שליטה וכאב

אני חושב שכמו שלייס אמרה, צריך פשוט לדעת איך לא לגרום נזק, ואחר כך תקשורת. לי יצא להתנסות רק עם ספאנקים, שאני יודע על אזור לעשות, ולהקשיב לבת זוג כשאני מגביר/מחליש. זה הקצה הונילי של כאב (אני לא סאדיסט), אבל זה הרגיש סבבה ולא היה לי מחסום.

החשש הוא לא מלהכאיב לה אלא לשמוע את הבכיינות או התירוצים של אחר כך מהצד שלה.

לפעמים רק מהמחשבה על הבכיינות שלה אני מעדיף כבר לא לגעת בה, קל וחומר להכאיב לה.

בכי זה בסדר, בכיינות לא.
בשביל זה יש קשרים חברתיים אחרים.
לדעתי.