ArchAngel(שולטת)
|
לפני 4 שנים •
10 בינו׳ 2020
אני לא יודעת עד כמה זה יותר נדיר. הצד הזה הוא פשוט פחות מדובר, במיוחד בקהילה הישראלית (ב- fetlife התמונה שונה לגמרי) ולכן נוצר הרושם הזה.
משיחותי עם שולטות ונשלטים שונים הסתבר לי שאני לא נדירה בכלל, פשוט כשהרושם הוא ששליטה נשית אמורה להיראות באופן ספציפי, יהיו אנשים שינסו להתאים את עצמם אליו עד שימאס להם ויפול להם האסימון שהם יכולים גם אחרת. ולשאלתך: הדוגמאות באמת לא נכונות לי. כלומר, אין לי התנגדות עקרונית לפנק את הנשלט וגם לא אסרב להעניק לו עיסוי במיוחד אם הוא יתמקד באיברים שאני אוהבת לגעת בהם והמגע שלי יוציא ממנו תגובות שמחרמנות אותי. פשוט הנתינה שלי היא לא ממקום שירותי, לא באמת מדובר באיזה "היפוך תפקידים" בין הנשלט לשולטת אלא במשמעויות אחרות לנתינה וקבלה ששונות מן המשמעויות "הקלאסיות" שלהן בעולם השליטה. אני נותנת ממקום שבו הנתינה מעניקה גם לי וגם יוצרת בנשלט את החוויות החושיות והרגשיות שהייתי רוצה שיחווה בזכותי. ואם הוא מסרב? מבחינת לא הוא לא. אני לא מכריחה אף אחד, אני לא מנסה לעשות שום דבר בכוח או לשחק עם הגבולות של זה בכל מיני דרכים עקיפות. אני לא עושה את זה רק מטעמים "מוסריים" אלא גם כי פשוט "לקחת" ממנו את הסכמתו לא מדבר אלי. זאת לא בעיה עבורי לגרום למישהו שלא ממש בא לו פשוט להיות נוכח שם ולאפשר לי להעניק לו כך וכך, אבל זה חוטא למטרה שאני רוצה להשיג- קבלה ממקום שעבר תהליך פנימי מסוים שבו הקשר שנרקם בנינו השפיע עליו ועל נקודות מבט שהחזיק בהן, ולכן הוא מאפשר לעצמו לקבל מתוך תובנה ולא סתם בגלל שביקשתי והוא מנסה לרצות. כל מה שאני יכולה לעשות בעניין הוא להמשך לבסס את הקשר בנינו כך שירגיש בהמשך בנוח לקבל. והרגע הזה, הרגע שבו הקשר בנינו מבוסס מספיק והוא מסכים לחוות משהו שקודם לא איפשר לעצמו כי הוא בוטח בי מספיק, הוא יקר מפז. |
|
|
SoulDinger
|
לפני 4 שנים •
11 בינו׳ 2020
הקנדי כתב/ה: אני בצד הנותן, כאשר ההנאה הגדולה שלי היא לראות את האושר של הצד המקבל. כעבד ניקיון, התחושה הנהדרת של ניצול היא המימוש שלי. המחשבה שהזמן שלי שווה כקליפת השום לעומת הצורך של השולטת (בבית נקי, בהסעה, בכך שאשב שעות ואכתוב לה מטלה אקדמית וכד') היא מדהימה. המחשבה שהשולטת שמחה ומאושרת כי קיבלה משהו משמעותי מבלי להתאמץ, היא המטרה שלי. ומה אני מקבל? מימוש עצמי לצורך שלי להיות מנוצל. השכר שלי הוא מבט הבוז הזה, כאשר אני מסיים משימה והשולטת מביטה בי ושנינו מבינים משהו מבלי לומר אותו: צד אחד נהנה מהמאמץ של הצד השני, שירד הכי נמוך שאפשר.
תודה קנדי על התשובה שלך. היא מרתקת ומלמדת. אתה דוגמא קלסית ונהדרת ואולי אפילו מוחלטת לנשלט שרק נותן. בתאור שלך אין בכלל כוח של השולטת, למעשה, השולטת פסיבית לגמרי. בתאור שלך האקט היחיד שהיא עושה בסיטואציה הוא מבט מבזה, ולא יותר מזה. כולך רק נתינה, והיא כולה קבלה, בלי שום פעולה שלה, קל וחומר בלי שום כוח או הכרחה שלה. שוב. קלאסי. ובמאמר אגב שלא קשור לשרשור, אהבתי את הראיה שלך, של מה היא מקבלת ומה אתה מקבל, את המודעות הזו ששניכם שם לקבל משהו, וכל אחד מקבל מה שהוא צריך, ובמובן הזה כולם יוצאים מרוצים ואף אחד לא קדוש מעונה שהקריב למען השני. |
|
|
mavani(אחרת)
|
לפני 4 שנים •
24 בינו׳ 2020
אהבתי את השאלה: )
אצלי בבסיס יש ציפייה שיעשו בשבילי ויתנו לי את מה שאני רוצה. זו נקודת הפתיחה ותנאי הכרחי בשבילי. לדרוש ולקחת זה אושר! עצום! אבל אצלי זה מתפתח בהדרגה ומגיע מקום מאוד אינטימי בתוך הקשר.
|
|
|
Cutie pie
|
לפני 4 שנים •
24 בינו׳ 2020
בתור נשלטת אני אוהבת לתת ואני גם מחפשת בשולט שלי שיאהב לתת.
התפיסה שלי של בדסמ זה הדדיות והתמסרות., זה הצורך והרצון לתת את כל כולך במטרה לחזק ולענג את הצד השני. אני רוצה שישלוט בי אבל שזה יהיה לטובתי ולא רק עבור מילוי הצרכים שלו. קשה לי עם המחשבה שמישהו "ייקח" ממני משהו שאני לא רוצה, גם אם הסכמתי (כמו שכתבת בתגובות קודמות, יש הבדל בין רצון והסכמה). יותר מקשה, זה מפחיד אותי, זה נוגע בעצב הכי רגיש שלי, הפחד הכי גדול - חוסר אונים. אם אתמסר, ובכדי שאתמסר, אני צריכה לדעת בביטחון גמור שלא יעשה לי משהו שלא ארצה באמת. עכשיו שיש לי את הביטחון הזה אני מוצאת את עצמי מוכנה ורוצה לעשות דברים שלרוב לא קשורים לפנטזיות שלי. אקטים של שליטה שאומנם אני מבצעת אבל עדיין נעשים כי הוא אמר לי וכי אני *רוצה* להיענות לכל דרישותיו. |
|
|
| תמנונית קטנה(מתחלפת) |
לפני 4 שנים •
24 בינו׳ 2020
איזה פוסט מעניין ומדויק, תודה על הנושא הזה.
אני שואלת את עצמי את השאלות האלה לאחרונה. ככל שאני שולטת יותר (אני סוויטשית, אז לא תמיד אני בתפקיד), אני מגלה יותר חלקים באישיות שלי שהם שולטים. ואני מגלה שגם בדינמיקה של מיניות ויחסים, אני בגדול, כנראה, וכנגד מה שחשבתי, יותר שולטת מנשלטת (תכל'ס, לא צריך להפתיע אותי מאד, אבל מילא). אני אוהבת לקחת, כי אני אוהבת לנצל, לנהל, לתת הוראות ולראות את הדברים נעשים. אני גם חסרת סבלנות - אני לא אוהבת לחכות עד שאנשים ובטח שלא הנשלט שלי יגיעו לדברים בקצב שלהם, כי הקצב שהראש שלי עובד הוא יותר מהיר. אני כאן סבלנית איפה ובמידה שצריך, אבל בוא, יש לי צרכים ויש כאן מישהו שצריך וישמח למלא אותם. אז אני אוהבת לקחת, גם באלמנט הפסיכולוגי - אני אביא אותך לשם, כדי שתהיה מוכן. פחות מתחברת לקטע של הוא נותן לי מעצמו כשאני שולטת, אלא אם כן נתתי לו פקודות מפורטות וברורות לפני כן מה עליו לעשות. ואני יותר אוהבת אותו פסיבי, ילדותי, נשי ומתמסר, זאת בעיניי המהות כשאני שולטת, לראות אותו לגמרי מתחתיי חסר אונים וכפוף למרותי. אני חושבת שכשהנשלט בא לתת מעצמו בלי לשאול לפני כן (למשל, רץ ללקק לי את הכוס או לגעת בי בגלל שהוא מגורה ונמשך נורא) זאת עילה לעונשים וצריך לחנך אותו במצב הזה. יש מצבים שדווקא אני בתור השולטת אהנה לתת - רגע של נתינה ושל חמלה זה אחלה דרך להוכיח לעצמי את הכוח והשליטה שלי, זה שאני אפילו לא עבד לתשוקות וליצרים שלי, שאני חופשיה לגמרי כשאני שולטת, הולכת לגמרי עם התודעה הטהורה שלי ויוצרת חוויה שהיא פרי היצירתיות שלי לבדה. יש בזה המון נתינה. |
|
|
שלגי
|
לפני 4 שנים •
25 בינו׳ 2020
שאלה מצויינת.
כשאני מנסה למקם את עצמי על הרצף הזה, אני מבינה ששני הצדדים קיימים בי. הם תלויים לא מעט בסיטואציה והדינמיקה שנוצרת - לעיתים ארצה לתת ולעיתים לקבל. לתת אגב - זה לאו דווקא נתינה במובן ״הקשה״ אלא גם נתינה ממקום רך ומכיל.. אבל שוב, זה תלוי בחיבור עצמו. גם אם יש מאפיינים דומים - כל קשר הוא אינדיבידואלי. |
|
|
תפוח אדמה חרוך(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
25 בינו׳ 2020
אמרו את מעליי - אני חושב שבגלל המימד הרביעי ( זמן) זו לא דיכוטומיה - יש משהו נורא סקסי בתהליך עצמו. תהליך הכיבוש, השכנוע, ההשתנות שלי כנשלט:
דברים שלא רציתי קודם אני פתאום מתחיל לרצות כי הרצון שלה חזק יותר משלי. או דברים שעשיתי בהתחלה בחוסר רצון, היא משכנעת אותי לרצות, ופתאום אני מתחיל לרצות אותם בעצמי, ופתאום, בלי לשים לב, אני מוצא עצמי רוצה *רק אותם* יותר ויותר... או רגשות *מלוכלכים* יותר - דברים שכעסתי עליה שהיא גרמה לי לעשות, מתחלפים אחרי כמה פעמים לתשוקה לרצות ולעשות אותם, ואז, להתחננות.. |
|
|
|
SoulDinger
|
לפני 4 שנים •
25 בינו׳ 2020
Re: אהבתי את השאלה: ) mavani כתב/ה: אצלי בבסיס יש ציפייה שיעשו בשבילי ויתנו לי את מה שאני רוצה. זו נקודת הפתיחה ותנאי הכרחי בשבילי. לדרוש ולקחת זה אושר! עצום! אבל אצלי זה מתפתח בהדרגה ומגיע מקום מאוד אינטימי בתוך הקשר.
תודה עבור המחמאה (: ותודה עבור התגובה. את מתארת משהו שעוד לא תארו פה, וזה מעבר הדרגתי מפוזציה אחת לפוזציה השניה. ההתחלה בזה שיתנו לך. ואז ( עד כמה שאני מבין ) ככל שהקשר מתחזק מתעמק ומתעצם, יותר ויותר לקיחה ויותר ויותר כוח וכפייה שלך. שזה נשמע טבעי, קשר לא יכול להתחיל באינוס ולקיחה בכוח, השלב הראשון חייב להיות הסכמה, ואז זו נתינה של הנשלט, וככל שיש יותר נתינה שלו, יש יותר הסכמה ( ורצון ) שלו, מה שמאפשר לך לעבור יותר ויותר ללקיחה. ( זה מרגש, הבעת האושר שלך מהלקיחה והדרישה, זה יותר נדיר כאן, ומרגש. ) |
|
|