bdsm ובעיות נפשיות

פסיכולוגים ופסיכיאטרים לומדים במשך עשור ואף יותר מהחיים, עומדים בפני מבחנים והכשרות קשות, וכשסוף-סוף הם מוסמכים לטפל, בבואם לאבחן הם מתעמקים במטופל במשך תקופה נכבדת וגם אז נותנים אבחון שאינו חד משמעי במאת האחוזים.
אבל כאן בכלוב כמובן שיודעים יותר טוב, וכל מי שלא מתאים להשקפת עולם השליטה הספציפית של פלוני אלמוני, נאמר עליו בביטחון מופרז, מבלי להכירו, שהוא ללא צל של ספק לוקה בנפשו ועוד בצורה קשה!

אז ככה:
סדיזם, מזוכיזם או פטישיזם יאובחנו כהפרעות נפשיות רק אם האדם גורם לנזק לעצמו או לזולתו. אם הוא לא מתפקד, או אם הוא פוגע בתפקוד של אחרים. ובעיקר אם זה נעשה ללא הסכמה.
בבדס"מ עקרון השפוי, בטוח ובהסכמה הוא העקרון המנחה. באם בדס"מ נעשה בכפייה, בצורה מסוכנת באופן מכוון, שפוגעת באחד הצדדים או מדרדרת את תפקודו זאת התעללות ולא בדס"מ.
כך שמי שבדס"מי לא יוגדר כלוקה בנפשו רק בגלל חיבתו לאקשן במיטה.
אין באמת הפרעות נפשיות שאחד התסמינים בהם הוא הנאה מאקט בדס"מי מסוים (בדס"מי= SSC), ובטח שאין הפרעה שמאופיינת במסוגלות לקשר של הגשמת פנטזיות הדדיות תוך כדי כיבוד גבולות. זה דורש מצב נפשי די יציב, לכל הדעות.

האם החיבה לבדס"מ נובעת בהכרח מטראומה או קושי נפשי? לא בהכרח. יש אנשים שחוו גהינום ובדס"מ זה הדבר האחרון שידבר אליהם, ויש אנשים שהחיים שלהם היו סבבה והתחום מדליק אותם בכל זאת.
למיניות בדס"מית יש גורמים רבים להתגבשות והפרעות או טראומות נפשיות הן לא הגורם המרכזי או הכרחי.
הייתה מטפלת נפשית אחת באתר שעשתה עבודה אקדמית מחקרית מעניינת בנושא "האם יש יותר נפגעי טראומה באוכלוסיה הונילית או הבדס"מית?", אך היא לא מצאה שוני רב. מלבד מחקרה ישנם עוד מאמרים התומכים בכך ברחבי הרשת.
ומנגד יש מלא כתבות על בני זוג שהתעללו, דרדרו, פגעו ואף רצחו, למרות שבמיטה היו ונילים ונמצאו כשירים לחלוטין לעמוד למשפט מבחינה נפשית (משמע היו שפויים לגמרי בעת המעשים).
בדס"מיים הם לא באמת מיוחדים ואפלים כמו שנראה להם. הבדס"מי הממוצע לא שונה מהאדם הממוצע בחברה הכללית.יש לוקים בנפשם בבדס"מ ובחברה הונילית, ובשניהם מדובר בקבוצות קצה.
כמו כן, להיות בעל הפרעה נפשית לא מחייב אותך להיות מסוכן. סטטיסטית, רוב מקרי אלימות מופנים כלפי בעלי הפרעות נפשיות, ולא להפך. זאת אוכלוסיה מדוכאת חברתית שיש עליה המון סטיגמות שלפעמים קשות יותר מההפרעה עצמה.
שולט שמתמודד עם הפרעה נפשית, מטופל ולוקח עליה אחריות ומוודא שהיא לא משפיעה על היחס שלו לנשלט עדיף פי מאה מאשר מישהו בריא חסר אחריות שלא חושב לפני שהוא פועל.

פסיכולוגים ופסיכיאטרים לומדים במשך עשור ואף יותר מהחיים, עומדים בפני מבחנים והכשרות קשות, וכשסוף-סוף הם מוסמכים לטפל, בבואם לאבחן הם מתעמקים במטופל במשך תקופה נכבדת וגם אז נותנים אבחון שאינו חד משמעי במאת האחוזים.
אבל כאן בכלוב כמובן שיודעים יותר טוב, וכל מי שלא מתאים להשקפת עולם השליטה הספציפית של פלוני אלמוני, נאמר עליו בביטחון מופרז, מבלי להכירו, שהוא ללא צל של ספק לוקה בנפשו ועוד בצורה קשה!

אז ככה:
סדיזם, מזוכיזם או פטישיזם יאובחנו כהפרעות נפשיות רק אם האדם גורם לנזק לעצמו או לזולתו. אם הוא לא מתפקד, או אם הוא פוגע בתפקוד של אחרים. ובעיקר אם זה נעשה ללא הסכמה.
בבדס"מ עקרון השפוי, בטוח ובהסכמה הוא העקרון המנחה. באם בדס"מ נעשה בכפייה, בצורה מסוכנת באופן מכוון, שפוגעת באחד הצדדים או מדרדרת את תפקודו זאת התעללות ולא בדס"מ.
כך שמי שבדס"מי לא יוגדר כלוקה בנפשו רק בגלל חיבתו לאקשן במיטה.
אין באמת הפרעות נפשיות שאחד התסמינים בהם הוא הנאה מאקט בדס"מי מסוים (בדס"מי= SSC), ובטח שאין הפרעה שמאופיינת במסוגלות לקשר של הגשמת פנטזיות הדדיות תוך כדי כיבוד גבולות. זה דורש מצב נפשי די יציב, לכל הדעות.

האם החיבה לבדס"מ נובעת בהכרח מטראומה או קושי נפשי? לא בהכרח. יש אנשים שחוו גהינום ובדס"מ זה הדבר האחרון שידבר אליהם, ויש אנשים שהחיים שלהם היו סבבה והתחום מדליק אותם בכל זאת.
למיניות בדס"מית יש גורמים רבים להתגבשות והפרעות או טראומות נפשיות הן לא הגורם המרכזי או הכרחי.
הייתה מטפלת נפשית אחת באתר שעשתה עבודה אקדמית מחקרית מעניינת בנושא "האם יש יותר נפגעי טראומה באוכלוסיה הונילית או הבדס"מית?", אך היא לא מצאה שוני רב. מלבד מחקרה ישנם עוד מאמרים התומכים בכך ברחבי הרשת.
ומנגד יש מלא כתבות על בני זוג שהתעללו, דרדרו, פגעו ואף רצחו, למרות שבמיטה היו ונילים ונמצאו כשירים לחלוטין לעמוד למשפט מבחינה נפשית (משמע היו שפויים לגמרי בעת המעשים).
בדס"מיים הם לא באמת מיוחדים ואפלים כמו שנראה להם. הבדס"מי הממוצע לא שונה מהאדם הממוצע בחברה הכללית.יש לוקים בנפשם בבדס"מ ובחברה הונילית, ובשניהם מדובר בקבוצות קצה.
כמו כן, להיות בעל הפרעה נפשית לא מחייב אותך להיות מסוכן. סטטיסטית, רוב מקרי אלימות מופנים כלפי בעלי הפרעות נפשיות, ולא להפך. זאת אוכלוסיה מדוכאת חברתית שיש עליה המון סטיגמות שלפעמים קשות יותר מההפרעה עצמה.
שולט שמתמודד עם הפרעה נפשית, מטופל ולוקח עליה אחריות ומוודא שהיא לא משפיעה על היחס שלו לנשלט עדיף פי מאה מאשר מישהו בריא חסר אחריות שלא חושב לפני שהוא פועל.

אני לא מתעניין במה שנחשב בסדר ומה לא אלא מתייחס להתנהגות עצמה.

העולם הוונילי הוא יוניברס רחב מדי בכדי להתייחס אליו, אבל לעשות אהבה, לקיים מין עם ליטופים וחדירות זאת התנהגות שלא מעוררת חשד שמא הנוגעים בדבר עושים זאת בשל תסביך זה או אחר. ההתנהגות הנפוצה אצל סאדו-מאזוכיסטים היא התנהגות שכן מעלה חשד לגבי המשתתפים מכיוון שהם מתעסקים, בין השאר, באקטים אלימים ובמשחקים סימבוליים שסובבים סביב נרטיב אגרסיבי. כשלעצמם אין לאקטים האלו שום משמעות, כולם מסכימים וכו״, אבל הקונטקס הרגשי שלהם ראוי לפענוח.

הבדס״מ הוא, מבחינה פסיכולוגית, גחמה ואתה יכול לחבק אותה או להתנער ממנה ולשנוא אותה אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר בוואריאציות שונות של הרס עצמי מאוד ספציפי (דרך מיניות). תרפיסטים ואנליסטים מנתחים חלומות, הערות ופליטות פה של המטופלים שלהם, במידה והמטופל הוא סאדו-מאזוכיסט יש סיבות מאוד טובות לנתח גם את עולם הדימויים והזהויות שאותו מטופל חי בתוכו.

כל מטפל (תרפיסט רציני) יידע איך להתייחס לנוירוזה הסאדו-מאזוכיסטית וגם המטפל הכי מומחה בבדס״מ עלול, במידת הצורך, להתייחס למיניות של המטופל שלו כאל המקום שבו מתחבאים סודות. החשש הוא מהימנעות מטיפול איפה שיש צורך חיוני בטיפול.