מה אתם עושים כשכואב

כאב כמו אופוריה זה כוח. והוא זמני בעוצמה שלו. השתדלתי בעבר לנצל אותו למשהו בכל פעם שממש כאב לי לטובת עצמי


כשהייתי צעיר ניצלתי את התקופה ההיא לסגור את רשיון הנהיגה שהתעכב
בפעם השניה כמה שנים אחר כך לימדתי את עצמי לנגן
ובפעם האחרונה לקרוא כל ספר שהיה לי אצלי שנים ברשימת ההמתנה והתחלתי לכתוב

בהצלחה

כותבת פוסט

מתחברת לכאב, נותנת לו להיות, רק ככה זה משתחרר.
לא לפחד מרגש. גם אם זה כאב.
אבל גם לא לשקוע.
לראות איפה הכאב נוגע ולשחרר.

אצלי זה אסקפיזם. סדרות בלי הפסקה, בכל רגע פנוי מעבודה (אבל באמת יום עבודה עמוס עם אנשים סביבי הוא האסקפיזם הכי טוב, וכרגע בקורונה זה פחות קיים).

תלוי סיטואציה, אבל אני לרוב הולך לבד לטבע, לרוב לים...כותב, בוכה, שומע מוזיקה..
לפעמים מחפש חיבוק חם ממישהי ...

הולך לים, לכן הים מלוח...

הולך לברטה ואצלה יושב

אני בוהה לחלל ונשאבת לכאב שלי. איכשהוא הוא פשוט נעשה כל כך רגיל שאני מאולחשת ומצליחה להירדם.
הלוואי שיהיה לך קל יותר מזה, זה לא משהו.
אולי לקרוא או לצפות במשהו שמסיח את הדעת...

אומרים עלי שאני קר, רובוטי לפעמים. אבל אני חי מתוך הבנה שיש מודל פסיכולוגי מאוד פשוט להבנה, אבל הרבה יותר מורכב לישום שמאפשר לשלוט על התחושות וההרגשה שלנו בצורה מלאה.

יש אירועים בחיים שאין להן שליטה עליהם, גזרות
גורל. שאר החיים שלנו מתעצבים על פי התגובה שלנו לאירועים האלה. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בראש הוא שיקבע איך אנחנו מרגישים, הוא לא חייב להיות מדויק מבחינה עובדתית, רק מועיל לנו.

כמו שאנשים לא צריכים סיבה מיוחד כדי להרגיש רע, (״מה המצב אחי? - חראגיל״) אני לא צריך סיבה מיוחד
להרגיש טוב. 🙃

מצאי סיבות לצחוק.
צחוק משחרר אנדורפינים .
אבל צחוק אמיתי, שיכאב לך בבטן.

נסי לעשות יוגה כלשהי,
כשהגוף רפוי ממאמץ, קל לו קצת יותר להתמודד עם הנפש.

אל תוותרי על אף דמעה.
הבכי מוציא המון רעל ומשחרר רגעית.

ואם את אוהבת שוקולד וקפה, לכי על זה, וותרי לעצמך בכמויות, לפחות לרגעים היותר קשים.