האם אי פעם חשתם בושה מעצם היותכם נשלטים, ולמה?

כן, זה פרט שהייתי מעדיף שהאנשים שסובבים אותי לא ידעו.

יש המון דברים שאני מתביישת בהם
יש המון דברים שאני מרגישה רע עליהם
אבל זה שאני נשלטת? בזה מעולם לא התביישתי
מרבית הא.נשים בסביבה שלי יודעים.ות (זה גם עלה בשיח מספר פעמים בטיפול יום פסיכיאטרי שאני נמצאת בו כרגע)
אלו שלא יודעים.ות זה פשוט כי לא היה שיח בנושא
אני מסרבת להסתיר דברים לגבי עצמי ואני לא מוכנה להישאר בשום ארון

מה מפריע לך ברעיון של חיים בתוך ארון? תשמעי זו לא חייבת להיות היסגרות אגרסיבית.
אציין גם שבכלל אני חושב שלסביבה קשה יותר לאכול נשלטים מנשלטות. גם לנשלטים וגם כאלה שלא. לכן גם פתחתי את השרשור בפורום הנוכחי חחח. שמתי גם לב לדיבור על נשלטים שלא שלמים עם עצמם באתר, ואני מניח שזה לא מקרה.

כל מה שאני כותבת כרגע מתייחס אלי בלבד ולא בא לשפוט אף אחד.ת אחר.ת
אני גדלתי בעולם של הסתרות, של צביעות, של חובה לטאטא הכל מתחת לשטיח
נשבעתי לעצמי שאני לא אמשיך את זה ומגיל 15 אני מדברת על הכל
נכון להיום - אין ארון אחד שאני נמצאת בו ואני מאוד אוהבת את זה
זה שומר על הכנות והשקיפות שלי
ואני פשוט לא מחזיקה אצלי קלפים אלא שמה הכל על השולחן
זאת הדרישה שלי מעצמי
אני יודעת שלי זה יעשה יותר רע להישאר בתוך ארון מאשר לצאת ממנו
קטונתי לדעת איך זה עבור נשלטים
וקטונתי מלשפוט אחרים.ות בנושא

שנים חייתי עם תחושת בושה. המשיכה ללבני נשים, התחושה הזאת שאני לא מספיק גבר, הצורך בהשפלה, הצורך המיני האחר, הבושה מהגירוי העוצמתי כלכך מלפנטז עליה עם גבר אחר... הבושה הזאת פגעה בביטחון העצמי שלי ולקח לי הרבה מאוד זמן לקבל אותי, כמו שאני. אם הייתי יכול לחזור שנים אחורה ולתקן משהו, הייתי עושה בדיוק אותו דבר, רק אוהב את עצמי יותר ולא מתבייש בתשוקות שלי.

ברור שאני מתבייש במי שאני. אבל מיליון פעם ניסיתי לשבור את הכלוב המנטאלי שבה אני שבוי.
מצד שני לעתים אני יכול לקבל את עצמי, אבל ברור לי שמישהו מהסביבה שלי היה מזדעזע ממש אילו ידע.
המון לבטים והתמודדות פנימית שלא נגמרת