פרופילים מזויפים

ArchAngel​(שולטת) • 14 ביולי 2020

יש אפקט פסיכולוגי שנקרא Online disinhibition effect, מונח אותו טבע הפסיכולוג פרופ' ג'ון סולאר בשנת 2004.
תרגום המילה דיס-אינהיביציה לעברית הוא ביטול עכבות.
ועל פי סולאר, ישנן 6 סיבות שאנשים שבגללן ישנם אנשים שמבטלים עכבות מוסריות באינטרנט.
זה בעקרון רלוונטי לאלימות ברשת אבל זה יכול להסביר גם התנהגויות רשת שליליות נוספות כמו התחזות (שיכולה להיות אלימה לא פחות).

הנה הגורמים שיוצרים את האפקט הזה:
1. אנונימיות שיוצרת ניתוק.
עצם העובדה שאין הכרח לחשוף את מי שאנחנו במציאות בעת גלישה באינטרנט גורם לנו להציג את עצמנו איך שבא לנו, ולטשטש את את זהותנו אם נרצה בכך.
המצב הזה גורם לאנשים מסוימים לחשוב שלמעשים שנעשים ברשת אין השפעה על הנעשה במציאות, ומתוך כך להרגיש שאינם צריכים לקחת אחריות אישית על איך שהם בוחרים להתנהג. האנונימיות הזו מאפשרת בקלות לחמוק מכך שהאדם שהם יהיה מזוהה עם התנהגות שהם נוקטים בה מאחורי המסך.
ניתן לשים לב שככל שאתר יותר אנונימי ככה האנשים שבו לא חושבים בו פעמיים לפני שהם מקלידים משהו.
וכך למשל, בפייסבוק כשיש תמונה שלך ושם אמיתי לצד הכתוב, אתה תכתוב בצורה הרבה יותר מחושבת מבכלוב, ובכלוב, שבו כל מה שתכתוב יהיה מקושר לפרופיל קבוע שאתה מזוהה איתו, אתה תכתוב בצורה הרבה יותר מחושבת מבאתר צ'אטים שבו אין פרופילים קבועים ואתה יכול להיכנס כל פעם בניק אחר.

2. בלתי נראות.
מכיוון שבאינטרקציות אינטרנטיות אין קשר עין או שפת גוף, ישנם אנשים שלא מרגישים צורך לרסן את עצמם.
וכך למשל שום אדם נורמטיבי לא יתפרץ לשיחה בין זרים ויתחיל לקלל את הנוכחים, הוא יתאפק גם אם הוא עצבני בעקבות שדיברו עליו, כי הוא רואה את שפת גופם שמשדרת לו שזה יהיה רעיון גרוע. אבל ברשת זאת התנהגות שהפכה די לנורמה בדיוק בגלל היעדר התבוננות באנשים שמולך והיחשפות שלך מולם ששם אותך במקום שיוביל לתגובה ישירה כלפיך.
אותו דבר לגבי התחזות: אדם נורמטיבי לא יגש לאנשים זרים, יביט להם בעיניים ויתחיל לשקר במצח נחושה על דברים שברור שהוא לא. למשל שהוא אישה כשניכר שהוא גבר, או שהוא רופא מפורסם כשניכר שאף אחד לא מכיר אותו ושהוא מתבטא כאילו התקשה לסיים תיכון. הוא מביט בהם ויודע שהם מביטים בו ומבין שהם יקלטו אותו אז זה רעיון גרוע. באינטרנט בגלל היעדר המבט ההדדי ההתנהגות ההפוכה הפכה לנפוצה.

3. חוסר סנכרון בזמנים:
לעומת שיחות שמתרחשות במציאות והתגובות אליהן מיידיות, על שיחות שמתנהלות ברשת לא חייבים להגיב באותה שניה.
אפשר להתנתק מהשיחה/דיון בכל שלב, וגם לחזור אליו בכל שלב.
וזה דבר נוסף שגורם לאנשים לחשוב שזה לא נורא, שאפשר להתחמק מאחריות למילים שנאמרו. לדעתם הם פשוט יעזבו את השיחה, ואז כאילו כלום לא קרה.

4. הפנמה סוליפסיסטית:
שזה פחות או יותר המחשבה שאתה היחיד בסיטואציה וכל מה שעובר לך בראש במהלכה זה הדבר היחיד שמתקיים באינטרקציות האלו.
אנחנו הרי לא רואים את האדם שמאחורי המסך, בטח שלא באינטרקציה שמבוססת על טקסט בלבד.
וכשיש מולנו רק אוסף מילים, כשאנחנו קוראים את בטקסט בראשנו בקול שלנו ומן הסתם לא בקולו של האדם השני, אז קל להאמין לאשליה שרק אנחנו נמצאים באינטרקציה הזו על אף שרציונלית אנחנו מבינים שזה לא כך בפועל.
קל לנו לפרש את השיחה הזו כפי שאנחנו מאמינים שהיא ולא כפי שהאדם השני התכוון לה. הדמיון שלנו נותן אשליה שהאדם השני לא באמת קיים הרי שאת כל עיבוד המידע אנחנו עושים ללא נוכחותו.
מה שגורם למתואר בסעיף 5-

5. דמיונות שגורמים לניתוק.
האנשים שמרגישים שהם נמצאים באינטרקציה הזו לבדם, עושים זאת כתוצאה מאותה פרשנות שהיא ברובה מבוססת על פרי דמיונם. הדמיון הזה יכול להוביל אותם ללחשוב שכל מה שמתרחש באינטרנט הוא יותר פנטזיה מאשר מציאות. שמה שהולך פה הוא כמו משחק מחשב, שבו הם הגיבור הראשי והשאר הם דמויות במסע הוירטואלי שלהם שיש להן פחות חשיבות. במיוחד כשבאמת אפשר להתייחס לכל זה כמו למשחק מחשב כשאפשר לסגור את הדפדפן או האפליקציה בשניה שנמאס.
ומשחקים, כידוע, הם משהו מרגש. יש אנשים שפשוט מרגש אותם לראות איך אנשים מגיבים למה שהם עושים, בדיוק כמו דמויות וירטואליות שהשחקן מחליט על האופן שבו יגיבו למעשיו.
בעניין של התחזות, נוספת אשליית על המסע בין המבחר שיש הרב שיש בעולם הוירטואלי, כאילו אתה הגיבור הראשי וכל מי שאתה נתקל בו הוא NPC (למי שלא מגיע מעולם הגיימינג, NPC= דמויות ללא שחקן אנושי מאחוריהן שנוצרו בשביל החוויה של השחקן האנושי) בסיפור שלך. כלומר אם תתחזה מול אדם הספציפי הזה זה לא נורא ולא פוגע בו, כי יש עוד אלף כמוהו, אז זה כיבכול פחות משנה.

6. מינימליזציה של סמכות.
כשאנחנו באינטרנט, אנחנו מרגישים ששאר הגולשים הם חלק מקבוצת השווים שלנו. אנחנו לא באמת רואים באף אחד סמכות כלשהי, כי הסמכות באינטרנט היא לא משהו רשמי ומסודר, גם הזהות של מנהלי האתר היא לא פעם אנונימית או שאין להם דו-שיח ישיר עם הגולשים אלא לכל היותר הרכזות טכניות. למי שמתקשה לראות באנשים ברשת בני אדם, לא תופס גם אותם ככאלו ומתוך כך גם לא מכירים בקיום סמכותם.
וכשלא מרגישים שיש סמכות שתאכוף את ההתנהגות שלך, אין פחד מענישה, ומכך נובעת המחשבה שאין סיבה לרסן את עצמך ולא להתחזות.
במציאות פחות אנשים יתחזו כי רובם מכירים בסמכות המשטרה, הממשלה וכו' שקבעו חוקים בעניין ויפחדו מכך שהם יענשו על ההתנהגות הזו.

מפליג אותך • 14 ביולי 2020

משעמם