הדרך הקשה
|
לפני 8 שנים •
15 בפבר׳ 2016
מיתוסית, יצא לך להרגיש
איך גוש קקי בעובי של בקבוק יוצא לך מהתחת (הרבה פחות אלסטי מוואגינה) אחרי חודש של עצירות?
וואלה, לא קרה לי. אבל יש אנשים עם סף כאב שונה וחוץ מזה זו חוויה מנטלית לקבל כאב ויחד עם זאת להנות מזה, ההורמונים בגוף, האוירה, האדם שאת בוטחת בו שיוביל אותך למחוז חפצך, אלה יקבעו אם החוויה תהיה מייסרת או מהנה. כאב זה כאב זה כאב. וכשאני מסתכל על אנשים שבאים לעשות קעקוע או פירסינג כואבים אז התגובות שונות מאדם לאדם, הכל תלוי איך ניגשים לזה. |
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 8 שנים •
15 בפבר׳ 2016
הסאבית סוויסה
זה כשאת חרמנית ממש ושתית קצת עראק זחלאווי אז את יכולה להשוויץ שלא ממש כואב לך ולתת תחושת ביטחון לפראייר שמשרת את גחמותייך תחת הטייטל שהוא שולט וגבר .
אצלי הסאב ספייס היה שלך מגיע מלרדת לקנות לי ווינסטון סלימס מהקיוסק.. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 8 שנים •
16 בפבר׳ 2016
אני דווקא יכולה למצוא קשר.
ילדתי בביתי לידה ממושכת, לא קלה ומאוד!! כואבת, ועם זאת החוויה כולה זכורה לי מאוד לטובה וללא ספק הייתי חוזרת עליה. בשיא הצירים ממש הרגשתי איזשהו שינוי - לא פחות כאב לי אבל הייתי שמחה וישנונית, ותכלס זה לא כזה שונה ממה שנקרא סאב ספייס. ותודה לאנדורפינים שהביאוני עד הלום 
|
|
|
אלפונסינה של הים
|
לפני 8 שנים •
16 בפבר׳ 2016
אין קשר בין לידה לסאב ספייס
כן, הייתי בקורס הכנה ללידה ההוא שאמר שלא להלחם בכאב אלא לזרום איתו.
גם שמעתי את האגדות שמספרות שאת לא זוכרת את הכאב אחר כך. לידה היא אירוע נשי. לא בדס"מי. אפשר לסבול אותו, גם בלי אפידורל, מנסיון. להנות מהתוצר, כמובן. ועדיין, המשותף היחיד לשני הדברים, בעיני, הוא הכאב. ואתה, איש הדרך הקשה, דבר איתי אחרי הלידה הראשונה שלך. תינוק אינו גוש חרא, ולידה אינה עצירות. |
|
|
|
הדרך הקשה
|
לפני 8 שנים •
16 בפבר׳ 2016
מאיפה את יודעת?
שוב, הורג אותי כל האמירות היומרניות האלה.
קשה לי להאמין שעברת את מה שתיארתי (גוש קקי בעובי של בקבוק) |
|
|
מבולבלת88{נשואה}
|
לפני 8 שנים •
16 בפבר׳ 2016
אוקי
וואו. נראה לי שנגעתי בנושא כאוב משהו.
אז הקשר העיקרי זה הכאב והאדנרופינים? הלידה הראשונה שלי לא היתה קלה. (זה התחיל עם לילה שלם עם פיטוצין בלי אפידורל כשהמיילדת כל הזמן מעלה את המינון, עם חיוך כזה, מחכה לראות מתי אני אשבר. בכולופן זה לא היה החלק הכי קשה) אבל בשלב מסויים כבר לא הייתי שם, הכל היה מעורפל. מסתבר שדיברתי שטויות, התפרים של אחרי (והיו הרבה, בכל זאת ואקום) כבר לא כאבו. לא הייתי שם. אולי זאת הבחירה שלי בכאב שהפכה את זה למשהו מיוחד (כבר רצו לנתח אותי. הרדמה מלאה וזהו). אבל זה מעניין לשמוע מה כולן פה חושבות ומרגישות. ולגברים, סליחה, אבל אתם באמת לא יכולים לדעת מה זה. זה כאב מסוג אחר. מטורף וחזק, לא מהעולם הזה. (אולי כי מביאים חיים שבאמת הגיעו מעולם אחר) ותודה לכולן! |
|
|
אנה פסקל
|
לפני 8 שנים •
16 בפבר׳ 2016
אני רק אניח את זה כאן |
|
|
10 sexy queen(שולטת)
|
לפני 8 שנים •
17 בפבר׳ 2016
לידה
אני עבר י לידה שאפילו המיילדת לא האמינה שאשרוד. יש לי אגן צר והיתה לי ירידת מים. הייתי אמורה תוך 24 שעות ללדת. היות ועברו 18 שעות והפתיחה לא השתנתה קיבלתי זירוז. 5 שעות הייתי בחדר לידה וצמודה לזירוז. אין דרך לתאר את הכאב היות ובחרתי לעבור את הלידה ללא אפידורל. הלידה היתה דיגדוג לעומת הצירים שהיו לי. אבל למרות זאת צרחתי עד עומקי נשמתי ספגתי את הכאב. ושרדתי כמו גדולה.
|
|
|
|
10 sexy queen(שולטת)
|
לפני 8 שנים •
17 בפבר׳ 2016
גברים אל תנסו
גברים אל תנסו. לא תצליחו ולא תבינו. זה כאב שאינו מוכר לכם. זה כאב פנימי באיברים שאין לכם ולכן לא תחושו אותם
|
|
|
טליה(שולטת)
|
לפני 8 שנים •
17 בפבר׳ 2016
נדמה לי שאין חוויה אחת של לידה. לא ילדתי בעצמי, אבל חברות קרובות שלי תיארו באוזני חוויות שונות מאוד. החברה הראשונה שלי שילדה תיארה יסורים של תופת וגיהנום. וחברה אחרת שלי שילדה לא מזמן תיארה חוויה מדהימה ומעוררת קנאה. אני מאמינה שלא רק תחושת הכאב הפיסית מעצבת את החוויה, אלא גם הלך הרוח הרגשי.
בעבודה שלי יצא לי לעבוד עם נפגעי קרב שונים. זה מדהים לראות כיצד חוויה של פציעה קשה יכולה להתעצב בצורות שונות, מטראומה ועד גאווה וגבורה. אני מאמינה שגם סאבספייס אינה חוויה אוטומטית, והיא תלויה מאוד בהלך הרוח הרגשי. |
|
|