Pillion - סוף סוף סרט בדס"מי ראוי

הסרט נאמן למבנה הקבוע של סרטי בדסמ: שלב חניכה ייצרי אל קסמי הבדסם, אחר כך שגרה משחקית וניסיונות לרענן דרך משחקים קיצוניים יותר ופחות, ולבסוף סיום טראגי (רדו ממני עם אזהרות ספויילרים- מי שקורא דיונים כאלה, מזמין את זה), בו הקשר פשוט לא מסוגל להחזיק מעמד, כי פשוט אי אפשר לנהל חיים ומשחק תפקידים לנצח. ראינו את זה ב'תשעה וחצי שבועות' וגם ב'ירח מר'. יוצא הדופן היה 'אהבה ושוטים' (נדמה לי שכך קראו לזה בנטפליקס), בו יש סיום אופטימי, אבל הסרט עצמו קצת דבילי...
פיליון אינו סרט שמשתמש באמת בחומר הגלם שלו, אין בו סקרנות למצב של יחסי שליטה של 24/7. לו זו הייתה ספרות, נקודת המבט של קולין (הנשלט) הייתה מתומללת יותר, והיינו איתו כשהוא ממתין או מבצע מטלות עבור ריי (השולט). לדוגמא, מה עושים עם השיעמום? הרי ביחסים שהם 24/7, אתה המון זמן סתם ממתין או מעביר את הזמן באופן שאינו מחרמן בעליל. בסרט יש סצנה שריי צופה בטלויזיה וקולין מאחוריו עומד (ריי יושב). חצי שעה לתוך משהו כזה, אני בספק שזה באמת מגרה או מפעיל. לו הייתי קולין, הייתי כנראה סתם צופה בתכנית שריי צופה בה, בעמידה, שזה סתם לא נוח...
אז אני לא בא כדי ללעוג חלילה על יחסים כאלה. להפך, הם מושכים אותי. אבל אם אתה יוצר קולנוע כזה, מה עוצר אותך מלנסות להבין מה רץ שם? אולי הספר של מארס-ג'ונס עליו מבוסס סרטו של לייטון מעט יותר סבלני וסקרן בהקשר זה, אבל הסרט מותיר את היחסים הללו מסתוריים. לא נדע מה קולין חושב. לא נדע מה ריי רואה בו וכיצד ריי מתמודד עם הצורך לשמור על מסגרת שליטה תוך זיהוי של מה שעובר על קולין, שאמו גוססת במקביל לכל זה. נצפה בכמה מחוות מצידו של ריי, אבל לא נבין מה המנעד המחשבתי שלו, בין הצורך להיות חבר לבין הצורך לשמור על עולם משחקי.
ומה לגבי הסקס? הסרט מנסה להיות מפורש הרבה יותר מהסרטים הקודמים שהזכרתי. לכן הוא גם פחות מוצלח במישור הזה. זה או שאתה עושה פורנו, ואז 'פיליון' הוא פחות מדי, או שאתה מכוון לארוטיקה, ואז 'פיליון' הוא יותר מדי. לייטון לא מצליח להיות מרומז. במקום זאת הוא סתם מסתיר וחוסך ממך פרטים שלא נכון להראות בסרט מסחרי. אבל ארוטיקה אינה סתם מניעת מידע, והמנעות משוט מפורש. ארוטיקה היא הפעלה מיומנת של הדמיון המיני של הצופה. פורנו מראה לך מה שחושבים שתרצה לראות וחוזרים על זה. לייטון לא עושה לא את זה ולא את זה. יש המון דרכים לצלם מציצה או סקס אנאלי. אצל לייטון, זה יוצא סתמי, אפילו מגעיל. אם יהיו לך תלונות, הוא יגיד שאתה דודה, ושאתה לא מבין. הוא לא יקח אחריות על האופן בו הוא מייצג את הדברים...
ומילה אחרונה על האמא: היא זו שמייצגת מיניות נורמטיבית בסרט. היא זו שמקבלת את קולין כהומו, אבל לא מצליחה להבין את עולמו כנשלט. עד כאן, סבבה: הרבה יותר קשה להבין נשלטות מלהבין הומואיות, שבסך הכל קשורה בהחלפת מושאי תשוקה מבלי לשנות את התשוקה/אהבה עצמה. אבל השיחה בינה לבין ריי, שהייתה מסוגלת להיות לב הסרט, נותרת סתם תיאור של קצר תקשורתי - היא לא מבינה אותו והוא חושב שהיא שיפוטית מבלי להבין על מה היא מדברת. אבל למה לעצור שם? מה היה הנזק לו השיחה הזו הייתה נמשכת עוד דקה, הרי פגי (אמו של קולין) באמת מנסה להבין ולקבל, לא לבטל ולדחות?

נקודת הזכות של הסרט, לטעמי, טמונה במחוות האהבה מחוץ לסקס, בעיקר על אופנועו של ריי, כשקולין מחבק אותו. המצלמה מחפשת רגעים כאלה, בהם השניים לא יכולים לדבר, וחייבים להיות מחובקים. שם, מאחורי מסכה (הקסדה) בתוך מסכה (שולט/נשלט), יוצא רוך ומגע אחר. בכלל, האופנוע הוא מרחב אחר ביחסים בין השניים: רק ריי מטפל ומנקה את האופנוע, הוא בבת עינו וביתו האמיתי, ובסופו של דבר קולין מנסה למרוד בריי דרך האופנוע הזה.

הסרט נאמן למבנה הקבוע של סרטי בדסמ: שלב חניכה ייצרי אל קסמי הבדסם, אחר כך שגרה משחקית וניסיונות לרענן דרך משחקים קיצוניים יותר ופחות, ולבסוף סיום טראגי (רדו ממני עם אזהרות ספויילרים- מי שקורא דיונים כאלה, מזמין את זה), בו הקשר פשוט לא מסוגל להחזיק מעמד, כי פשוט אי אפשר לנהל חיים ומשחק תפקידים לנצח. ראינו את זה ב'תשעה וחצי שבועות' וגם ב'ירח מר'. יוצא הדופן היה 'אהבה ושוטים' (נדמה לי שכך קראו לזה בנטפליקס), בו יש סיום אופטימי, אבל הסרט עצמו קצת דבילי...
פיליון אינו סרט שמשתמש באמת בחומר הגלם שלו, אין בו סקרנות למצב של יחסי שליטה של 24/7. לו זו הייתה ספרות, נקודת המבט של קולין (הנשלט) הייתה מתומללת יותר, והיינו איתו כשהוא ממתין או מבצע מטלות עבור ריי (השולט). לדוגמא, מה עושים עם השיעמום? הרי ביחסים שהם 24/7, אתה המון זמן סתם ממתין או מעביר את הזמן באופן שאינו מחרמן בעליל. בסרט יש סצנה שריי צופה בטלויזיה וקולין מאחוריו עומד (ריי יושב). חצי שעה לתוך משהו כזה, אני בספק שזה באמת מגרה או מפעיל. לו הייתי קולין, הייתי כנראה סתם צופה בתכנית שריי צופה בה, בעמידה, שזה סתם לא נוח...
אז אני לא בא כדי ללעוג חלילה על יחסים כאלה. להפך, הם מושכים אותי. אבל אם אתה יוצר קולנוע כזה, מה עוצר אותך מלנסות להבין מה רץ שם? אולי הספר של מארס-ג'ונס עליו מבוסס סרטו של לייטון מעט יותר סבלני וסקרן בהקשר זה, אבל הסרט מותיר את היחסים הללו מסתוריים. לא נדע מה קולין חושב. לא נדע מה ריי רואה בו וכיצד ריי מתמודד עם הצורך לשמור על מסגרת שליטה תוך זיהוי של מה שעובר על קולין, שאמו גוססת במקביל לכל זה. נצפה בכמה מחוות מצידו של ריי, אבל לא נבין מה המנעד המחשבתי שלו, בין הצורך להיות חבר לבין הצורך לשמור על עולם משחקי.
ומה לגבי הסקס? הסרט מנסה להיות מפורש הרבה יותר מהסרטים הקודמים שהזכרתי. לכן הוא גם פחות מוצלח במישור הזה. זה או שאתה עושה פורנו, ואז 'פיליון' הוא פחות מדי, או שאתה מכוון לארוטיקה, ואז 'פיליון' הוא יותר מדי. לייטון לא מצליח להיות מרומז. במקום זאת הוא סתם מסתיר וחוסך ממך פרטים שלא נכון להראות בסרט מסחרי. אבל ארוטיקה אינה סתם מניעת מידע, והמנעות משוט מפורש. ארוטיקה היא הפעלה מיומנת של הדמיון המיני של הצופה. פורנו מראה לך מה שחושבים שתרצה לראות וחוזרים על זה. לייטון לא עושה לא את זה ולא את זה. יש המון דרכים לצלם מציצה או סקס אנאלי. אצל לייטון, זה יוצא סתמי, אפילו מגעיל. אם יהיו לך תלונות, הוא יגיד שאתה דודה, ושאתה לא מבין. הוא לא יקח אחריות על האופן בו הוא מייצג את הדברים...
ומילה אחרונה על האמא: היא זו שמייצגת מיניות נורמטיבית בסרט. היא זו שמקבלת את קולין כהומו, אבל לא מצליחה להבין את עולמו כנשלט. עד כאן, סבבה: הרבה יותר קשה להבין נשלטות מלהבין הומואיות, שבסך הכל קשורה בהחלפת מושאי תשוקה מבלי לשנות את התשוקה/אהבה עצמה. אבל השיחה בינה לבין ריי, שהייתה מסוגלת להיות לב הסרט, נותרת סתם תיאור של קצר תקשורתי - היא לא מבינה אותו והוא חושב שהיא שיפוטית מבלי להבין על מה היא מדברת. אבל למה לעצור שם? מה היה הנזק לו השיחה הזו הייתה נמשכת עוד דקה, הרי פגי (אמו של קולין) באמת מנסה להבין ולקבל, לא לבטל ולדחות?

נקודת הזכות של הסרט, לטעמי, טמונה במחוות האהבה מחוץ לסקס, בעיקר על אופנועו של ריי, כשקולין מחבק אותו. המצלמה מחפשת רגעים כאלה, בהם השניים לא יכולים לדבר, וחייבים להיות מחובקים. שם, מאחורי מסכה (הקסדה) בתוך מסכה (שולט/נשלט), יוצא רוך ומגע אחר. בכלל, האופנוע הוא מרחב אחר ביחסים בין השניים: רק ריי מטפל ומנקה את האופנוע, הוא בבת עינו וביתו האמיתי, ובסופו של דבר קולין מנסה למרוד בריי דרך האופנוע הזה.