נימרייה(שולטת){sub num}
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני כותבת לרוב כשאני מרגישה צורך לתת לחוויה מקום ועדות, כשאני רוצה לתת לה עוד מימד ולחוות אותה שוב תוך כדי שאני מעלה את מילים על המסך.
אישית זה מצריך ממני המון, אני דיסלקטית ודיסגרפית וכל פוסט שלי לוקח לי בממוצע שעה שעה וחצי (פוסטים ארוכים של חוויות). אחרי זה אני עוברצ עליו עוד המון פעמים וקוראת שוב ושוב לאט לוודא שאין שגיאות ולתקן ניסוחים לא ברורים. אז מצד אחד אני מרגישה שהכתיבה קלה כי זה ממש זורם בכתיבה הראשונית אבל אז היא עוברת כל כך הרבה תיקונים ועבודה קשה שזה לא פחות מאימון למוח עבורי |
|
|
תחת אש
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני לא מאמינה בכתיבה ומעדיפה טלוויזיה
|
|
|
המכשפה בג'ינס(מתחלפת)
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
פוסטים לבלוג: הכל כבר במוח אני רק צריכה לשפוך את זה לפוסט, להתאים תמונה ולפרסם.
סיפורים למגזין: כותבת על קובץ וורד, מתקנת, עוזבת לכמה ימים, קוראת שוב ואז שולחת. נ.ב כל המגזין קרה בעבר כי היום כבר אין לי כח לכתוב כאלו אז למי שלא קרא אני ממש ממליצה על: https://thecage.co.il/library.php?Library=author_page&UserID=84 1. אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול. 2. עבד אופנוען. |
|
|
Bluecollar(שולטת)
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
שונאת לכתובבבבב!
בעיקר כשזה בכוח. עכשיו יש את הסיפורנובמבר ואני מנסה להושיב את עצמי לכתוב |
|
|
הברון בכפכפים{זהרורים}
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני מתאר את הדברים כמו שהם קרו ישירות מהראש למקלדת.
אח"כ מבצע לעצמי עריכה, הגאה ושולח. אין לי טיוטות. |
|
|
טוטאלוס(שולט)
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני כותב מתוך פאקן כאב.
|
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני כותבת הכי טוב כשרגש מעורב בכתיבה.
אם אני מרגישה שעניין מסוים מלהיב אותי, מפעיל בי משהו, גורם לי לדמיין מה אפשר לכתוב על זה- הכתיבה נראית בהתאם. לפעמים בגלל שזה יוצא בכזה קצב אני שמה לב בדיעבד לשגיאות הקלדה למיניהן. כשזה נוגע לסיפורים של ממש (ולא דעות ושיתופים)- אני משקיעה בזה לא מעט, משכתבת המון, עושה קצת תחקיר מקדים על הנושא כדי להיות כמה שיותר מדוייקת גם בפרטים הקטנים. אפילו אחשוב על שם לדמות שחדי העין יבחינו שמתקשר לעלילה. ולפעמים אני לא רואה את סוף העלילה ברגע שאני מתחילה, ואז אני נותנת לעצמי הפסקה של כמה ימים או תקופה יותר ארוכה, ורעיונות פשוט נולדים בתוכי ככל שאני חושבת על העניין. גם אם איכשהו כתבתי הכל במכה אחת, עדיין אני נותנת לעצמי פרק זמן לחשוב על הנכתב מחדש, לעכל אותו, ולהגיע לתובנות חדשות. והאינדיקציה שלי אם להמשיך לכתוב או להשאיר בטיוטות היא אם הרגש ממשיך לעלות בי במהלך הכתיבה או אם אני מאבדת עניין ומאלצת אותה רק כדי לסיים- אם זה מאולץ לי, זה ירגיש מאולץ גם לקוראים. בכתיבה של סיפורים אני מנסה להיכנס לראש של הדמויות, ולתאר את החוויות שלהן כך שהקורא יוכל לדמיין כאילו הוא חווה את זה במקומן או כאילו הוא היה נוכח במתרחש. (זאת גם הסיבה שלדמויות שלי אין תיאור פיזי מלבד קווים כלליים- כדי שכל אחד יוכל לדמיין אותן כמו שהכי מתאים לו) זה מרגיש כמו דיאלוג עם הרגשות שלי, עם הרגשות הפוטנציאלים של הקוראים אותי. אני נכנסת לנעליים של הקורא הממוצע ומנסה לתרגם לו את העולם שלי במילים שיגעו בו. |
|
|
|
masoul
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אני נפעם ונרגש מהתשובות לשאלה שלי. באמת ובכנות.
כולם שמו פה דברים נהדרים ועמוקים, ויש לי מה לקחת מכל מי שכתב כאן. אנסה לכתוב את השקל תשעים שלי מאוחר יותר, כשיהיה לי קצת יותר זמן ופניות, ולהכניס גם קצת את שלי, למה ואיך אני כותב. אבל מקריאה ראשונה, נראה שנקודה אחת שאני מזהה בי, אקסביוניזם, אף אחד לא העלה. עד כמה שאני ראיתי, ואני תוהה, זה רק אני? או שהתשובה היא שברור שבכל מי שכותב יש אלמנט אקסביונסטי וזה המובן מאליו שאין צורך להזכירו? ושוב תודה על תשובות כל כך עמוקות כנות משכילות ונוגעות. |
|
|
bananabrain
|
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
וואו שאלות כייפיות. תודה לך
כיף לענות ולחשוב על התהליך הזה אצלי וכיף לשמוע על איך הוא קורה אצל אחרים. לרוב אצלי אני אאגור משהו בפנים, ב99% מהמקרים כשאני במקלחת או בנסיעה ותקועה לבד עם המחשבות שלי. ואז אני אחכה לחזור הביתה, להיכנס למיטה, ופשוט להתחיל לכתוב. זה פשוט נשפך. אין טיוטות ואין קריאה שנייה בחלק גדול מהמקרים. לפעמים אני עם כוס יין תוך כדי וברוב המוחלט של המקרים אני בוכה אני תמיד חושבת שלוקח לי איזה 10 דקות לכתוב פוסט, אבל יצא לי כמה פעמים לקלוט שאני כותבת במשך שעה + לרוב אני בוכה, מפרסמת, מנסה לעזוב את האתר לאיזה כמה זמן ואז נזכרת להיכנס לבדוק אם יש תגובות/הודעות בנושא |
|
|
| מחר |
לפני שבוע •
4 בנוב׳ 2024
אצלי זה נורא פשוט, בא לי פתאום לכתוב משהו (בדרך כלל זה משהו ציני ו/או מצחיק ו/או מרגיז) אני מיידית כותב קודם כותרת שבאה לי בשלוף ואז טקסט מאוד קצר כי אני לא ממש בעד להסביר בעשרות משפטים מה שאני יכול לסכם במשפט אחד ומי שיבין יבין ומי שלא, ממילא לא כתבתי בשבילו.
טריגר: פוסט בו מפורסם צילום עכוז מושלם של מישהי שבאמת יש לה עכוז מושלם או שלפחות היה לה בעבר: תוצאה: פוסט שלי: כותרת: ממתי לאלוהים יש עכוז? טקסט: ועוד כזה מושלם?! וזהו. 3 לייקים (ו-40 לפחות לבעלת העכוז והיא אולי תהיה הלייק הרביעי שלי) בטוח יהיו לי ואו אז אני מאושר בחלקי. נ.ב. אולי תהיה גם תגובה אחת אבל על זה אני לא יכול להתחייב. |
|
|