אם ככה אז מהם הספרים הכי גרועים שקראתם?

אחוז הסידן בעצם הבריח של לווייתן לארגוס צינגונוס

Dom_Quixote • 10 בספט׳ 2004

בשתי מילים: מובי דיק.

הבטיחו לי את סיפור האובססיה לנקמה הגדול ביותר אי פעם. במציאות מדובר באנציקלופדיה לחקר מדעי הלווייתן במאה ה-18. כל כמה פרקים עוצר הרמן מלוויל כדי לסקור את ההבדלים בקווי המתאר של זנבם של סוגי הלווייתנים השונים, שכל אחד מהם מוצג בשמו הלטיני בן שבע המילים. ממה הם ניזונים, מה קוטר חור הנשימה שלהם, מה נפח הקיבה, מה רואים אם מסתכלים להם במיקרוסקופ לתוך האוזן. חוץ מאיך סבא ג'פטו הצליח לשרוד, אין עובדה על לווייתנים שלא מוזכרת שם.

אחרי זמן מה עליתי על רעיון גאוני - התחלתי לדלג על כל ההסברים הביולוגים, וראו איזה פלא! הספר התקצר בשלושה רבעים! זה היה כ"כ נורא שאני אפילו לא זוכר אם הלווייתן מת בסוף או לא. אשמח אם מי שראה את הסרט יספר לי.

Terra incognita​(נשלטת) • 10 בספט׳ 2004

הנבואה השמיימית בהחלט גרוע ביותר
זה אצלי מקום ראשון שני ושלישי בגרועים
ואחרי זה אולי יש עוד כמה

למרות שאני בדרך כלל נהינת מספרים גם שהם לא הכי טובים בעולם

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 10 בספט׳ 2004

יש מעט מאוד ספרים שלא הצלחתי לקרוא עד הסוף בגלל שהם נורא משעממים והם:
נדודי שינה - סטיפן קינג.
שנת מותו של ריקארדו ריש - ז'וז'ה סאראמאגו.
מאדאם בובארי - פלובר.
המעצבן הוא שאת קינג וסאראמאגו אני דווקא אהבתי עד מאוד עד אותו יום אומלל.
גם לריצ'ארד באך היה ספר אחד שעלה לי על הסעיף ובו הוא מתאר בפרטי פרטים נתונים טכניים על מטוסים וטיסה. הוא אמנם עושה את זה ברוב ספריו אבל ראבאק - שברת אותי, אני לא ניגשת בסוף למבחן על המטוס וחלקיו, אז למה? למען השם, למה?!
שר הטבעות הוליך אותי לאיבוד בעמודים הראשונים (למה לא כתוב על הכריכה לעשות רישום או משהו כזה, ולמה כל כך הרבה יער???)

מלבדם יש עוד כמה ספרים שממש לא אהבתי:
כל ספר שהכריחו לקרוא במסגרת שיעורי ספרות - ומתעלה על רובם סופה בין הדקלים, של סמי מיכאל.
חסד נעורייך - אייל מגד.
כל רם אורן / ג'ון גרישם / רם אורן לדתיות (נעמי רגן וכיו"ב) בשל היותם צפויים כל כך.
מצטרפת גם למועדון שונאי האלכימאי של פאולו קואלו.

לא אהבתי גם את סדרת הארי פוטר - קראתי שני ספרים מתוכה, וואלה - קראתי דברים הרבה יותר טובים מזה. אישית, לא ברור לי על מה הרעש..

Grey / Green • 10 בספט׳ 2004

אני חושב ש"חרב אלף הראמות" של ח. קוגל לוקח את המקום הראשון בהליכה לאחור בקטגוריית "הספרות העברית המקורית וחבל". בלעז, ספר פופולרי בקרב זמרי פולקה וסטודנטים, The Secret History של דונה טארט מרפד עד עצם היום הזה את כלוב התוכים הדמיוני שלי .

תראו כמה יותר קל לדבר על דברים שלא אוהבים.

במבי​(נשלטת) • 10 בספט׳ 2004

יש לי וידוי קטן... מאד לא מצאו חן בעיניי סיפורה של או, ז'וסטין, ונוס בפרווה ועשר ממזרות. זה מוזר?
גם אני לא אהבתי את הזן והאופנוע וגם לא את מיץ פטל (ידעתי שזה ארנב!).
פרחים בעליית הגג היה מזעזע. ככה גם הסיפור ההוא עם הילדה עם הזאבת.
את בעל זבוב לא אהבתי כי הוא לא נותן תקווה שבני האדם יכולים להיות יותר טובים ממה שהם ושאפשר להתחיל מחדש בצורה טהורה. התפסן בשדה השיפון סתם נראה לי פשטני מדי.
גם לא כל כך התלהבתי מהתנ"ך. קצת משעמם,לא?

יוקם מועדון שונאי זן ואומנות לאלתר!

בהט​(נשלטת) • 10 בספט׳ 2004

שנאתי כל עמוד ועמוד(באופן אישי ובלתי מתפשר).
מתעבת את ספרי הפילו' בגרוש.
לא שרדתי גם את שלי יחימוביץ' הטרחנית.
בזמן האחרון אני למדתי לשנוא את קפקא (שכל כך אהבתי פעם).
אבל שיא השיאים הוא כמובן הכלה המשחררת של א.ב. יהושוע.

(מאוד אהבתי את תומאס מאן)

תאיר​(נשלטת) • 11 בספט׳ 2004

אוי קויגקווג הזכרת לי נשכחות. גם את מובי דיק התחלתי ולא סיימתי.

את שר הטבעות קראתי כנראה כשעוד היתה לי יותר סבלנות אז שרדתי את התיאור הפרטני של כל סלע מכוסה אזוב ונהנתי מהעלילה.

אם יש פה איזה חובב מד"ב בעל טעם יותר אמנותי ואתגרי ממני אני מוכנה להשאיל לטווח ארוך את חזיונות מסוכנים למרות שעוד לא סיימתי אותו וגם פסחתי על איזה סיפור הזוי במיוחד באמצע.

Re: אם ככה אז מהם הספרים הכי גרועים שקראתם?

הדום לרגלייך​(נשלט) • 11 בספט׳ 2004

..
4. ושאלה אחרונה לכל חובבי זן ואומנות אחזקת האופנוע. רבים מחברי הטובים טוענים שזה הספר ששינה את חייהם. 3 פעמים ניסיתי ונשברתי באמצע. פעם בסיני הגעתי לעמוד 60.
אני לעולם לא מזלזל בספר שלא קראתי, להפך, אני מקבל את דעת הרוב כי זה ספר מעולה.
שאלתי היא האם משהו מתפתח בו באיזשהו שלב? קורה שם משהו? לא יודע.. איזה עלילה שיכולה לסייע גם למפגרים כמוני להתמודד עם זה?

י[/quote] קראתי לפני 25?30? שנים.לא זוכר כלום,רק שנורא נהנתי.הולך לקרוא את זה שוב. לא יתכן שספר שכל-כך אהבתי פעם (השד יודע למה, אולי כשאקרא אזכר) יושמץ פה בצורה כזו שוב ושוב.

babywoman​(אחרת) • 12 בספט׳ 2004

"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" הכי מעצבן ויומרני.
את "הנזיר, זה עם הפררי", כפי שקראה לספר הזה שרית חדד, ואת הזן ואת האלכימאי לא קראתי כי הבנתי שאני אשנא אותם. את 11 דקות של קואלו, דווקא מצאתי סביר.
את "השחף ג'ונוטן לוינגסטון", של ריצ'ארד באך אף פעם לא הצלחתי לסיים, למרות זאת ספר אחר שלו, שקצת פחות עסוק בללמד אחרים איך להתגבר על עצמם ולשבור את עצמם, ויותר אינטימי שנקרא "גשר מעל הנצח" (תרגום חופשי שלי לתרגום של מישהו לרוסית), אהבתי מאוד. הוא מספר שם איך הכיר את אישתו לעתיד, ואיך למרות האישיות הנוראית שלו הצליח לחתן את עצמו איתה.
אני פשוט חושבת שכל הכתבים הללו לא ממש נכנסים תחת ההגדרה ספרות, אלו הן תורות חיים על רגל אחת או שתיים, פילוסופיות שיש להן קהל יעד רחב מאוד, של אנשים אבודים מאוד. אבל אין שום קשר ביניהם לספרות.
אני גם עם מי שכתב על הרומן הרומנטי, מזעזע, יש לי פריחה מ"היא התמסרה לו בכל נפשה, כל מעודה והוא אסף אותה אל זרועותיו החסונות ונשא אותה אל עבר השקיעה שצבע את השמים בארגמן". למה? למה לכתוב דבר שכזה?
אגב יש כאן מס' לא מבוטל של דומים שהפרופילים והבלוגים שלהם מצוטטים מספרים מן הסוג האחרון. ואומרים שקהל היעד שלהם הן עקרות בית משועממות.
יש ספר שקראתי (ז"א התחלתי לקרא) ברוסית, תרגום מאני לא זוכרת איזו שפה, של מילוראד פאביץ' שנקר "המילון החזארי" (היה עם כזה, ערונית אומרים שהם היו יהודים). באיזשהו שלב ממש נפגעתי, הרגשתי איך מישהו בכל הכח מזיין לי בשכל, בלי לשלם בכניסה, בלי לקבל אישור ובלי להתבייש.
וכמובן רם אורן ודומיו, איכס. זה נקרא ניצול ציני של השטחיות של קהל היעד.

תאירונית

Dom_Quixote • 12 בספט׳ 2004

בתמורה לכך שהזכרתי לך את הלווייתן ימח שמו, הזכרת לי את הפנטזונרים הטרחניים. משר הטבעות התייאשתי בסוף הספר הראשון, כאשר סגולות ואיכויות הבד ממנו עשוי התיק של האלפים מתוארות במשך שני עמודים. את רוברט ג'ורדן קראתי חצי עמוד, בו מתואר ב-1,073 שמות תואר אדם רוכב על סוס. עדיין יש לי את הספר למי שרוצה, במצב חדש לחלוטין.