| Leather_Stroke |
לפני 20 שנים •
21 בנוב׳ 2004
אסור לקטוף פרח מוגן, מקבי! מקבי כתב/ה: ציטוט: (התנצלות מראש על השפרצות פסיכוזה שלא במקומן)
הצוות הרפואי הוא זה שצריך להתנצל. מה את עושה מחוץ לחדר המרופד, ומי נתן לך מחשב?! את רוצה *'שוב* לנקות את האסלה, ולא בדרכים שאלוהים התכוון אליהן?! ששש, שקט. האח המטפל התורן (אתה יודע, זה שאתה "מראה לו את הנקודה השחורה על התיקרה" באופן קבוע כל שלישי ושישי) החליט שכדאי להאיץ את החינוך הטכנולוגי שלי... (שבוע שעבר זה היה היכרות עם הטוסטר, לפני שבועיים עם הסבון במקלחת... אבולוציה הידד...), אז נתן לי מחשב... ושאריות ריבת חרובים... זה בשבילך... לאח"כ . |
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
21 בנוב׳ 2004
ציטוט: האח המטפל התורן (אתה יודע, זה שאתה "מראה לו את הנקודה השחורה על התיקרה" באופן קבוע כל שלישי ושישי) החליט שכדאי להאיץ את החינוך הטכנולוגי שלי... (שבוע שעבר זה היה היכרות עם הטוסטר, לפני שבועיים עם הסבון במקלחת... אבולוציה הידד...), אז נתן לי מחשב... ושאריות ריבת חרובים... זה בשבילך... לאח"כ
אני אוהב איך שאת מגיבה לא קשור, פסיכית. בכל אופן, אני מחכה שהוא ילמד אותך להתקלח עם הטוסטר... ואת הטריק על הסבון אני לימדתי אותו!!! אמממ, כלום. <_< טוב, בואי, מצאתי עוד נקודה שחורה על התקרה, ועוד כמה שימושים מרנינים לריבת-החרובים... 
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 20 שנים •
21 בנוב׳ 2004
תפישת מציאות מענינת
הקלמנטינה כפרח מוגן...
יש לך גם חיבה לגלידה פסטו-סחוג? |
|
|
anaphasa(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
22 בנוב׳ 2004
המילים או המעשים?
שאלה טובה.
אפילו מצויינת. מה הביא אותי לכאן? האם היתה זו התרגשות/משיכה/רצון במילים, או מעשים? המעשים בוחנים גבולות של ראש מול רגש, התמסרות מול קשיחות ועוד כהנא וכהנא דברים היושבים (שוב, לי ספציפית) במעמקי הנפש. דרך המעשים מצאתי שדברים מסויימים אינם סותרים אלא חיים ביחד בסימביוזה מדהימה בתוכי. למשל, רוך ועוצמה, התמסרות וקבלה. זה היה קצר. הם למעשה בעיניי התוצאה של רגש. איך התעורר הרגש? המילים. אני מכורה למילים. המילה היא הדרך בה הצלתי את עצמי מאבדן קול אישי ואולי אף מאבדן עצמי. יש שאומרים כי כל ה"אני" שלנו הוא משהו מילולי (אני לא מאלו, אני מאמינה שהמדובר באוסף תחושות ורגשות, ושרדכי התקשורת עליהם משתנות מאדם לאדם. במקרה, אני אדם מילולי.) מילים מגיעות, בייחוד שצורתן הכתובה, למקום בזיכרון שלי, ששום דבר אחר כמעט לא יכול להגיע אליו. מילים היוצאות מן הלב נכנסות אליו, כבר אמרו לפניי. אצלי לפחות, הן מחוללות מהפכים ושינויים. מה שמישהו כתב, לא ימחה כמעט לעולם מן ההוויה שלי, אם נגע בה. כבר כתבתי פעם שבמדיום בו אנחנו כותבים (ויש שיגידו, מתקיימים כרגע), הלא הוא הרשת, מערכות היחסים נחרטות בזיכרון האנושי כשורה מספר. עובדה ידועה היא כי המילה הכתובה שנכנסת לתוך העולם האנושי ומעירה אמוציות חבויות, יש לה יכולת השפעה ארוכת טווח הדבר מקבל יתר הדגשה כאשר מדובר במערכות יחסים ברשת. שכן, הממד שבו נוצרת מערכת היחסים ברשת הוא מנותק חלל וזמן (אין זמן ברשת). עוד משהו המצטרף לכל זה, הוא שממד התקשורתי הוא ורבלי-מילולי כמעט לחלוטין. נוצר מצב בו המילה הכתובה נכנסת בזמן אמת לעולם האנושי ומעוררת אמוציות חזקות ביותר, שכן שלא כמו ספר, יש כאן תקשורת הדדית. כל עוד היא נעשית על רמה הגיונית, מוסרית ו"מוגנת", האיזון נשמר, וגם אם יהדהדו משפטים מהשיחה בזיכרון, אין הדבר גורר עימו אמוציות יוצאות דופן. ברגע שהשיחה גולשת אל מעבר לקווי ההגיון, בניסיון להסביר אמוציות ותהליכים פנימיים פרטיים, השיחה הופכת בלתי נשכחת. מה שבלתי נשכח, מרגש. תמיד מרגש. סוג של סיכום (אני לא אתקצר דבר כאן...): המילים. קודם כל. המעשים באים אחרי בסיס מילולי אמוציונאלי. אצלי המילה היא טריגר עצום לרגש. המעשה בא כתוצאה מרגש. תרגישו: אנאפאזה |
|
|
שבירה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
22 בנוב׳ 2004
המעשים
מממ... מעניין.
בניגוד לאחרים, במשך חודשים אחרי שכבר הייתי בעסק, עדיין לא קראתי שום דבר כתוב ולא הבטתי בסרטים/תמונות (או כל דבר בסגנון). אז איך זה כן קרה? המעשים, המעשים. במקרה יצאתי עם בחור שהתגלה כסוויץ' (לפני שידעתי בכלל מה זה סוויץ'  ), ואחרי שנפרדנו היה לי ברור שאני חייבת לבדוק את העניין קצת יותר לעומק, ומהצד הנשלט. רק אחרי עוד כמה חודשים של התנסויות מצאתי את עצמי קוראת על זה, קוראת סיפורים, קוראת בפורום.
מעניין שאצל רוב האנשים זה הפוך. מעניין ששנים של פנטזיות בדסמיות לא הדליקו אצלי מעולם שום נורה מכוונת, שום סקרנות, שום נסיון לקרוא באתר זה או אחר. רק המעשים הביאו אותי לחצות את הקו. |
|
|