שנים • 5 במאי 2014

Re: יש

המלט • 5 במאי 2014
de gifford כתב/ה:
יש מלכות אמיתיות שנהנות לשלוט אבל הן מעטות.


נכון, ובנוסף - המעטות שנהנות לשלוט -כל אלה שהיכרתי -- נשואות או במערכת יחסים קבועה, ונילית.
Miss Hide
לפני 10 שנים • 6 במאי 2014

Re: ובהמשך לדיון המעניין הזה...

Miss Hide • 6 במאי 2014
המלט כתב/ה:
Miss Hide כתב/ה:
המלט כתב/ה:
מסכים עם אלי-מרבה-רגליים, בעיקרון, אם כי הייתי מנסח את זה קצת יותר ברכות.

אני כותב וקורא בכלוב מדצמבר 2005, עוד מעט תשע שנים, ומספר מערכות היחסים בין אישה שולטת לגבר נשלט שתחילתן כאן בכלוב והמשכן בזוגיות יפה ועמידה בפני תלאות הזמן, הוא זעום ביותר, אם לא ממש אפס. לעומת זאת, אתה מוצא הרבה זוגיות בין גברים שולטים לנשים נשלטות, ואני שמח בשביל קנטור שמצא את בחירת ליבו במסיבת סוטים, אבל אי אפשר להקיש מכך לגבי המצב ההפוך.

אני חושב שיש הבדל מהותי בין מערכת יחסים של שולט-נשלטת ושולטת-נשלט. נילי-ונילי, נשלטת פעילה בעבר, כתבה כאן פעם לפני הרבה שנים, ש- ״מיילדום הם החיים עצמם״. הקונטקסט היה דיון על למה פמדום הוא כל כך פופולרי במדיה ובפרסומות בעוד שמיילדום כמעט בכלל לא. ברוח זו, זוגיות מיילדום איננה אלא הרחבה קלה של המציאות הרווחת. כאשר גבר אוהב אישה, חולק עמה את נפשו ומענג את לילותיה, אין שום סתירה להיותה נשלטת ולהיותו שולט. להיפך: היא עשויה רק להעריץ אותו יותר, ולרצות להיות שלו יותר ויותר. במידה שהיא זקוקה לכאב , השפלה, הדרך לשם עוברת דרך האהבה, ומה שמאפשר לכך להתרחש - זאת אומרת - התרחשות בו-זמנית של אהבה ושליטה, הוא המערכת החברתית, ״החיים עצמם״, בלשונה של נילי ונילי, בהם גברים שולטים.


מצד שני, כאשר אישה שולטת אוהבת גבר (נשלט), חולקת עמו את נפשה ומענגת את לילותיו, נוצרת בעייה. אני לא רוצה להישמע כמו מחזאי יווני קדמון, אבל הסיטואציה היא לא פחות מטראגית: הטרגדיה של הנשלט היא שהוא אינו יכול להיות נאהב מבלי לאבד את חלום הכניעה. על הזוג הפמדומי לבחור: או אהבה, או פמדום.

אני לא אומר שאין מצבים מיוחדים בהם אפשר לקיים זוגיות יפה ואוהבת עם פמדום. אבל לא צריך להיות גאון גדול בסטטיסטיקה כדי להסיק מהנתונים - הברורים וגלויים כל כך -- שזה המקרה הנדיר יותר. בסופו של דבר על בני-אדם ללכת בעקבות צו-ליבם ולדבוק באמונותיהם, אחרת אין הרבה טעם לשום דבר. מאחל לך הרבה הצלחה במציאת אהבת נפשך ושליטת עולמך.



מה שכתבת מאד מעניין ונראה לי שאני מסכימה עם הקביעה שמיילדום דומה יותר למערכות יחסים "רגילות" ולפיכך נפוץ יותר למצוא זוגות כאלה.

מה שכן, אני תוהה האם ה"אשם" לכישלון של מערכות יחסית הפוכות טמון בנשים ה"דומיננטיות", או בגברים ה"כנועים" (היו פה כמה תגובות שרמזו שוב לעניין התשלום וכו'). וכל זאת למה? הלא אין באמת "אשמים" ובכל זאת, כפי שציינת, אנו רואים מעט מאד מערכות יחסים כאלה שמצליחות ומחזיקות מעמד לאורך זמן.

אני, למשל, מצאתי את עצמי לא פעם מפתחת רגשות לנשלט שהייתי איתו בקשר. מבחינתי, הקשר הזה יכול היה להימשך, כשאנחנו זוג "רגיל" לכל דבר בכל סיטואציה נורמלית בחיים, מלבד במקומות בהם אנו בוחרים שלא להיות כאלה (למשל, בבית, או במסיבות, או מול חברים אחרים שגם הם בעסק).

לצערי, מה שגיליתי זה שאותם נשלטים מתקשים מאד להישאר במקום הזה, ברגע שמשהו זז להם מהמשבצת. זה מיד מפסיק לעניין אותם, או אולי מפסיק למשוך אותם, אני באמת לא יודעת. יש לי הרגשה שבמקומות האלה הפנטזיה די רחוקה מהמציאות ורוב הגברים הנשלטים מתקשים לנוע בין מרחבים ותפקידים רגשיים שונים. כן, הם יודעים לרצות, לסגוד, להעריץ, למלא אחר הוראות וכיוצ"ב, אבל הם לא באמת מסוגלים (או אולי סתם לא מעוניינים) להיות גם מכילים וקשובים ורגישים ולהבין שמולם עומדת בת אדם ולא רק "שולטת".

במקום הזה לשולטים גברים יש יתרון מובהק - "מותר" להם להיות גם קשוחים וגם אוהבים, גם מכאיבים וגם מלטפים. ואילו אנחנו, הנשים? תהיי רעה ותשתקי icon_smile.gif (מישהו אמר החפצה ולא קיבל?)

בעיניי זה די מתסכל, אני מודה. מצד שני - איך אמרו פה? לחפש אהבה בכלוב ועוד מהכיוון של מיילדום? כנראה שזה באמת נדיר ביותר וכנראה שדרושים לכך שני אנשים מאד בוגרים, בעלי אינטיליגנציה רגשית גבוהה, גמישים מחשבתית ועוד כמה תכונות נחמדות כאלה. אחר כך הם רק צריכים למצוא אחד את השנייה, להתאהב ולהצליח לשרוד מערכת יחסים מורכבת, אבל זה כבר פינטס icon_smile.gif


אני מסכים איתך שרוב הגברים הנשלטים מתקשים לנוע בין מרחבים ותפקידים רגשיים שונים, אבל לא בין כל שני מצבים רגשיים שונים -אלא ספציפית בין שני מרחבים רגשיים מיוחדים: האחד הוא המרחב הרגשי ״הרגיל״ בין השניים, הכולל את חבילת ההטבות שהכל נושאים אליה עיניהם: אהבה, הדדיות, בטחון, חברות, מין זמין, והשני הוא המרחב הרגשי בו הגבר נשלט על ידי האשה. הגבר הנשלט הטיפוסי, למיטב הבנתי, אינו יכול לדור בעת ובעונה אחת בשני מרחבים רגשיים אלה. זה לא רק ״תהיי רעה ותשתקי״, אלא אף עמוק יותר, עד כדי : ״אל תאהבי אותי כל כך, אל תזדקקי אליי כל כך.״ כשהאשה מרעיפה על הגבר הנשלט שלה אהבה ונילית יפה שכזו, משהו יסודי בפמדום הולך לאיבוד, וזה לא בגלל שפמדום היא פנטזיה שלא ניתן לממש, או בגלל שגבר מסוים או אשה מסוימת נכשלו במימושה, אלא זה בגלל הסתירה המהותית שיש בין שני המרחבים הרגשיים האלה. המרחב האחד טעון ברגשות עמוקים, מסירות והתמסרות, אהבה, חיבה, חברות, שיתוף, תלות הדדית ועוד דפוסי התנהגות אחרים המאפיינים אינטימיות בין שניים. ומן העבר אחר, מעל תהום פעורה, מצוי המרחב אחר - טעון בהבדלי מעמדות, קרירות, ניכור, השפלה, כאב פיזי, ניצול, ועוד דפוסי התנהגות אחרים המאפיינים פמדום. ואיני כותב כאן ״פנטזיה פמדומית״ משום שזו לא פנטזיה בלבד - אפשר ואפשר לממש אותה. הפנטזיה מצויה באמונה שאפשר לאחד את שני המרחבים הנ״ל למרחב אחד.

בהקשר זה מעניין אותי להבין טוב יותר איך זה שאצל נשלטים ושולטות המרחבים הרגשיים לא מתחברים, בעוד שאצל
נשלטות ושולטים הם דרים בכפיפה אחת. בעת הזאת אין לי שום הסבר מניח את הדעת חוץ מזה הסוציולוגי, הממקם יחסי גברים נשים במסגרת פוליטית של יחסי כוחות, על פיהם אין סתירה בין לקבל אהבה ודומיננטיות - אפילו בדסמית - ובלבד שאת אישה.



ובכן, המלט, אני ללא ספק מרותקת לתגובה שלך. זהו נושא שדנתי בו פעמים אין ספור עם ידידי הטוב (ארתור, אם אתה במקרה מכיר) ועדיין לא הצלחתי להגיע להבנה מלאה של העניין, או לרדת לעומקם של דברים באופן שסיפק אותי והניח את דעתי.

״אל תאהבי אותי כל כך, אל תזדקקי אליי כל כך.״ - למה? אני באמת לא מצליחה להבין את זה. כי הרי כמו שאמרת - איך זה שעבור שולטים ונשלטות זה כן עובד? למה גברים נשלטים מוכנים לקבל את השולטת רק כשהיא כל כך חד מימדית? למה הם לא מסוגלים להבין שהיא *עדיין* שולטת, גם אם היא אוהבת אותם או זקוקה להם? איך זה בדיוק פוגע ב"שלטון" שלה? בחיי שזה נשגב מבינתי.

בגלל זה דיברתי על מרחבים רגשיים - לי עצמי אין שום בעיה להיות דומיננטית ברגע נתון ונזקקת ברגע שאחריו. זה לא מוריד במילימטר מהדומיננטיות שלי ולא גורע ממני שום דבר. אני עדיין נשארת אני, אלא שבאותו רגע מסוים זזתי בין מרחבים - דבר שעל פי טענתך הוא לא ממש אפשרי עבור הנשלט בסיטואציה הזאת.

למה שמשהו יסודי בפאמדום ילך שם לאיבוד? מה נפגם בדיוק ולמה? לפי תפיסה זו הפאמדום הוא לגמרי פנטזיוני - ולא בגלל שהוא לא מתקיים, אלא בגלל שהוא מתקיים בצורה שהיא מאד חד מימדית ואין כביכול את האפשרות התיאורטית למתוח אותו על פני מרחבים נוספים, כי אז (כפי שאמרת), הוא מאבד משהו יסודי.

כל עוד שכך הם פני הדברים, עבורי לפחות זה משחק ותו לא. כשהאדם שמולי לא מסוגל לראות בי אדם שלם ומורכב, שיש בו הרבה צדדים וגוונים, או מסוגל לראות, אך לא רוצה שום קשר עם חלק מה"חלקים, האלה שלי, הרי שהיחסים שלנו מצומצמים למשהו שטחי למדי. אני לא אומרת שזה רע. לפעמים יש בזה מן ההנאה, אך ברגע שמישהו מוצא חן בעיניי באמת - אני רוצה יותר.

אמרת שאין לך הסבר מלבד זה הסוציולוגי. אני מניחה שהוא באמת הסבר טוב, ככל אחד אחר.
בעוד שהגבר נתפס מלכתחילה ככוחני, שולט, בעל עמדה גבוהה יותר וכו' (ומכאן שקל מאד לקבל אותו ככזה באופן טבעי), הרי שהאישה נתפסת לרוב כרכה, מכילה, רגישה וכו' ולכן במידה והיא מציגה תכונות אחרות, הן נתפסות כ"לא טבעיות" לה, "מיוחדות".
בעוד שנשים שמחות מאד "לגלות" שמאחורי ה"גבר גבר" שלהן עומד גם אדם רגיש ופגיע, כזה שהן מסוגלות להתחבר אליו רגשית, הרי שגברים שמחפשים אישה דומיננטית מחפשים סוג של "סטריאוטיפ" וכדרכם של כאלה, הוא מוכרח להיות חד מימדי.
מכאן שאם אותה אישה חזקה ודומיננטית תציג גם את הצדדים החלשים שלה, הרי שהיא לא תיתפס כמי שיש לה כמה צדדים, אלא כמי שרימתה/הוליכה שולל/לא באמת דומיננטית/הנה התגלה פרצופה האמיתי: היא כמו כל הנשים האחרות - רכה, מכילה ורגישה.

אולי הקצנתי קצת, אבל זה היה רק לצורך העברת המסר ואני לא חושבת שחטאתי לאמת יתר על המידה. הפאמדום הוא לא פנטזיה, אתה צודק, אבל הוא כן "צר" במובנים מסוימים, שאינם מאפשרים ליחסים לחרוג מעבר לגבולות הבדס"מ. כמעט כל נשלט ששוחחתי איתו על כך, אנשים חכמים, מעניינים, רחבי אופקים, טען שהמעבר ל"זוגיות רגילה" בהכרח יפגע בחוויית המשתמש במידה מסוימת ותהה על הייתכנות של מצב כזה - וזה, לדעתי, מצער מאד, מאחר וזו "בעיה" של הנשלטים ולא של השולטות.