נתקלתי בזה,ונכנסתי הנה על מנת לשתף.

אני ממש לא אומרת לא לעזור, חשוב שזה יהיה ברור.
ואני כן חושבת שזה מאוד יפה, נחמד ומאחד לשלוח חבילות של במבה, מקופלת, גרביים וברכה לאלה ששומרים עלינו בלילה.
לצורך העניין אני גם חושבת שזה יפה וחשוב לתרום לילדים חולי סרטן ולניצולי שואה ולכל אחד שזקוק.

אבל זה מקומם אותי מהצד השני. מקומם אותי שתקציב הבטחון הוא התקציב הכי גדול בממשלה, הוא גדול על חשבון דברים אחרים שאזרחים לא מקבלים, הוא גדול בזכות המיסים שהאזרחים משלמים, ועדיין אותם אזרחים צריכים לתרום לחיילים, במקום שהצבא יספק להם מתוך תקציב הבטחון את כל מה שהם זקוקים לו. זה הרי לא עניין של מחסור בכסף, יש כאן עניין של ארגון לקוי. אני לא מבינה, הצבא צריך איזו מזכירה בכירה שתארגן שם את הדברים? למה מצד אחד זורקים הררי מזון(טוב ובתוקף) ומהצד השני יש חיילים רעבים?
יש כאן פרה קדושה- חיילים וצה"ל, אבל אני מסרבת לעבוד אותה.
אותי זה מקומם שבתור אזרחית תחילה מבקשים ממני להבין שיש מצב בטחוני קשה מאוד במדינה(לרוב הוא הופך להיות קשה ומורכב יותר סמוך לדיוני תקציב), אז באמת שאין ברירה אלא להפנות את התקציבים לצבא ולבטחון. ונכון שזה מגיע על חשבון מליון דברים אחרים שאני לא זוכה לראות את המיסים שלי מממנים, אבל חייבים להבין שאחנו לא שבדיה.
אז אני מבינה שאנחנו לא שבדיה ולא שוויץ ומקבלת את זה שלא מפתחים כאן חינוך, השכלה גבוהה או סתם כל מיני הטבות אחרות שאזרחים בשבדיה מקבלים. כאן בישראל אנחנו נאלצים לממן בטחון. אז אני עובדת קשה, מממנת את הבטחון הזה מהמיסים שאני משלמת, במקביל אני סטודנטית(והתואר שלי רחוק מלהיות בחינם כמו באותן מדינות אירופאיות שלהן אין תקציב בטחון). אני מתקשה(מאוד), לי אף אחד לא עוזר ולא תורם, אבל אני מבינה. באמת שאני מבינה שיש איום איראני, ויש חמאס ויש חיזבאללה. הכל אני מבינה(אולי חוץ מאת העובדה שבמקביל משכורות השרים בממשלה עולות, אבל נעזוב את זה).

ואז מגיע הרגע שבו צריך להשתמש באותו תקציב בטחון שבתור אזרחית במדינה אני מממנת בהמון עבודה קשה ובכך שנמנעות ממני כל מיני זכויות שיש לאזרחים שבדיים.
ואז אני עוברת ליד הסנטר בת"א, או גולשת בפייסבוק, ואפילו בכלוב, ומבקשים ממני לתרום לחיילים.
ואז אני בדילמה. כי מצד אחד כבר תרמתי, ומהצד השני הם לא קיבלו את זה.
ואני באמת תמיד מתלבטת מהו הדבר הנכון- גם בסיטואציות האלה של החיילים, אבל גם כשדופקים לי בדלת ומבקשים ממני לתרום לילדים חולי סרטן(איפה המדינה/משרד הבריאות?).
אני רוצה לעזור, אני רוצה לעשות את הדבר הנכון, אבל אני מרגישה כבר שחנוק לי וקשה לי.

זה לא הזמן ולא המקום, אבל הייתי רוצה שיעזרו גם לי.