--Nir--
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
Into כתב/ה: לצערי אני הולכת להגיב ברצינות:
אם מדברים פסיכולוגיה, אז השאלות של 'למה' מתחילות לעלות ולעורר עניין בעיקר בתחום הפטיש ופרקטיקות הקיצון. הגיוני להינות מכמה ספאנקים, שהרי ידוע שכאב ועונג קרובים אצלנו במוח; או להינות מהשחרור וחוסר האחריות שמגיעים כשנקשרים- אלו פחות מעניינים ולא דורשים איזה הסבר פסיכולוגי מסובך. אבל כשזה מגיע לצורך בהשארת סימני אלימות (חתכים, כתמים סגולים-שחורים) למשל, כאן עולות התהיות לגבי היצר האלים המודחק-או-שלא. עוד אני יודעת להגיד שלגבי פוט פטיש לדוגמה, ההנחה הרווחת כיום בפסיכולוגיה היא שמדובר בחוסר יכולת להכיל את האדם שמולך כיצור מיני שלם, לכן ישנה התמקדות באיבר יחיד שאינו ארוגני קלאסי. יש לצערנו המון שפונים לבדסמ גם כמענה להפרעות אישיות, שיחזור טראומות ופלטפורמה לפגיעה עצמית. אלה, אפשר לומר שמנצלים את הבדסמ לצרכים הללו, ואם היו עושים עבודה בטיפול כזה או אחר כנראה שהיו מאבדים עניין (כבר קרה וקורה לא מעט). כן, פסיכולוגיה היא לא מדע אמפירי קלאסי, היא דורשת קצת תחכום ויכולת חשיבה מורכבת ולא תמצא בה נוסחה ודאית אלא עמידה בבוחן המציאות- זה לא אומר שאין בה אמיתות. אם שואלים אותי- כל עוד זה סתם משהו כיפי, הכל טוב, זה כמו להעדיף שוקולד חלב או מריר, למי אכפת. אם זה נכנס למחוזות הצורך, דרך חיים, התמכרות או פרקטיקות קיצוניות- זה כבר בעייתי ודורש חשיבה ופנייה לטיפול להבנת המקור, כמו להעדיף שוקולד לבן. 1. !!!!!!! על השוקולד הלבן. 2. כן, זה בדיוק הקו הזה בין דברים שמעוררים אותי ואני חי איתם בשלום (פטישים מסוימים, משיכה סבירה לדומיננטיות ולכאב) לבין דברים שאני תוהה מה המקור שלהם ומטריד אותי לא מעט שמדי פעם הם מתעוררים ומסעירים אותי ולמה הם מעוררים אותי (רמות גבוהות (הרבה) יותר של השפלה, כאב ושליטה) וזה למרות שאני, עד כמה שידוע לי, לא נושא טראומות ילדות או הפרעות כאלו ואחרות. עוד לפני הצורך הפרקטי שהזכרת - לא ליפול למחוזות ההתמכרות, לצורך ברמה של תלות ולדמיונות שלא ניתנים למימוש (פורנו בייצור עצמי), יש פה חידה שמרתקת אותי שנים - אני נמשך, ברמה שהייתי שמח מאוד לווסת, לפרקטיקות מיניות שצועקות טראומה/הפרעה. אבל אין טראומה או הפרעה כאלו, אין איזה אירוע או דמות שיכולה להיות התשובה לזה. זה פשוט שם, נקודה. פעם האמנתי שבכלוב אמצא תשובות, אבל לרוב זה מסתכם ב״אתה לא צריך להתבייש במה שמושך אותך״, ״בדס״מ זו לא מחלה״ וכו׳ כן נשמות טובות, אני יודע, גם סקרנות ורצון להבין את הנפש של עצמך לא מעיד על בושה או על בעיה. 3. והכי חשוב: כאילו לא עברנו כולנו שנה מספיק מטלטלת, עכשיו תגובה רצינית של אינטו בפורום. העולם הישן כמו שהכרנו אותו הולך וקורס לנו מול העיניים. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
אנשים מכאיבים לעצמם ופוגעים בעצמם, או באים לבדסמ,( בין אם פיזית או השפלות פיזיות או רגשיות), כדי להצליח להתחבר לכאב הפנימי הרגשי כשבמציאות הם מנותקים ממנו מתוך טראומות הערכה עצמית או שנאה הרס עצמי.
לא בגלל אנדורפינים לזה יש ספינינג וזומבה. |
|
|
| infamous |
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
נקודה מעניינת --Nir-- כתב/ה: Into כתב/ה: לצערי אני הולכת להגיב ברצינות:
אם מדברים פסיכולוגיה, אז השאלות של 'למה' מתחילות לעלות ולעורר עניין בעיקר בתחום הפטיש ופרקטיקות הקיצון. הגיוני להינות מכמה ספאנקים, שהרי ידוע שכאב ועונג קרובים אצלנו במוח; או להינות מהשחרור וחוסר האחריות שמגיעים כשנקשרים- אלו פחות מעניינים ולא דורשים איזה הסבר פסיכולוגי מסובך. אבל כשזה מגיע לצורך בהשארת סימני אלימות (חתכים, כתמים סגולים-שחורים) למשל, כאן עולות התהיות לגבי היצר האלים המודחק-או-שלא. עוד אני יודעת להגיד שלגבי פוט פטיש לדוגמה, ההנחה הרווחת כיום בפסיכולוגיה היא שמדובר בחוסר יכולת להכיל את האדם שמולך כיצור מיני שלם, לכן ישנה התמקדות באיבר יחיד שאינו ארוגני קלאסי. יש לצערנו המון שפונים לבדסמ גם כמענה להפרעות אישיות, שיחזור טראומות ופלטפורמה לפגיעה עצמית. אלה, אפשר לומר שמנצלים את הבדסמ לצרכים הללו, ואם היו עושים עבודה בטיפול כזה או אחר כנראה שהיו מאבדים עניין (כבר קרה וקורה לא מעט). כן, פסיכולוגיה היא לא מדע אמפירי קלאסי, היא דורשת קצת תחכום ויכולת חשיבה מורכבת ולא תמצא בה נוסחה ודאית אלא עמידה בבוחן המציאות- זה לא אומר שאין בה אמיתות. אם שואלים אותי- כל עוד זה סתם משהו כיפי, הכל טוב, זה כמו להעדיף שוקולד חלב או מריר, למי אכפת. אם זה נכנס למחוזות הצורך, דרך חיים, התמכרות או פרקטיקות קיצוניות- זה כבר בעייתי ודורש חשיבה ופנייה לטיפול להבנת המקור, כמו להעדיף שוקולד לבן. 1. !!!!!!! על השוקולד הלבן. 2. כן, זה בדיוק הקו הזה בין דברים שמעוררים אותי ואני חי איתם בשלום (פטישים מסוימים, משיכה סבירה לדומיננטיות ולכאב) לבין דברים שאני תוהה מה המקור שלהם ומטריד אותי לא מעט שמדי פעם הם מתעוררים ומסעירים אותי ולמה הם מעוררים אותי (רמות גבוהות (הרבה) יותר של השפלה, כאב ושליטה) וזה למרות שאני, עד כמה שידוע לי, לא נושא טראומות ילדות או הפרעות כאלו ואחרות. עוד לפני הצורך הפרקטי שהזכרת - לא ליפול למחוזות ההתמכרות, לצורך ברמה של תלות ולדמיונות שלא ניתנים למימוש (פורנו בייצור עצמי), יש פה חידה שמרתקת אותי שנים - אני נמשך, ברמה שהייתי שמח מאוד לווסת, לפרקטיקות מיניות שצועקות טראומה/הפרעה. אבל אין טראומה או הפרעה כאלו, אין איזה אירוע או דמות שיכולה להיות התשובה לזה. זה פשוט שם, נקודה. פעם האמנתי שבכלוב אמצא תשובות, אבל לרוב זה מסתכם ב״אתה לא צריך להתבייש במה שמושך אותך״, ״בדס״מ זו לא מחלה״ וכו׳ כן נשמות טובות, אני יודע, גם סקרנות ורצון להבין את הנפש של עצמך לא מעיד על בושה או על בעיה. 3. והכי חשוב: כאילו לא עברנו כולנו שנה מספיק מטלטלת, עכשיו תגובה רצינית של אינטו בפורום. העולם הישן כמו שהכרנו אותו הולך וקורס לנו מול העיניים. המשפט האחרון עורר סקרנות,מה זה בדיוק העולם הישן במקרה הזה(אינטואיטיבית חשבתי שאתה רומז למה שהיה לפני השביעי באוקטובר) ולמה הוא קורס לנו מול העיניים? |
|
|
| דניאלX(שולט) |
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
טוב, אז אני גם אענה ברצינות.
באופן כללי, אפשר לכתוב ספרים כדי לענות על השאלה הזו, אבל אני אתמצת. אזהרה - מחרמן זה לא. לצורך פשטות אשתמש במגדר בהתאם לסטטיסטיקה. מחקרים עד היום לא הניבו תשובות עקביות, אבל מאוד לא קל (מנסיון) לערוך מחקרים כאלה בצורה אמפירית ויש לי טענות לגבי המתודולוגיה של רוב המחקרים בתחום. אני אתן את דעתי: נראה שיש כמה סיבות עיקריות לפנטזיות שכוללות שליטה, כאב, חוסר אונים, תקיפה וכו'. גורם ראשון - דיסוננס קוגנטיבי: הפנטזיות האלו נפוצות מאוד אצל אנשים שעברו פגיעה מינית וגם אצל אנשים שקיבלו חינוך שמרני או דתי. הסיבות שונות, אך התהליך זהה: אצל אנשים שנפגעו מינית יש דיסוננס קוגנטיבי אשר מצד אחד כל קשר למיניות מזכיר את הפגיעה ונתפש כמשהו רע, מלוכלך, שלילי וכו', אך מצד שני מיניות היא צורך חזק והכרחי שהגוף (המוח) לא יכול להתעלם ממנו. הפתרון הגאוני של המוח, הוא להמציא פנטזיות שבהן הנפגעת "לא אשמה בזה שהיא נהנית" ובכך שהיא בסיטואציה מינית, היא לא רצתה, אבל הכריחו אותה, וזה משחרר אותה מהאחריות להשתתפות בפעילות מינית (בלי קשר לתוצאה). יש לא מעט דיווחים של בנות שמדמיינות את הפגיעה המינית בזמן האוננות (באופן ישיר או עקיף עם דמות שונה). זה טראגי כי בנות כאלה למעשה נפגעות פגיעה מתמשכת - מעבר לפגיעה המקורית, ההשפעה של הפגיעה על המיניות מאלצת אותן להפגע שוב ושוב ושוב (בדמיון). הרבה פעמים זה מלווה בהמון רגשות אשמה מתוך חוסר הבנה של התהליך. גורם שני - פגיעה עצמית באמצעות שליח. לפעמים חלק מהנושא קשור לפגיעה עצמית (שגם עליה אפשר לכתוב ספרים אז לא אפרט פה) והפגיעה העצמית פשוט מתבצעת באמצעות שליח באמצעות פנטזיה שכזו. במקרים כאלה - צריך להבין שאין פה באמת עניין של נטייה מינית ל-BDSM אלא למעשה ניצול של התחום על מנת לייצר פגיעה עצמית. שולטים רגישים שמצליחים לזהות את זה, יכולים לסייע ולהפנות לטיפול בפגיעה העצמית, אבל יכולים לצערי גם לנצל את זה לרעה. גורם שלישי - דימוי עצמי פנטזיות מסוימות בנויות כך שלמעשה התוקף לא יכול לשלוט בעצמו מרוב שהנתקפת מגרה אותו. בצורה כזו, עצם האוננות עם הפנטזיה הזו מעלה את הדימוי העצמי. גורם רביעי - חרדה ועודף עוררות אנשים שבאופן כללי צריכים להיות כל הזמן בשליטה, ויש עליהם המון אחריות, הרבה פעמים פשוט לא מסוגלים להתנתק מהמצב הזה לבד. במקרים כאלה, אם לא גורם חיצוני שיקח את השליטה אבסולוטית לידיים שלו - הם פשוט לא יצליחו להירגע וליהנות מהסיטואציה. יש לא מעט מקרים שדווקא ה"כניעה" ומתן השליטה למישהו אחר (שסומכים עליו) מאפשרת שלווה, הרגעות והנאה אמתית. יש עוד הרבה (!) גורמים אפשריים וכל מקרה זה סיפור חדש ומטורף  אבל אילו הדברים העיקריים.
|
|
|
הפילוסוף עם הנבוט(מתחלף)
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
נאמרו פה כבר הרבה דברים חכמים. למרות שאני סופר מתעניין בתיאוריות השונות שמסבירות את התחום (ואפשר לקרוא קצת על דעתי בפרופיל שלי) אני רוצה להתייחס לשאלה המקורית של היחס שלנו לפסיכולוגיה כתחום מחקר שהתרשמתי שעדיין לא קיבלה מענה מספק בתגובות פה.
אני מגיע מהתחום של פילוסופיה (ופילוסופיה של הנפש בפרט) שהיא גם תחום שסובל מקשיים בנוגע ליכולת לאמת את התוצאות. הקשיים האלה קריטיים במיוחד כאשר מבינים את ההשלכות הדרמטיות של הכרעה בשאלה הפילוסופית לכאן או לכאן. גם להכרעה בשאלה הפסיכולוגית כמובן יש השלכות משמעותיות. הועלתה ההשוואה לרפואה וברור שיש השלכות דרמטיות אם רופא מקבל החלטה שגויה. על אף שההשוואה לרפואה ראויה בעיניי, חשוב לבצע אותה כראוי. רפואה היא תחום בן אלפי שנים ולאורך רוב גלגוליו, רופאים החזיקו בתיאוריות שגויות לחלוטין אודות מרבית השאלות שלהם. הפסיכולוגיה היא תחום צעיר בהרבה וקשה בהרבה ולכן זה לא מפתיע שפסיכולוגים עושים יותר טעויות. זה לא אומר שלא צריך ללכת לפסיכולוגים - כנראה שגם פעם אם היית חולה ללכת לרופא היה הדבר החכם לעשות וזה היה משפר את הסיכוי שלך להחלים גם אם לא באותה מידה כמו היום. הבדל אחד חשוב בין הרפואה לפסיכולוגיה ששם את הפסיכולוגיה יותר קרוב לפילוסופיה, הוא העובדה שתחום המחקר הוא פנימי לנו, ולנו יש את הגישה הכי טובה אליו. בנוסף, לא צריך כלים מיוחדים או תרופות מיוחדות כדי לטפל פסיכולוגית (נשים את הפסיכיאטריה בצד היום) וגם אנחנו מסוגלים לטפל בעצמנו. וכשאנחנו מטפלים בעצמנו אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך - בזהירות, במתינות, בשיקול דעת, מתוך השכלה רחבה. אני יכול לספר מהניסיון שלי בפילוסופיה, שלפעמים ללמוד מעט זה יותר מסוכן מאשר לא ללמוד בכלל. רעיונות לא מגובשים ולא מבוקרים יכולים להיות דבר מסוכן. אם אנחנו שומעים רעיון חדש שהוא מאוד קורץ אבל לא מעמיקים בו, ולומדים את המורכבויות שלו, והגבולות שלו והביקורות לו וחוקרים לעומק את ההשלכות שלו ואיך הוא מתיישב כחלק מתיאוריה ותפיסת עולם רחבה יותר, אנחנו עלולים לעשות לעצמנו הרבה נזק בכך שנמהר לאמץ את הרעיון הזה ולחיות את חיינו על פיו. לכן, אני מאוד בעד לקרוא ולהעמיק בספרות המחקרית בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בסוציולוגיה, בנוירולוגיה ועוד תחומים ששופכים אור על הנושא הבדסמי. אני בהחלט מאמין שידע זה כוח, וידע זה ביטחון עצמי וידע זאת שלווה. אבל בשביל שנצבור ידע אמיתי אנחנו חייבים להעמיק, ולהיות ביקורתיים כלפי מה שאנחנו קוראים, ולצרוך מגוון של מקורות מידע ולחשוף את עצמנו לאנשים נוספים מהקהילה ולקיים איתם שיחות מלב אל לב והכי חשוב לעשות רפלקציה ולחשוב מה באמת כל זה תואם את החוויות האישיות שלנו ויכול לעזור ובדיעבד עזר לנו בהתמודדות עם האתגרים האישיים שלנו. שנשכיל להיות קהילה חוקרת ומעמיקה ומשתפת וקשובה ותומכת 3> |
|
|
Kitty frank
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
ממליצה מאוד על ''תהום השפה'' מאת דנה אמיר. יש שם פרק על סטיות שמיפה לי כמה עניינים מאוד חשובים.
|
|
|
|
הפילוסוף עם הנבוט(מתחלף)
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
לא הייתי ממהר לקבוע שכל פעם שמישהו פונה לבדסמ כמענה להתמודדויות נפשיות בהכרח זאת הייתה בחירה רעה ובהכרח המענה שהוא או היא יקבלו לא יהיה הולם ומועיל.
Into כתב/ה: לצערי אני הולכת להגיב ברצינות:
אם מדברים פסיכולוגיה, אז השאלות של 'למה' מתחילות לעלות ולעורר עניין בעיקר בתחום הפטיש ופרקטיקות הקיצון. הגיוני להינות מכמה ספאנקים, שהרי ידוע שכאב ועונג קרובים אצלנו במוח; או להינות מהשחרור וחוסר האחריות שמגיעים כשנקשרים- אלו פחות מעניינים ולא דורשים איזה הסבר פסיכולוגי מסובך. אבל כשזה מגיע לצורך בהשארת סימני אלימות (חתכים, כתמים סגולים-שחורים) למשל, כאן עולות התהיות לגבי היצר האלים המודחק-או-שלא. עוד אני יודעת להגיד שלגבי פוט פטיש לדוגמה, ההנחה הרווחת כיום בפסיכולוגיה היא שמדובר בחוסר יכולת להכיל את האדם שמולך כיצור מיני שלם, לכן ישנה התמקדות באיבר יחיד שאינו ארוגני קלאסי. יש לצערנו המון שפונים לבדסמ גם כמענה להפרעות אישיות, שיחזור טראומות ופלטפורמה לפגיעה עצמית. אלה, אפשר לומר שמנצלים את הבדסמ לצרכים הללו, ואם היו עושים עבודה בטיפול כזה או אחר כנראה שהיו מאבדים עניין (כבר קרה וקורה לא מעט). כן, פסיכולוגיה היא לא מדע אמפירי קלאסי, היא דורשת קצת תחכום ויכולת חשיבה מורכבת ולא תמצא בה נוסחה ודאית אלא עמידה בבוחן המציאות- זה לא אומר שאין בה אמיתות. אם שואלים אותי- כל עוד זה סתם משהו כיפי, הכל טוב, זה כמו להעדיף שוקולד חלב או מריר, למי אכפת. אם זה נכנס למחוזות הצורך, דרך חיים, התמכרות או פרקטיקות קיצוניות- זה כבר בעייתי ודורש חשיבה ופנייה לטיפול להבנת המקור, כמו להעדיף שוקולד לבן. |
|
|
| infamous |
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
טוב,בהודעה הזאת אני אחרוג קצת עוד פעם מהנושא המרכזי של האתר,ואשתף אתכם בהתמודדות הנפשית שלי-אני סובל לצערי מהתקפי חרדה במשך תקופה די ארוכה,הטיפול הראשוני שהיה לי בנוגע לזה הוא היה דינמי,הרבה שיחות על העבר שלי,הילדות,חלומות ועוד.מעבר לזה שיש מבחינה מחקרית אפקטיביות נמוכה לטיפול הדינמי,אני יכול להעיד שזה אפילו יכול לגרום לעוד יותר חרדות כי הוא מציף עוד יותר דברים מהעבר(לכן הוא נועד להיות לטווח הארוך,ואפילו אז אני לא סגור לגבי האפקטיביות שלו).הדבר הזה אילץ אותי להתחיל לחקור את הפסיכולוגיה כ"מדע" ומה בעצם מבסס אותה בכלל,וגורם לה להיות אמיתית ברגע שאני רוצה להעזר בה בנוגע לבעיה(במיוחד בעיה קריטית כמו זאת שציינתי),חלק אמרו שכמו ברפואה,גם הפסיכולוגיה נשענת על מאות שנות מחקר ולכן זה פשוט עובד,אממה...לצערי לא כל המטפלים יודעים להתאים לאדם את גישת הטיפול הכי יעילה לבעיה שהוא מציג.הייתי מאד רוצה להאמין שהבעייתיות הזאת נובעת מאמונה כנה דווקא בגישה שהם למדו,מאשר שמעורב בזה אינטרס כלכלי כלשהו מצד המטפלים להאריך את הטיפול עד כמה שניתן.
|
|
|
תחת כנפיך
|
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
infamous כתב/ה: טוב,בהודעה הזאת אני אחרוג קצת עוד פעם מהנושא המרכזי של האתר,ואשתף אתכם בהתמודדות הנפשית שלי-אני סובל לצערי מהתקפי חרדה במשך תקופה די ארוכה,הטיפול הראשוני שהיה לי בנוגע לזה הוא היה דינמי,הרבה שיחות על העבר שלי,הילדות,חלומות ועוד.מעבר לזה שיש מבחינה מחקרית אפקטיביות נמוכה לטיפול הדינמי,אני יכול להעיד שזה אפילו יכול לגרום לעוד יותר חרדות כי הוא מציף עוד יותר דברים מהעבר(לכן הוא נועד להיות לטווח הארוך,ואפילו אז אני לא סגור לגבי האפקטיביות שלו).הדבר הזה אילץ אותי להתחיל לחקור את הפסיכולוגיה כ"מדע" ומה בעצם מבסס אותה בכלל,וגורם לה להיות אמיתית ברגע שאני רוצה להעזר בה בנוגע לבעיה(במיוחד בעיה קריטית כמו זאת שציינתי),חלק אמרו שכמו ברפואה,גם הפסיכולוגיה נשענת על מאות שנות מחקר ולכן זה פשוט עובד,אממה...לצערי לא כל המטפלים יודעים להתאים לאדם את גישת הטיפול הכי יעילה לבעיה שהוא מציג.הייתי מאד רוצה להאמין שהבעייתיות הזאת נובעת מאמונה כנה דווקא בגישה שהם למדו,מאשר שמעורב בזה אינטרס כלכלי כלשהו מצד המטפלים להאריך את הטיפול עד כמה שניתן.
יש הרבה פילוספים שלא מאמינים בפסיכולגיה. ישעיהו ליבוביץ למשל אמר שפרויד סיפר מיטולגיה יפה. ולמרות זאת יש הרבה מחקר וחוכמה בפסיכולגיה.. בקיצור מה שאני חושב זה שאם חרדה מלחיצה אותך מובן שיתווספו הרבה יותר חרדות בטיפול שיש בו הרבה נעלמים.. אז אולי יהיה לך הכי קל לשלב בין טיפול בעצמך בעזרת לימוד פסיכולגיה וגם עם טיפול פסיכולגי. שזה לדעתי שילוב מנצח |
|
|
| infamous |
לפני שבועיים •
8 ביוני 2024
אכן תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: טוב,בהודעה הזאת אני אחרוג קצת עוד פעם מהנושא המרכזי של האתר,ואשתף אתכם בהתמודדות הנפשית שלי-אני סובל לצערי מהתקפי חרדה במשך תקופה די ארוכה,הטיפול הראשוני שהיה לי בנוגע לזה הוא היה דינמי,הרבה שיחות על העבר שלי,הילדות,חלומות ועוד.מעבר לזה שיש מבחינה מחקרית אפקטיביות נמוכה לטיפול הדינמי,אני יכול להעיד שזה אפילו יכול לגרום לעוד יותר חרדות כי הוא מציף עוד יותר דברים מהעבר(לכן הוא נועד להיות לטווח הארוך,ואפילו אז אני לא סגור לגבי האפקטיביות שלו).הדבר הזה אילץ אותי להתחיל לחקור את הפסיכולוגיה כ"מדע" ומה בעצם מבסס אותה בכלל,וגורם לה להיות אמיתית ברגע שאני רוצה להעזר בה בנוגע לבעיה(במיוחד בעיה קריטית כמו זאת שציינתי),חלק אמרו שכמו ברפואה,גם הפסיכולוגיה נשענת על מאות שנות מחקר ולכן זה פשוט עובד,אממה...לצערי לא כל המטפלים יודעים להתאים לאדם את גישת הטיפול הכי יעילה לבעיה שהוא מציג.הייתי מאד רוצה להאמין שהבעייתיות הזאת נובעת מאמונה כנה דווקא בגישה שהם למדו,מאשר שמעורב בזה אינטרס כלכלי כלשהו מצד המטפלים להאריך את הטיפול עד כמה שניתן.
יש הרבה פילוספים שלא מאמינים בפסיכולגיה. ישעיהו ליבוביץ למשל אמר שפרויד סיפר מיטולגיה יפה. ולמרות זאת יש הרבה מחקר וחוכמה בפסיכולגיה.. בקיצור מה שאני חושב זה שאם חרדה מלחיצה אותך מובן שיתווספו הרבה יותר חרדות בטיפול שיש בו הרבה נעלמים.. אז אולי יהיה לך הכי קל לשלב בין טיפול בעצמך בעזרת לימוד פסיכולגיה וגם עם טיפול פסיכולגי. שזה לדעתי שילוב מנצח פרויד הוא ממש לא היחידי בפסיכולוגיה, התיאוריות שלו אכן לא ניתנות אפילו לאישוש בכלים מדעיים.עם זאת,יש חלקים יותר רציונליים והגיוניים ומבוססים,כמו הקוגניטיבית וההתנהגותית. |
|
|