שאלה לאלו שסובלים ממצבים כמו דיכאון או חרדה

ועוד משהו ,זעם זה לא בהכרח שריון נגד חרדה,אלא לעתים היא החרדה עצמה. יש קשר ישיר בין כעס וזעם אגור שלא בא לידי ביטוי להתפרצות התקפי חרדה. הגוף מתייחס לרגשות כאלה כאיום ומופעלת האזעקת שווא. אבל צריך לברר עם איש מקצוע בנושא

בתור אחת שחיה את הדברים האלו במרבית שנות חייה (בשילוב עם פוסט טראומה מורכבת), זה השנקל שלי:
כתיבה עוזרת לי מאוד, הבלוג זה אחד הכלים שאני הכי נעזרת בהם בשביל לייצב את המצב רוח שלי ואת עצמי
או ליתר דיוק, בשביל למנוע תגובות אימפולסיביות ככל הניתן ולהגיע למצב שאני מגיבה רציונאלית בשילוב עם הרגש ולא רק מתוך הרגש (יש יותר הצלחות מכשלונות)
יש המון כלים להתמודד עם חרדה ודיכאון (מעבר לכדורים, אישית אני לא ממתנגדי הכדורים, זה עניין של למצוא מה יכול לעזור אם בכלל) אבל בגדול מהניסיון שלי הכלים הם שונים
חרדה מצריכה, לרוב, קרקוע מסויים (היה לי שרשור בפורום מתישהו על סוגי קרקוע) - נשימות, סוגים שונים של מיינדפולנס, טפיחות פרפר על הכתפיים ועוד
דיכאון זה יותר גלים שעוברים ודווקא שם יותר עוזר לי לכתוב את הרגשות
זה לפחות איך שאני מתמודדת עם הדברים

מהניסיון שלי, יש הבדל ענק בין לכתוב זעם לבין לכתוב חרדה. זעם הוא רגש שצריך לפרוק, וכשאתה כותב אותו הוא יוצא החוצה מהגוף והעוצמה שלו יורדת בדרך כלל. חרדה, לעומת זאת, היא כמו לופ, כשאתה מתחיל לכתוב עליה בפירוט, איך היא מרגישה, איפה היא בגוף, לפעמים זה לא מפרק אותה אלא פשוט נותן לה עוד פוקוס ומעצים אותה באותו רגע. אז כן, זה יכול להיות אפקטיבי כדי להבין אותה, אבל צריך להיזהר לא לשקוע בתוך הכתיבה הזו, כי היא יכולה בקלות להפוך מדבר מפרק לדבר מציף. ושוב, זוהי רק דעתי האישית.

תודה על דעתך,בכלל ,מה הניסיון שלכם עם מטפלים ? שמעתי על הרבה שהטיפול לא צולח אצלם משום מה,ושמעתי על מקרים של חוסר מקצועיות מצד מטפלים. איך אתם מתמודדים עם דברים כאלה

סליחה שמגיב לזה באיחור ,פשוט הרגשתי צורך לשתף שאני גאה בעצמי בימים האחרונים. העזתי לעשות ולהגיד דברים מסויימים(בצורה מכבדת) לאנשים מאד קרובים שמעולם לא חשבתי להעלות בפניהם את הדברים שהעליתי. מעבר לזה ,בשבוע האחרון דווקא כן התחלתי להרגיש עצב ודכדוך ,וזאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי מרוצה מחווית רגשות כאלה כי לפעמים נדמה לי ששכחתי כבר מה זה להרגיש ,אני לא יודע אם זה קשור למקרה הספציפי שציינתי ,אבל זאת התקדמות לדעתי

כן, זה נשמע לי דומה לאפקט הזה של טיפול דינמי שבהתחלה זה מחמיר לפני שזה משתפר, כי זה מציף למודעות דברים שקודם הדחקנו. אם אתה משתמש בכתיבה בשביל להתחבר לרגשות שלך, אחרי שהתרגלת להדחיק את הרגשות שלך וכאילו "לא להרגיש אותם", ועכשיו אתה פתאום מכיר בהם ומאפשר לעצמך להרגיש אותם, אז נשמע לי הגיוני שהתחושה תהיה דומה. זה נראה לי די אותו רעיון.

יש הרבה דרכים להשתמש בכתיבה במסגרת טיפול או טיפול עצמי, תלוי במצב ותלוי באסכולה ובטח בעוד דברים. אני אישית משתמשת בה בשביל לאזן ולקרקע את עצמי, להיכנס לפרופורציות, וגם לפרוק אל הדף את המחשבות שאחרת עושות לי רעש קקופוני בראש. אם משתמשים בה כמסדרון לרגשות מודחקים אז נראה לי שיא ההגיון שהיא תפעל כמו טכניקות אחרות שעושות את אותו הדבר.

(הכותבת היא ניצולת דיכאון קליני, בוגרת טיפול דינמי, גימלאית ציפרלקס, חובבת ספרים על פסיכולוגיה).

היי ,מעולם לא לקחתי כדורים בגלל חשש עקב סטיגמות ידועות ,שאין לי מושג איך לאמת אותן או ההפך. מה שכן ,כשרק סבלתי מהתקפי חרדה ,חיפשתי בנרות טיפול פסיכולוגי והראשון שהגעתי אליו היה מטפל דינמי(בזמנו לא ידעתי בכלל לגבי הגישות השונות) ,הייתי מתוסכל מהעובדה שזה לא היה משפר את המצב ואפילו החמיר ,ובדיעבד אני יודע שזה היה הגיוני כי זה טיפול שנועד להציף בין היתר. הקלה מידית וכלים פרקטיים להתמודדות עם התקפים קיבלתי בטיפול שהוא יותר קוגנטיבי התנהגותי ,אבל המחשבה על לחזור לטיפול פסיכודינמי מעמיק עם מטפל שיש לי איתו כימיה טובה וכל שאר הפרמטרים הנדרשים להצלחת טיפול כזה לא עוזבת אותי (למרות החוויה הראשונית הרעה שלי,גם לא ציינתי את הסיבות ללמה הטיפול הזה נקטע)-ויש לי תחושה שאני עומד לחזור לטיפול כזה

לי מאוד עוזר לכתוב שירים וסיפורים כדי להוציא רגשות החוצה מהלב ולנטרל אותם קצת
אני גם לפעמים עושה את זה דרך דמות אחרת וזה מקל עלי לספר את מה שאני רוצה, מה שקרה או מה שהייתי רוצה שיקרה

לגבי החרדות הכי עוזרים לי תרגילי נשימה שונים במיוחד תרגילים של מיינדפולנס כדי להיות קשוב יותר לרגע ולגוף
לפעמים מה שהכי עוזר לי זה לדבר עם חברים שמבינים את הסיטואציה שלי ושהם בערך באותו מסלול כמוני בחיים

הכתיבה ביחד עם תרגילי הנשימה וגם הזמן עצמו הם אלה שבסוף הכי עוזרים
אם יש חברים שבשיחה איתם מזדהים איתך ואומרים הכול לטובה, גם זה יעבור, קרה לי גם ועבר וכו' זה אפילו מעולה יותר
במיוחד אם הם קצת מוציאים אותך להתאוורר לאיזו הליכה ושיחה קצרה

לא ידעתי שהתקפי חרדה זה כל כך נפוץ עד שהתחילו להיות לי בעצמי. אני עדיין לא סגור לגבי השכיחות של זה ,אבל מסתבר שזה קורה להרבה אנשים ממה שחשבתי. אני גדלתי בסביבה שבה לגבר זה היה סוג של בושה להראות פחד ודיכאון,ודיבור על רגשות זה לא היה כזה נפוץ,אולי זה השפיע עליי עוד יותר

אני חושבת שכל טיפול הוא יותר אפקטיבי אם מבינים מה הוא אמור לעשות ולמה ולאילו מצבים הוא מתאים ולמה אפשר לצפות ממנו. במיוחד טיפול דינמי, שיכול "לעורר שדים" ואם לא התכוונו להיכנס לחפירת עומק אלא רק לשפר תפקוד זה יכול ממש לזעזע. אבל אם כן רוצים לעשות חפירת עומק ולרדת לשורש של כל מיני דברים ומוכנים לתהליך ארוך אז זה יכול מאד להועיל. ואם רוצים להתמקד בהווה ובטכניקות התמודדות ובתפקוד שוטף, אז טיפול קוגניטיבי הוא המומלץ, בדרך כלל.

לגבי סטיגמות על כדורים לא הבנתי אותך. התכוונת שאתה חושש שאם תיקח אז לאנשים תהיה דיעה קדומה עליך? או שלך עצמך יש דיעה קדומה על אנשים שלוקחים תרופות?

סטיגמות לא צריך לאמת, הן רק סטיגמות. הדרך הכי טובה להחליט אם לקחת תרופה כזאת או אחרת היא להתייעץ עם רופא עם התמחות רלוונטית.