איפה כל השולטות הצעירות? בוא נדבר דוגרי”

אני רוצה שניה להציע נקודת מבט אחרת על הסיטואציה: פותח השרשור הוא בחור בן 24 שמעיד על עצמו שהוא מחפש קשר אמיתי ועמוק. הגיוני שהוא יחפש מישהי בת גילו ואף צעירה ממנו לקשר כזה.

אני לא רואה בכך ביקורת על השולטות הבוגרות יותר, טרוניה או פנטזיה. פשוט חיפוש התאמה לקשר.

ובכל מקרה - המשורר פה. אפשר לשאול אותו למה הוא התכוון.

בתשובה ל streetcat , אני ממש מבין מה את אומרת – וזה בדיוק העניין. בסוף, כל מי שבאמת אכפת לו מהעולם הזה ומהדינמיקה הזו, לא רוצה להיתקע בשיח של “מה הכפפה הייתה צריכה להראות” אלא לשאול: איפה הכפפה הזאת בכלל, ומי מוכן להרים אותה בפועל?
והאמת? אולי הגיע הזמן להפסיק לצפות שזה יקרה מעצמו.

חשבתי על זה לא מעט – כמו שיש סלקציה במועדון, או מסיבות סגורות שיש להן וייב איכותי באמת – ככה גם פה, אפשר וצריך להתחיל לבנות קהילות קטנות, סגורות ואיכותיות של אנשים שבאמת חיים את הדינמיקה. לא “משחקים בה”.

נגיד, קבוצות בפייסבוק, טלגרם או אפילו אתר ייעודי – שמבוססות על חבר מביא חבר. מישהו לא נכנס כי בא לו – אלא כי יש עליו מילה טובה.
אם נשלט רוצה להיכנס, שיביא המלצה משולטת שמכירה אותו אישית – לא סתם הכירו בצ׳אט.
בהתחלה בטח יהיו מעט אנשים, אבל לאט לאט זה ייבנה – כי איכות מושכת איכות.

ואם זה יקום ויופעל כמו שצריך – עם ניהול רציני, אפס סובלנות לחארטות, ומיקוד בדינמיקה אמיתית – תוך כמה שנים יכולה לקום קהילה שפשוט תשנה את כללי המשחק .
לא כתחליף לכל השאר, אלא כאלטרנטיבה אמיתית למי שמחפש עומק, תהליך, אנושיות – ולא רק פנטזיה.

אני לא נאיבי, אני יודע שזה לא קל, וזה ממש ידרוש עבודה , אבל גם לדעת לחלום זה חלק מהשינוי.
ואני באמת מאמין שאם כמה אנשים רציניים יתחילו להזיז את זה – הרבה מאוד אחרים יצטרפו.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

איפה כל השולטות הצעירות? בוא נדבר דוגרי”

יאללה, בוא נפתח את זה כמו שזה – בתור נשלט שחרש לא מעט בפורומים, קהילות, צ’אטים ואתרים של BDSM, יש שאלה שתמיד חוזרת לעצמה: למה יש כל כך מעט שולטות צעירות? למה זה תמיד מרגיש כאילו רק הצד הגברי מלא באמביציה לדומיננטיות, בזמן שהרבה נשים צעירות בכלל לא בקטע, או לא נחשפו לעולם הזה כמו שצריך?

אז קודם כל – אני לא אומר שאין. יש שולטות צעירות, ויש כאלה שהן אשכרה עוצמה טהורה, חדות, חכמות, עם טון של נוכחות שגורמת לך להתיישר מבלי שהן יוציאו מילה. אבל הן נדירות. לא בגלל שאין להן את זה. אלא בגלל שהחברה, התרבות, והחרא שכולנו גדלנו עליו – לימדו נשים לחשוב ששליטה זה לא “נשי”, שזה יותר מדי, שזה מוזר, שזה מסוכן או סתם “לא מושך”.

תחשוב על זה – גברים מגיל קטן מקבלים לגיטימציה לרצות “לשלוט”, ליזום, לדחוף, לקחת מה שבא להם. נשים, לעומת זאת? קיבלו על הראש אם הן רק הרימו את הקול. אז זה לא מפתיע שהמון בנות, גם אם הן מרגישות דומיננטיות מבפנים, לא מרשות לעצמן אפילו לדמיין את עצמן שולטות. מקסימום פלירטוט קטן עם הרעיון, ואז מהר להחזיר את זה למגירה.


אבל יש פה גם עוד פן – התפיסה של מה זה “שולטת” בכלל. הרבה פעמים אנשים חושבים ששולטת צריכה להיות סוג של דמות מסרט פטיש – גבוהה, עם שוט, עור שחור, מגפיים עד הברכיים וצחוק מרושע. אבל שליטה זה לא רק לבוש. זה state of mind. שולטת יכולה להיות סטודנטית בת 22, עם ג’ינס קרוע, פרצוף מתוק – אבל כשהיא פותחת את הפה, אתה מרגיש מי הבוסית בחדר.

גם יש נשים צעירות שמתחילות להבין את זה – שמוצאת את הכוח הזה, שלוקחות מקום, שלומדות ליהנות מהדינמיקה – רק שזה תהליך. ובתוך קהילה שגם ככה רוויה בגברים שמחפשים חוויה אולטימטיבית עכשיו ומיד, בלי סבלנות ובלי להבין מה זה בכלל דינמיקה, קל מאוד לבחורה צעירה להירתע.

וכאן בדיוק מתחילה הבעיה – כי שולטת צעירה שבאה לטעום, לנסות, להבין מי היא ומה עושה לה את זה, לא תמיד תקבל מרחב שמאפשר לה להתגלות. במקום זה, היא מקבלת הצפה של הודעות, הצעות, פנטזיות שלא שלה, בלי שאף אחד ישאל אותה בכלל מה בא לה, מה הקצב שלה, מה היא רוצה לבדוק.

ופתאום, המקום שהיה אמור להעצים אותה, נהיה מתיש. שדה מוקשים. היא עוד לא הספיקה להרגיש שולטת על עצמה – וכבר מצופה ממנה לשלוט על אחרים. וכשהיא לא עומדת בסטנדרט של הדומינה “המושלמת” שהעולם יצר, היא בורחת.

וזה עצוב. כי כל שולטת צעירה שבורחת מהסצנה בגלל חוויה גרועה – זה לא רק הפסד שלה. זה הפסד של כולנו. של הקהילה. של הדינמיקה. של הגיוון. של האמת.

אז אולי במקום לשאול “למה אין שולטות צעירות?”, הגיע הזמן לשאול:

• מה אנחנו עושים כדי שהן יישארו?

• האם אנחנו מקשיבים להן באמת?

• האם אנחנו נותנים להן מרחב ללמוד, לגדול, לטעות?

• או שאנחנו פשוט מחכים שהן יתיישרו לפי הפנטזיות שלנו?


והכי חשוב – שאלה אליכם, הקוראים שלי, בלי פילטרים:

אם הייתם שולטת צעירה שנכנסת לסצנה הזאת – איך הייתם רוצים שיתייחסו אליכם?

תענו לי. תגיבו. בלי מסיכות. בלי דמות. תביאו את האמת שלכם.

כי אם לא נתחיל לדבר על זה עכשיו – מתי כן?