ההשפלה שלי, היא לא ההשפלה שלו

לא יודעת, מכניזציה של יחסים זה מייבש רציני

נכון, אבל גם להשאיר טראומה למישהו.
לא מזיק להכיר כלים ולהשתמש בהם בהתאם לדינמיקה ולמי שנמצא מולך.

די נו אנחנו לא כלי חרסינה ומי שכן שיעטוף את עצמו בפצפצים וירד לארכיב

אנחנו לא כלי חרסינה ולא פתיתי שלג, אבל ככל שכשולט אתה רוצה להעמיק למקומות שהם לא שטחיים וצפויים, כן חשוב להכיר את הטריגרים של מי שמולך.

יש דרכים לעשות את זה אורגני ויש כלים שעוזרים לוודא שעשית עבודה יסודית. לא הייתי ממהרת לבטל אותם בשם היוהרה ותחושת האומניפוטנטיות, בטח לא כשמה שעומד על הכף זה עיסוק בנפש של מי שנמצא תחתיי.

אנחנו מתעסקים בנשמות מרגע המצמוץ בבוקר בין אם ביחסים עם בנהזוג הילדים הכלב המורה הבוס ההורים הזבנית הקברן וההומלס. אם נתעסק באינסטרומנטליזציה של כל אחד מהם, עדיף לסגור את הבסטה

ומי שרוצה ללכת לקצוות שיכין עצמו להתמודדות קצה ולא יצפה מאחרים לרפד בעבורו את הדרך

בעוד שאנחנו לא מתעסקים עם זה באופן מאד מודע רוב הזמן, אנחנו כן מתהלכים בעולם עם מודעות ורגישות לאחרים.

כנראה שלא תסתובבי בעבודה ליד מישהו שאמא שלו נפטרה בשבוע שעבר, בעודך מנשנשת ממולאים מאמא ומספרת לו כמה היא נהדרת ואיך אתן מתכננות טיול שורשים יחד. ולרוב ההורים שאני מכירה המחשבה על כמה יעלה הפסיכולוג לילדים חלפה פעם אחת לפחות בראש

אז אם לא מתייחסים לנשלט בתור חפץ בר החלפה, נראה לי לגיטימי לתת את הדעת גם לטריגרים שלו, בטח אם מתכננים לשחק לו בראש ולא רק בחורים.

בהחלט! והנה את מחזקת את דבריי. אנחנו יצורים חיים נושמים ומרגישים ואיננו זקוקים להוראות הפעלה כתובות ומסונתזות לכל אינטראקציה יומיומית

אלו לא הוראות הפעלה, יותר קווים מנחים לשיח. אני חושבת שיש ערך לפוסט הזה במיוחד בתקופה הזו שהתרבו בה הלומי הקרב, החרדתיים והפוסט טראומטיים שבינינו.

מי שלא מוצא בו ערך יכול להמשיך בחייו כאילו לא נחשף לו מעולם. No harm, no foul.

ולכל נשמה יש מקום בעולם הזה.
גם לאלה שרוצים לחפור עם הפרטנר שלהם ועם חבריהם לכלוב על סוגי השפלות.